הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ו · הלכה יב
שתי תודות. כתב רש"י בשבועות ט"ו א' דמנחמיה בן חכליה גמרינן עכ"ל ובאמת כ"ה בכל הסוגיא שם והרשב"א כתב שם וז"ל שתי תודות במקום מילואים וכ"כ ר"ח ז"ל ואני תמיה והלא במילואים לא היה חמץ שכל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם וא"כ תמיה איך העמיד חמץ שבתודה וצ"ע עכ"ל ולענ"ד יותר תמוה הא התודה אינה מקדשת אלא העיר ולא העזרה והתם במילואים הוי עזרה ובעינן שירי מנחה כדלקמן וצ"ע.
והולכים בי"ד אחר וכו'. דע דבשבועות י"ד א' במשנה שם איתא כך וז"ל ובי"ד מהלכין וב' תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם עכ"ל ושם ט"ו ב' איתא למימרא דבי"ד קמי תודה אזלי והכתיב וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה ה"ק בי"ד מהלכין ושתי תודות מהלכות ובי"ד אחריהם עכ"ל מבואר כדברי רבינו אמנם הגר"א בהגהותיו על הש"ס כתב וז"ל אחריהן נמחק ובי"ד נמחק ונ"ב וכל ישראל עכ"ל והנה מש"כ אחריהן נמחק לכאורה נעלם כוונתו על מאי קאי וצ"ל דהג"ה הראשונה קאי על המשנה דבאמת קשה לשון המשנה דהא תני בהדיא ובי"ד מהלכין וב' תודות אחריהן ובגמרא משני דבאמת היה להיפך דתודות קדמי ובי"ד אזלי אחריהן לכן הגיה ומחק תיבת אחריהן במשנה וכצ"ל ובי"ד מהלכין וב' תודות וכל ישראל אחריהם ומאי דמקשה הש"ס למימרא דבי"ד קמי תודה אזלי והכתיב וכו' י"ל דהכי מקשה מדתני ובי"ד מהלכין מקודם ואח"כ נקיט ומני וב' תודות וכל ישראל אחריהם משמע דקדמי בי"ד ואזלי והא כתיב וילך אחריהם וגו' כן נראה לכאורה. אך לפי"ז יש לעיין למה מחק תיבות ובי"ד והגיה במקומו וכל ישראל (הן אמת כי לפי מש"כ שהש"ס אינו מגיה המשנה רק מפרשה וא"כ הא במשנה איתא וכל ישראל אחריהם לכן הגיה הגר"א כן. והנה יש לכאורה קצת הכרח לזה כי יש לדייק בקרא דכתיב וילך אחריהם הושעיה וכו' והא תודות לשון נקבה הוא כדכתיב ואעמידה שתי תודות גדולות וגו' והו"ל למיכתב וילך אחריהן אלא ודאי דאחריהם אבי"ד קאי וה"ק התם ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין וכו' היינו שלקח את שרי יהודה והם הבי"ד והעלום מעל לחומה ושוב אמר דאחר הבי"ד הלכו הושעיה וחצי שרי יהודה. הם מכלל כל ישראל אחריהם שהבי"ד הלכו בשוה עם התודות ויתר השרים שלא היו מבי"ד נתחלקו לשנים ומחצה מהם הלכו עם הושעיה אחר הבי"ד ושם כתוב ועזרא הסופר לפניהם אולי לפי שהיה ראש בי"ד והוא הלך בראש כולם אמר שהוא ובי"ד הלכו לפני חצי השרים והם הלכו עם התודה האחת בשוה. ושוב אמר והתודה השנית וגו' ואני אחריהם וחצי העם וגו' אלמא דהעם הלכו אחריהם אבל הבי"ד הלכו בשוה עם התודות ועכשו אתי המשנה כפשוטה וה"ק דהב"ד היו מהלכין וכן התודות מהלכין בשוה עם הבי"ד אבל כל ישראל הלכו אחריהם (ודלא כס"ד מתחלה דהבי"ד היו מהלכין תחלה והתודות וכל ישראל אחריהם אחרי הבי"ד) כן נראה לענ"ד ליישב דבריו הקדושים אם לא נפל בהן ט"ס. אבל רבינו אזיל בתר נוסחא דידן.
אך יש לעיין למה השמיט הא דכל ישראל אחריהן הנשנה במשנה בהדיא. ואולי י"ל דס"ל לפי המסקנא דש"ס דצ"ל ובי"ד אחריהם וכל ישראל לא נזכרו כאן כלל וצ"ע בזה. והנה צ"ל לדעת הגר"א הא דקאמר הש"ס מ"ד זו אחר זו הפנימית הך דמקרבא לבי"ד צ"ל הך דמקרבא לכל ישראל. אבל יש לעיין קצת הא בקרא דאייתית לעיל מבואר דחצי העם הלכו אחר הראשונה וחצי השנית הלכו אחר השנייה וא"כ איך שייך לומר הפנימית דמקרבא אל הבי"ד או אל העם (ולפי"ז י"ל דהיה קשה לו להגר"א הא דכתיב וילך אחריהם וכו' אחריה הו"ל למיכתב ור"ל אחר אחת מהנה) הא למ"ד זה אחר זה הלכו א"כ היתה הולכת האחת תחלה ואחריה חצי העם ואח"כ הלכה השניה ואחריה חצי העם ולמ"ד זו אצל זו א"כ הלכו התודות ואחריהם הבי"ד וכל ישראל או הבי"ד הלכו עם התודות בשוה ואחריהם כל ישראל וא"כ איך כתב רש"י ז"ל וה"ק הך דמקרבא לחומה שהיא פנימית ממוצעת בין העם לחומה. הך דמקרבא לבי"ד ההולכת אחרונה עכ"ל ובאמת לולי דברי רש"י ז"ל הפי' בפשט הסוגייא אתי שפיר בהא דקאמר הפנימית דמקרבא אל החומה אבל הך דקאמר דמקרבא לבי"ד יש לעיין בזה גם יש לעיין במה דנחלקו שם אם הלכו זו אצל זו או זו אחר זו ורבינו פסק כמ"ד זו אחר זו והא בנחמיה שם כתיב בהדיא והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריהם וכתב שם רש"י וז"ל תודה אחרת שהיתה שנית לחברתה אותה הולכת נגד חברתה בשוה ולא זו אחר זו עכ"ל ואולי י"ל כי מול נופל כל שהוא נגד חבירו וכן בזה לאחר זה כיון שהם בשורה אחת נקרא מול סוף דבר אני נבוך בזה וה' יאיר עיני.
ואיך היה ההילוך עי' תוס' פסחים פ"ה ב' ושבועות שם בתוס' אם היו מבפנים לחומה או מבחוץ לחומה ובמקרא משמע שהלכו על עובי החומה ממש וכ"כ התוס' שם ושם במסקנתם דלפי המסקנא שמיירי בבר שורא אה"נ דהלכו על עובי החומה ובאמת יש לעיין ולפי ההו"א דמיירי בחומה גבוהה וכי לא יתכן להיות חומה רחבה שיהיו הולכין עליה ובהיות כן יש לתמוה לכאורה על מאי דמקשה הש"ס בפשיטות בפסחים על מ"ד גגות ועליות לא נתקדשו מהא דעובי החומה כלפנים ומאי קושיא כיון דהלכו עליה וקדשוה ובחומת העזרה פשיטא דלק"מ כמו דמשני הש"ס לעיל מזה מהיכל לותיב איניש שאני הכא דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל יעו"ש וה"נ עזרת ישראל כיון דמה"ת צריך לעשות חצר למקדש כמש"כ פ"א ה"ה א"כ וודאי דכותלי עזרה מקודשים (ולפי"ז מיושב היטיב מאי דלא כתב רבינו בסעי' ט' דמיירי בבר שורא משום דמיירי כאן בדיני עזרה ובעזרה באמת מקודשות הכותלים) אבל גם מחומת ירושלים יש לעיין מאי קושיא אה"נ מאי דקדשו קדשו ואולי י"ל דאה"נ רק מקשה מהא דמשמע שם דהעובי החומות של הבתים דירושלים דינם כלפנים ונתקדשו וצ"ע לפי"ז על רבינו לקמן בפ"ט מהל' קרבן פסח וכבר כתבתי לעיל ה"ז יישוב על מש"כ רבינו לעיל בספ"ב דמע"ש. סוף דבר אני נבוך מאד בעניינים הללו כי לכאורה היה נ"ל לחלק בין מקום שיש חלל תחתיו כמו גג ועלייה או דבר אטום כמו כותל ועמוד אבל מהש"ס לא משמע כן וצע"ג.
וע"ע שם בשבועות ט"ו ב' וז"ל ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים אומר ארוממך ה' כי דליתני וכו' ושיר של פגעים וי"א שיר של נגעים וכו' ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה עכ"ל הגמ' וכתב רש"י וז"ל ת"ר שיר של תודה היו אומרים שם בכנורות ומהו שיר של תודה מזמור לתודה. ארוממך ה' וגו' היא מזמור שיר חנוכת הבית לכך אומר אותו. ושיר של פגעים יושב בסתר עליון ולפי שאמרו משה בהקמת המשכן דכתיב ויברך אותם משה ומה בירכן וכו'. ואומר ה' מה רבו צרי לפי שנאמר בו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה שהיו מתלוצצים בשרי יהודה ובנימין וכו' יעו"ש היטיב. ורבינו השמיט הא דמזמור לתודה וכן הא דשיר של פגעים. והנה הא דמה רבו צרי פשוט הוא וכמש"כ מר"ן דזה לא היה שייך רק בזמן נחמיה שהיו שם צרים רבים וכמש"כ רש"י וכ"כ מרן. וכן זה שייך ג"כ בשיר של פגעים ודלא כרש"י שכתב הטעם משום דמשה אמרו רק עיקר הטעם כמש"כ תוס' ד"ה עד כי אתה וכו' ובאמת דברי רש"י כבר הניח הרש"ל בחכמת שלמה וכן הב"ח בהגהותיו בצ"ע יעו"ש היטיב דא"כ הו"ל לומר ויהי נועם (וכמו דאיתא בתוספתא דמנחות פ"ז ובתו"כ פרשת שמיני יעו"ש) וכ"כ התוס' יו"ט ועי' במל"מ ג"כ. והא דהשמיט מזמור לתודה עי' במל"מ שכתב דרבינו מפרש דהא דקאמר שיר של תודה לא קאי כלל אמזמור לתודה רק ה"ק דהשיר שהי' אומרים אז על התודה היו אומרים בכנורות וכו' ומהו השיר מפרש וקאמר ארוממך ה' וגו' יעו"ש ונ"ל ראיה דהא אין אומרים שירה כ"א על קרבן ציבור הקבוע לו זמן כדאיתא לקמן פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ב ופ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"ח (ורק על בכורים אומרים שירה כדאיתא בפ"ד מהל' בכורים הי"ז יעו"ש) ואף שהתוס' בע"ז כ"ד ב' ד"ה מזמורא יתמא וכו' כתבו כרש"י ותמוה הוא ואף דיש לדחוק דבשעת סמיכה על התודה צריך לומר דברי שבח והודיה כדאיתא לקמן פ"ו מהל' איסורי מזבח הט"ו יעו"ש מ"מ לרבינו לא משמע כן מדקאמר שיר של תודה לא משמע ליה על מאי דאומר בשעת סמיכה. ודע כי ברי"ף פ"ק דברכות וברא"ש סי' ו' שם ליתא כלל להך דשיר של תודה יעו"ש היטיב וי"ל דכך היתה גירסת רבינו וק"ל.
ודע דהגר"א כתב שם בהגהותיו וז"ל עליון שמת מעונך נמחק מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו נמחק על עמך ברכתך סלה נמחק עכ"ל וטעמו כי כן הוא ברי"ף ורא"ש שם וכ"מ ברש"י ד"ה ואומר ה' מה רבו וכו' ובתוס' ד"ה עד כי אתה ה' מחסי וכו' ועי' בטור ושו"ע או"ח סי' רל"ט יעו"ש היטיב.
לחם תודה אחת וכו'. ובמשנה מבואר שם דהפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת. יפה כתב מרן ז"ל דלפי המסקנא דמסקינן על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת תו ליכא לחלק בין פנימית לחיצונה יעו"ש והכי מבואר בלשון פי' רבינו למשניות כמבואר שם למי שמדקדק בו וכן מורה הלשון נאכלת ונשרפת בלשון בינוני דתמיד הדין כן דעל פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת ואין ליתן בה חק קבוע ולא יעבור.