הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ו · הלכה יג
ואוכלין אותן וכו'. לכאורה מנ"ל דנאכלת דילמא נשרפת כיון דהכל על פי נביא נעשית וכמש"כ בסעי' י"ב. אבל באמת לק"מ דהא אין מביאין קדשים לבית הפסול וא"כ האיך הותר לשרוף קרבן כשר רק משום דכיון דעל פי נביא נשרף שפיר דמי והיינו דווקא היכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר (ועי' לעיל פ"א ה"י מש"כ ליישב דברי רש"י בזבחים כ"ד א' שכתב דעזרה מקדשין בב' תודות יעו"ש היטיב ועי' ברש"י במגילה י' א' בד"ה לאו מכלל וכו' שכתב וז"ל סבר לא קידשה לאחר חורבן ולפיכך פירסו קלעים במקום בנין וחזרו וקידשו בתודות ובשיר כדאיתא במס' שבועות עכ"ל ושם א"א ליישב כן ושם יקשה קושיית התוס' דשבועות וצ"ל ע"כ כתירוץ הראשון שבתוס' שם יעו"ש היטיב ויותר נ"ל לומר דמש"כ רש"י שם דמילי מילי נקט במקום הבית פירסו קלעים וגם העיר הוצרכו לקדש בתודות ובשיר ולאפוקי ממ"ד דלא הוצרכו לקדש והיינו למ"ד בכל אלו תנן ועזרא זכר בעלמא הוא דעביד והבן ועי' ברשב"א בשבועות שכתב שאכילה אינה מעכבת ולכן אפי' לא אכלו שירי מנחה ג"כ מתקדשת יעו"ש היטיב. ועי' בסעי' י"א דכאן בעינן נמי מלך וכה"ג ואו"ת וכל הדברים שבעינן בקידוש העיר רק דנפק"מ במקום התודות שבקדוש העיר בעינן הכא שירי מנחות ופשוט.