הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה כו
ה"ז כשר. עי' זבחים ל"ב א' ולקמן הלכה כ"ח ולקמן פ"ב ה"י יעו"ש היטב וכ"ש הכא דלא עשה שום מעשה לגריעותא ועיין בתוספתא פ"ג דזבחים יעו"ש היטב שהלשון שם צריך תיקון יעו"ש ואף דלכתחלה צריך לקבל כל הדם כמבואר לעיל פ"ד מהל' מעשה הקרבנות ה"ח מ"מ בדיעבד כשר כמש"כ מרן וכן מבואר בתוס' ל"ד ב' ד"ה למעוטי וכו' וכ"מ שם בהא דממלא מדם התערובת יעו"ש והא אינו מקבל כל הדם וכ"ה ביומא נ"ו ב' דקאמר התם דילמא אשתפיך יעו"ש היטב ועיין תוס' זבחים ס"ו ב' ד"ה ואלא וכו' וכ"ז פשוט וברור ועיין לעיל בהל' מעה"ק שם (ובאמת הראיה מדם התערובת והא דיומא שם יש לדחות דמ"מ בשעת הקבלה קיבל כל הדם ושוב נשפך אמנם מהנך דוכתי מוכח להדיא). ועיין בתוס' מעילה ה' ב' ד"ה אמר רב וכו'.
לא דם וכו'. יומא מ"ח א' זבחים כ"ה א' ל"ה א' פסחים ס"ה א'. ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ב שם הגירסא מדם הנפש לא מדם הבשר ולא מדם התמצית יעו"ש ובקרבן אהרן (ומכאן יש ליישב קצת על מה שהשיגו האחרונים מכאן על הט"ז ביו"ד סוף סימן כ"ג שכתב דבעור אין דם והקשו מכאן דקאמר ולא מדם העור יעו"ש וי"ל דגירסת הט"ז היה כגירסת התו"כ).