אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

קודם ליוה"כ וכו'. ריש יומא ועי' תו"כ סוף פרשת צו במכילתא דמלואים יעו"ש.

מאשתי כל וכו'. שם ו' א'.

ונמצא טמא וכו'. בש"ס שם אמרינן כמאן כר' עקיבא דאמר נדה מטמאה את בועלה דאי רבנן הא אמרי אין נדה מטמאה את בועלה א"ל רב חסדא אפי' תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"ע אלא באחר אחר אבל בחד אחר מודו ליה יעו"ש ועיין תוס' נדה ט"ו א' ד"ה אמר וכו' כתב וז"ל וא"ת אמאי קאמר שמא תמצא אשתו ספק נדה לימא ודאי נדה אם תבדוק שיעור ווסת סמוך לטבילה וי"ל דהא לא שכיחא עכ"ל והתוס' ישנים ביומא שם כתבו דלרבותא נקטיה לאשמעינן דבחד אחר מודו ליה אבל באמת הו"מ למינקט באותיום ובירושלמי דיומא פ"ק ה"א איתא וז"ל פירש בן בתירה שמא יבא על אשתו נדה וידחה כל שבעה וישראל חשודין על הנדות כיי דתנינן תמן היה משמש עם הטהורה אמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנייה לו כביאתו עכ"ל והנה לדעת הירושלמי מבואר דחיישינן שמא תפרוס נדה באמצע הביאה ולפי זה לא הוי כסברת התוס' דנדה אך מוכרחין אנו לומר כסברת התוס' ישנים דיומא אך התוס' דידן דנדה יש לומר דסביר להו דבאמת פליגי הש"ס דידן עם ש"ס ירושלמי בזה ולכן לא בחר ש"ס דידן בסברת הירושלמי והנה רבינו יש לומר דסבירא ליה כש"ס דירושלמי אבל באמת אין זה מוכרח והתימה על הרש"א בחידושי הלכות שהקשה קושיית התוס' ונשאר בקושיא והתימה שלא נזכר מר בדברי התוס' שוב ראיתי בספר שיח יצחק ובספר יד דוד שכתב מענין שכתבתי ומבואר מדברי יד דוד דיש לומר דהתוס' סבירי להו דדוקא באותיום לא שכיח שתבדוק אז אבל באמצע הבעילה שכיח והא דנקט הש"ס טעמיה ולא טעם דהירושלמי משום רבותא נקטיה יעו"ש ויש לעיין קצת דאם כן למה ליה לחדש סברא דלא שכיח הוי ליה לנקוט טעמא דרבותא וכמש"כ התוס' ישנים. ועיי"ש בתוס' ישנים שכתב נמי תירוץ דהתוס' דנדה יעו"ש.

ומתקינין לו וכו'. ריש יומא.

אחר שהקריב וכו'. עיי"ש י"ב א' ב' ומלישנא דרבינו משמע דקאי אפילו הקריב את פרו של עצמו מ"מ שוב נכנס כה"ג אחר וגומר שאר הקרבנות ומתחיל ממקום שפסק הראשון וכן מוכח מהא דאיתא לקמן פ"ה הי"ג יעו"ש היטב ועי' לח"מ מש"כ בזה ועיין לעיל פ"ח מהל' כלי המקדש ה"ב מש"כ בזה.
[ואם לא הקריב עדיין הכהן הראשון את הפר לא ביאר רבינו כלל משל מי הוא בא מן הראשון או מן זה המשמש עתה תחתיו. ובתוס' ישנים יומא שם נסתפק הריב"א בזה וז"ל ואומר ריב"א דמ"מ הפר הוי משל כהן שעבר שהיה קבוע בכל יום והביא ראיה מן הירושלמי וכו' עיי"ש ובתוס' ישנים רצו לדחות ראייתו וחתרו למצא מקומות אחרים להביא ראיה לדבריו עיי"ש היטב בד"ה שני וכו'. ואני תמה למה לא הביא הריב"א ז"ל ראיה לדבריו מש"ס דילן (דף מט) דאיבעיא להו שחט הפר ומת מהו שיכנס אחר בדמו מי אמרינן בפר ואפילו בדמו של פר או דילמא בפר ולא בדמו של פר עיי"ש ועד כאן לא פליגי אלא בשכבר נשחט הפר אם יש להכהן הבא תחתיו להביא פר אחר אבל אם מת קודם לכן פשיטא דלכו"ע מביא משל כה"ג שמת וא"כ מכש"כ בכהן שנטמא בוודאי שצריך להביא משל כהן הראשון ולא משל המשמש תחתיו וכ"כ בתוס' ישנים שם להדיא וצ"ע. ועי' תוס' מגילה דף ט' ע"ב ד"ה אין בין שהקשו לפי' הריב"א מהא דאמרינן בשבועות דף י"ד אשר לו ולא משל אחיו הכהנים ואדרבא דהיה לו לומר ולא מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא יותר וכו' עכ"ל ואפשר לומר דלהכי נקט משל אחיו הכהנים דאלו הוי נקט ולא משל כהן המשמש תחתיו הוי משמע דאפילו אם כבר שחט כה"ג שאירע בו פסול את הפר ג"כ לא יביא המשמש תחתיו פר אחר וזאת לא פסיקא ליה דדילמא בפר ולא בדמו של פר להכי נקט ולא משל אחיו הכהנים אבל משל כהן המשמש תחתיו יש חילוק בין אם שחט הראשון את הפר אם לא. וזה נראה נכון. מפי ידינ"פ הרב הגדול מו"ה צבי הירש הלוי נרו יאיר בלייווייס].

והשני עובר וכל מצות כהונה גדולה עליו. כצ"ל ועיין יומא י"ב ב' מגילה ט' ב' הוריות י"ב ב' ירושלמי יומא פ"א ה"א ומגילה פ"א ה"י ופ"ג דהוריות ה"ג יעו"ש היטב ועיין תוספתא יומא פ"א יעו"ש.

עבד עבודתו וכו'. לכאורה יש לומר דהיינו אם עבר ועבד בשמנה ככה"ג לפי שמדאורייתא ראוי להיות כה"ג ורק מפני איבה דחאוהו אבל אם עבד ככהן הדיוט פסול דהו"ל מחוסר בגדים וכן ראיתי להקרבן העדה ביומא ובמגילה שם אבל י"ל קצת לפי מש"כ התוספות שם דכה"ג נתמנה בפה ומסתלק בפה י"ל דמדאורייתא אין נעשה כה"ג גמור ולכן אם עבד בדיעבד ככהן הדיוט כשר אך באמת זה אינו דהא מטעם דמעלין בקדש ולא מורידין א"כ מדאורייתא אינו ככהן הדיוט וק"ל ופשוט וכ"כ רש"י ביומא שם י"ב ב' בהדיא.

השני מתמנה וכו'. יומא י"ג א'.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה