הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה יז
מדריגות למזבח וכו'. עי' כ"ז במכילתא סוף יתרו.
בדרומו של וכו'. עי' לעיל הלכה ו' ועי' בזבחים ס"ב ב' (ובתו"כ ויקרא פ"ו) יליף לה מדכתיב על ירך המזבח צפונה ירך בצפון ופניו בדרום אימא ירך בצפון ופניו בצפון אמר רבא רמי גברא אאפיה א"ל אביי אדרבה תריץ גברא ואותיב. א"ל רבוע כתיב עכ"ל הגמ' ופרש"י וז"ל ירך בצפון ופניו בדרום כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום. אימא ירך בצפון ופניו בצפון כאדם היושב זקוף. רמי גברא אאפיה שיער באדם השוכב ארצה אדרבה תריץ ואותיב גברא זקפוהו והושיבוהו ונמצא ראשו ורגליו לרוח אחת רבוע כתיב ורבוע באדם רובץ ומושכב שיער הכתוב עכ"ל ודבריו פשוטים וברורים דמשערין באדם השוכב בארכו מדרום לצפון וכשרגליו בצפון ע"כ ראשו ופניו בדרום. וראיתי לחי' בעל פנים מאירות שכתב וז"ל אין לדבר זה הבנה כלל דמאי חזית דרמי גברא וראשו לדרום דילמא רמי גברא וראשו לצפון ומזה ראיה דצריך לפנות שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון אבל איפכא לא ושינה ילפינן מיניה דנכון ליזהר אפי' אין אשתו עמו אם כן דרך השוכב שיהיה פניו לדרום דווקא ופריך אביי אדרבה תריץ גברא ר"ל נשער באדם היושב וביושב לא מצינו שום איסור דמותר לישב פניו לצפון ואחוריו לדרום עד כאן לשונו והנה מה שלמד מזה דהמפנה צריך להיות פניו לדרום עי' או"ח סי' ג' סעי' ה' ובמג"א שם בשם היכל הקדש ובחי' לברכות פ"ט הארכתי בזה יעו"ש אבל מה שלמד מזה דה"ה דלענין שינה כן יש לעי' לפי שיטת רש"י דצ"ל ראשו ורגליו לצפון ולדרום יעו"ש בשו"ע ובמש"כ בחי' בפ"ק דברכות יעו"ש א"כ על כרחך פניו למזרח או למערב ועי' ברבינו הל' דעות פ"ד ה"ה דיש לנהוג בשינה דבתחלת הלילה ישכב על צידו השמאלי ובסוף הלילה יהיה השכיבה על צידו הימיני יעו"ש היטיב ואם כפי' הזוהר דראשו ורגליו יהיו למזרח ולמערב א"כ ג"כ אינו מוכח לאיזה צד יהיו פניו דאם ראשו למזרח והוא שוכב על צידו השמאלי אז פניו לדרום ואם ראשו למערב והוא שוכב על צידו השמאלי אז פניו לצפון סוף דבר לדינו איני מסכים. ולעניין קושייתו פשיטא דלק"מ דמה שהקשה דילמא ראמי גברא וראשו לצפון איני מבין כלל כיון דרגליו לצפון והוא שוכב לארכו מדרום לצפון א"כ על כרחך פניו וראשו לדרום וזה שאמר רמי גברא אאפיה ר"ל שיער באדם שמושכב ארצה לארכו. וכ"ז פשוט וברור לפי ענ"ד.
והעולה במעלות וכו'. עי' מל"מ שתמה אמאי לא הביא הך דמכילתא אין לי אלא עליה ירידה מניין ת"ל אשר לא תגלה יעו"ש ואולי אפ"ל דלא לעניין מלקות איתרבאי רק לענין איסור בעלמא וזה כבר כתב רבינו לקמן סי' ל"ד סעי' י"א דצריך לירד דרך הכבש וזה פשוט בכמה מקומות. ומה שהקשה עוד למה לא הביא הא דאיתא במכילתא ובירושלמי פ"א דברכות דכהנים הולכין עקב בצד גודל יעו"ש י"ל דתלמודא דידן לא ס"ל כן דהא איתא ברפ"ב דיומא דהיו רצין ועולין בכבש ומשמע דהיו רצין על הכבש (אף די"ל דה"ק היו רצין עד לכבש והולכין בכבש כדרכן עקב בצד גודל) ועי' תוס' ישנים שם שדעתו דדווקא עקב בצד גודל יעו"ש וע"ע בסוכה נ"ב ב' יעו"ש היטיב. והנה שוב מצאתי בס' יראים סי' שכ"ז ובסמ"ג לאוין סי' רצ"א שכתבו דהאי עקב בצד גודל לאו דוקא והביאו ראיה מהך דרפ"ב דיומא ונהניתי מאד כי כוונתי לדעתם הרמה. ועוד י"ל דהא במכילתא מבואר שם דזהו רק דברי ר' ישמעאל יעו"ש ואולי דת"ק אינו מודה לו בזה וע"ע לקמן פ"ז ה"ד יעו"ש היטיב וע"ע מ"ר ריש פרשת משפטים (וע"ע בלחם שמים מש"כ בזה).
וכן הנותץ וכו'. האי וכן ר"ל כמו ששם אסור ולוקה משום שהוא נוהג מנהג בזיון ה"נ הנותץ אבן מן המזבח לוקה והוא מספרי פרשת ראה פיסקא ס"א יעו"ש היטיב (ועי' כעין זה בשבת ק"כ ב' וסנהדרין נ"ו א' מכות כ"ב א' יעו"ש היטיב) וע"ע בתוספתא דמכות פ"ד יעו"ש היטיב. והא דכתב הכא בין האולם ולמזבח לאו דוקא (ועיין הלשון בתוספתא שם שכן איתא שם הנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן האולם ומן המזבח לוקה וכו' אבל בספרי איתא ג"כ מן העזרות יעו"ש) ועי' בפ"ו מהל' יסוה"ת ה"ז יעו"ש וכבר העיר מרן בזה יעו"ש.
דרך השחתה וכו'. י"ל דנלמד זה ממאי דאיתא בסנהדרין שם אזהרה למחיקת השם מהכא יעו"ש והתם מותר למחוק השם לעשות שלום בין איש לאשתו וכן ממאי דאיתא במכות שם דאזהרה מהכא לשורף עצי הקדש יעו"ש וכי לא היו שורפין עצי הקדש במערכה אלא ודאי דדווקא דרך השחתה אסור. ומש"כ המל"מ דכ"כ לקמן פ"ט מהל' כלי המקדש דלתקן שרי יעו"ש ולא ידעתי מאי כתוב שם יותר מכאן וע"ע לקמן פ"ח ממעשה הקרבנות ומש"כ שם מזה (וכן יש להביא ראיה לזה מהא דזבחים נ"ד ב' ודו"ק) וע"ע באו"ח סוף סי' קנ"ב ובא"ר שם יעו"ש היטיב.