הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ח · הלכה ב
בגדי כ"ג וכו'. עי' מר"ן שנתקשה בזה הא אין כל השמונה כלים של זהב יעו"ש מש"כ בזה ועיין יומא ל"א ב' ושם כל הסוגיא ושם ע' א' ותראה שרבינו תפס לשון המשנה ששמונה בגדי כה"ג נקראים בלשון משנה בגדי זהב ופשוט.
ואבנטו של וכו'. עיין מל"מ שהאריך בזה שדעת רבינו הוא שהאבנטים של כהנים הדיוטים לא היו מעשה רוקם וכתב שעיקר הגי' בדברי רבינו ואינו דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט יעו"ש היטיב. ולכאורה הכי משמע מתוס' יומא ו' א' ד"ה אמר וכו' לפי' הר' מנחם מיואנ"י יעו"ש היטיב וצ"ע שלא הביאו המל"מ (ויש לדחות ודו"ק היטיב) וצ"ל לפי"ז דלא פליגי רק אי היה של כהן הדיוט שוה בכלאים אי לא אבל לשאר דברים ודאי לא שוו. וצ"ל לפי"ז הא דקאמר ביומא י"ב א' הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט. ר"ל מ"מ נתחנך בהא דלובש היום אבנט אחר שאינו דומה לכל השנה (אף שאינו דומה ממש לאבנט כה"ג מ"מ היום שפיר נתחנך) וכן צ"ל להרלב"ג שהובא במל"מ סעיף א' דבאבנט של כהן הדיוט לא היה רק של מין אחד של צמר יעו"ש אך הא דאי' בחולין קל"ח א' דקאמר דבעינן אבנט שהוא שוה הן בכה"ג והן בכהן הדיוט יעו"ש ולרבינו ולרלב"ג אכתי לא שוו וצ"ל דלמסקנא דשם אבנט חד הוא א"כ ליכא נפקותא בזה לכן לא דקדק הש"ס בזה להקשות. ועוד י"ל דרבינו מודה דאם עשה מעשה רוקם באבנט של כהן הדיוט דשפיר דמי ורק דס"ל דא"צ לזה לכן מיקרי שפיר שוה בזרעו של אהרן וה"נ י"ל להרלב"ג בדידיה. ויש לעיין בזה.
צונף בה וכו'. והראב"ד כתב וז"ל א"א אני אומר אין מעשהו של זה כמעשהו של זה מצנפת ארוך הרבה וכורך אותו בכריכות הרבה ככריכות הישמעאלים אבל מעשה המגבעות כעין הכובעין שלנו חדין מלמעלה והן קצרין עכ"ל והנה יש בזה כמה שיטות לדעת רש"י ז"ל בחומש שניהם היו כמין כובע ולהראב"ד מצנפת היא סודר ארוך כעין של ישמעאל שמעטפין ראשם ומגבעת של כהן הדיוט היא ככובע ולרבינו וכן להרמב"ן בתורה הן כעין סודר ארוך רק שיש חילוק ביניהם בענין הצניפה ועי' תוס' יומא י"ב ד"ה אלא וכו' ושם כ"ה א' ד"ה נוטל וכו' ובסוכה ה' א' תוס' ד"ה ואל וכו' יעו"ש היטיב.