הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה כז
אחד מן וכו'. זבחים י"ד ב' ט"ו ב' וע"ע מנחות ו' ב' וע"ע תוספתא פ"ג דזבחים וע"ע לעיל בפ"א מהל' מעשה הקרבנות ה"א ודוקא שזרקו כהלכתו אבל אם זרקו שלא כהלכתו לא נפסל הזבח כמו שיתבאר אי"ה לקמן בפ"ב ה"י יעו"ש היטב ועי' במרן שכתב שני לשונות בזה. אמנם נראה לענ"ד מטעם שכתבתי דלשון זה עיקר. ומש"כ רבינו דווקא בהולכת הדם ולא כ"כ בהולכת איברים לכבש וכבר העיר בזה המל"מ אפ"ל דרבינו דמיירי בפסול הזבח ואילו בהולכת איברים לכבש הזבח לא נפסל כיון דהקטרה לא מעכב, ועוד י"ל דהא שמאל כשר בהולכת איברים לכבש וי"ל דה"ה שאר פסולין כמו שיכור ואונן (עיין זבחים כ"ד ב') ורבינו כולל כאן כל פסולי עבודה לכן נקט הולכת דם אי נמי י"ל דבהולכת איברים לכבש מהני בה תקנה להחזירה לאחוריו ועוד י"ל כיון דלא מעכבא כפרה אינו פסול רק לכתחלה ולא בדיעבד ועיין רש"י זבחים י"ח א' ד"ה אי מהתם וכו' יעו"ש היטב דמשמע שם כן מלשונו הזהב ויש לעיין עוד בזה.
יחזיר לכשר. זבחים י"ד ב' ל"ב א' ומיירי שלא הוליכו כלל אלא מעשה איצטבא בלבד הוא דעבד עי' רש"י שם י"ד ב' ועיי"ש ל"ד ב' תוס' ד"ה וליהוי וכו'.
שהוליכו הפסול וכו'. דבזה א"א לתקן כמ"ש רבינו בסוף דבריו ויש נפק"מ בין הולכה שלא ברגל דמסקינן שם ט"ו א' דאפשר לתקוני וכמש"כ מרן לקמן פי"ג ה"ח יעו"ש ועיין בלח"מ ומל"מ מש"כ בזה. וראיתי בחי' בעל פנים מאירות שכתב שם וז"ל הוליכו זר וכו' פליגי בני ר' חייא ור' ינאי וכו' מר סבר לא אפשר לתקוני וכו' ואע"ג דאתותב לעיל ר"ל האי מ"ד סבר הולכה שלא ברגל שמיה הולכה אבל לעולם לא אפשר לתקוניה עכ"ל. וכוונתו דמאן דס"ל דלא מהני תקנה בחזרה ה"ה בהולכה שלא ברגל לא מהני חזרה ואי משום קושייתו ס"ל דהאי תנא דמתניתין ס"ל דהולכה שלא ברגל שמיה הולכה יעו"ש היטב. אבל באמת בלא זה לק"מ כי יש לחלק בין הולכה שלא ברגל דמהני תקנה ובין הוליכה זר וע"ע שם. והבאתיו למעלה בהלכה כ"ג בפי' השלישי יעו"ש היטב דמדמה הולכה שלא ברגל להוליכה פסול יעו"ש היטב אמנם באמת יש לחלק ביניהם וק"ל.
שהוליכו הכהן וכו'. כן דעת רבא שם ולקמן בפרק י"ג אי"ה יתבאר זה.