הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה טו
שנפגמו או וכו'. כ"ה בתוספתא פ"ב דמגילה וכמש"כ מרן (ומכאן יליף לה רבינו מש"כ בסעי' דלעיל דאבני ההיכל והעזרות שלימות היו) וראיתי להמפרש שם בתוספתא שפי' דקאי על המזבח יעו"ש ולא ידעתי למה מפיק מפשוטו דקאי על ההיכל וכדמוכח מדברי רבינו ואפ"ל שהוקשה לו דא"כ אמאי פסולות הא יש תיקון ע"י נסירת ברזל להשוותן חלק י"ל דכיון שנתנו בפנים גנאי הוא להוציאן בחוץ ולנסרם והא דבע"ז נ"ב ב' שפיר מקשה ונסרינהו וכו' יעו"ש י"ל דהתם משום דבאו בה פריצים נפקו לחולין לכן הותר שפיר למיפקינהו לחוץ משא"כ הכא ויש קצת לעיין בזה. שוב ראיתי כן בלחם שמים שכתב לחלק בזה וכתב דאף לר' נחמיה דמותר לתקן אבני היכל ועזרה בברזל היינו דווקא בחוץ ולא בפנים ולכן אבני היכל שנפגמו בפנים אין להם תקנה יעו"ש היטיב. אבל לפ"ז לא ידעתי מה קשה לו על דברי התוס' ודחאם מהלכה יעו"ש ודו"ק (ודע כי בתוספתא ליתא להך שנגממו יעו"ש).
שנגע בה וכו'. כן הוא במ"ד פ"ג דמדות (ושם מבואר דהכבש שוה למזבח בזה).
והבונה אבן וכו'. עי' במל"מ שכתב טעם למה לא מנה רבינו עשה זו קודם הלכות אלו יעו"ש היטיב. ועי' במל"מ עוד שתמה על מש"כ הבאר שבע לחלק בין קודם שהוקדשו האבנים ובין אחר שהוקדשו האבנים דקודם שהוקדשו מותר להניף עליהן ברזל אבל אח"כ אסור יעו"ש שהשיג עליו ובאמת דברי הבאר שבע הם דברי התוס' דסוכה מ"ט א' בד"ה שכל מזבח וכו' יעו"ש היטיב. אבל באמת יש לעיין בזה א"כ למה הוצרך שלמה לשמיר לר' יהודה והוצרך לכל הטורח להביא את אשמדי כמבואר בגיטין ס"ח א' הו"ל לתקן את האבנים קודם שהוקדשו וכן למה אמרו במשנה דמדות הנ"ל דהיו חופרין למטה מבתולה והיו מביאין משם אבנים למזבח ולכבש הו"ל להביא מכל מקום ובלבד שלא יקדישום מקודם וגם בע"ז נ"ב ב' אמאי גנזו את אבני המזבח כיון דיצאו לחולין הו"ל לנסרם ולהקדישם אח"כ ובאמת התוס' לא כתבו זה לאמת רק הכי כתבו וז"ל והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין לאחר שהוקדשו אבל א"צ דמשמע בזבחים נ"ד א' שבנו אותו באבנים החלוקות כגון חלוקי אבנים מהנחל שבחול הים ובחול הים נבראו חלוקות מששת ימי בראשית עכ"ל אלמא שעלה על דעתם לחלק בזה ושוב מסקי שאין לחלק בזה וא"כ אתי שפיר המשנה דמדות אבל לכאורה מהך דגיטין קשה איך ס"ד לחלק בזה דא"כ למה הוצרך לו כל הטורח הזה ועי' ירושלמי יומא פ"ג ה"ו דאיתא שם אבני קדש צריך שתהא חציבתן בקדש ובקדש יחצבו יעו"ש היטיב ובזה מיושב קצת ועי' לקמן הלכה כ' מש"כ שם. (ועי' רדב"ז ח"ה סי' צ"ג).
שנפגמה או וכו'. הנה הא דנפגמה מבואר בפ"ג דמדות מ"ד וכמש"כ מרן והא דנגע בה ברזל מבואר כן במכילתא שהבאתי לעיל בהלכה ח' וא"צ למש"כ מרן בזה.
אחר שנבנית וכו'. נראה לענ"ד דלרבותא קאמר אע"ג דלאחר שנבנית ונעשית מחובר לא אמרינן דכולהו נפסלו קמ"ל דלא אבל הא דנפסלות בנגיעה ופגימה אפי' קודם שנבנית הוא כמבואר במדות במשנה הנ"ל. שוב ראיתי בלחם שמים שכתב ג"כ כמש"כ. אבל כתב עוד לפרש דאם היה נפגם מעיקרא או נגע בה ברזל מעיקרא ושוב נבנה במזבח פוסל כל המזבח יעו"ש ז' דעי' בלשון המכילתא שהבאתי בהלכה ח' דאינו כן יעו"ש היטיב ודו"ק ועי' בפסקי תוס' דמדות סי' ט"ו.
ומלבנין את וכו'. שם במשנה וכת"ק (וההיכל מבואר לקמן פ"ד הי"ג יעו"ש).
וכשמלבנין אותם וכו'. נקט לשון רבים וצ"ל דקאי על האבנים אמנם במשנה איתא ומלבנין אותן פעמים בשנה וי"ל דקאי על המזבח ועל הכבש אמנם לשון רבינו שכתב ומלבנין את המזבח ור"ל דדווקא המזבח ולא הכבש וא"כ הא דנקט וכשמלבנין אותן לשון רבים י"ל דקאי על האבנים אבל יותר הו"ל לתפוס ג"כ לשון יחיד ולכתוב וכשמלבנין אותו וכו' ואולי מכאן דייק לה הראב"ד שכתב דבהיכל ועזרות ג"כ לא הי' מלבנין בכפיס. ולכאורה יש ראיה לזה מלשון המשנה שכתוב שם וז"ל שהברזל פוסל בנגיעה ופגימה לכל דבר עכ"ל ועל כרחך כוונתו לכל דבר בין למזבח וכבש ובין להיכל ועזרות. אבל מלשון הרע"ב משמע דכך שיעור דבריו דהברזל פוסל בנגיעה. ופגימה פוסלת בכל דבר ר"ל אף שנפגם שלא בברזל וכדמוכח מהך דסוכה מ"ח ב' לפי' התוס' דשם ובע"ז נ"ב ב' ובזבחים נ"ד ב' ודו"ק אבל א"כ הו"ל למימר ופגימה בכל דבר ואולי כן היה גירסתו. וכן מוכח לכאורה דבהיכל אינו פוסל נגיעת הברזל לר' נחמיה דס"ל דבחוץ מתקנים אותם בכלי ברזל ואולי י"ל דהמשנה מיירי לאחר שנבנה וק"ל ועי' במרן מש"כ מזה דנגיעה בפנים יעו"ש.
והנה ז"ל הראב"ד א"א וכשסדין אותו לא היה סדין אלא בכפיס של עץ וכן מכל העזרות ומכל הלשכות שהן קדש עכ"ל. ולכאורה ריש דבריו במזבח אך למותר הוא ומי לא יודה בזה. אבל אעתיק לפניך לשון המשנה וז"ל ומלבנין אותן פעמיים בשנה אחת בפסח ואחת בחג וההיכל פעם אחת בפסח רבי אומר כל ערב שבת מלבנין אותן במפה מפני הדמים לא היו סדין אותן בכפיס (וגירסת ס"א בכפיס וגירסת הרע"ב בכפות) של ברזל שמא יגע ויפסל וכו' יעו"ש היטיב והנה מרבינו מבואר שהליבון היה במפה והוא בסיד ונמצא לפי"ז ה"פ המשנה. מתחלה אמר מלבנין אותן פעמים בשנה רבי אומר כל ע"ש ור"ל שהוא פליג את"ק ואמר כי הליבון היה בכל ע"ש ואח"כ אמר מלבנין אותן במפה ר"ל כי מפרש כי הליבון היה במפה אבל לא סדין אותן בכפיס של ברזל רק במפה א"נ הכי מפרש כי הליבון אינו בסיד רק הליבון היינו שהיה מנגבה במפה וכ"מ לשונו בפי' המשנה ושוב מפרש דלא היו סדין אותו בכפיס של ברזל כמנהג הסיידים שמסיידים בכפיס של ברזל לכן לא היו סדים כלל רק מנגבים במפה אבל הראב"ד מפרש לה הכי כי הליבון הוא הסיד וזה היה ע"י כפיס של עץ וקאמר מתחלה כי היו מלבנין אותן פעמים בשנה ורבי אומר כי במפה היו מלבנין אותה כל ע"ש מפני הדמים (והיינו המזבח לבד) אבל על הסיד אינו חולק על ת"ק כי לא היה רק שני פעמים בשנה ואח"כ מפרש בשעה שהיו סדין לא היו סדין ע"י כפיס של ברזל וממילא מובן כי ע"י כפיס של עץ שפיר דמי וכן הוא פי' הר"ע ברטנורא וזהו שהוסיף הראב"ד וכתב וכשסדין אותו לא היו סדין וכו' הוסיף בזה שסדין אותו בכפיס של עץ. א"נ הוא מפרש מלבנין על הניגוב ולא על הסיד וכמש"כ רבינו ורבי פליג את"ק וס"ל דבכל ע"ש היו מלבנין אותו ושוב קאמר דין אחר כשסדין אותו לא היו סדין בכפיס של ברזל רק בכפיס של עץ אבל לפי"ז לכאורה לא יתכן הלשון שאמר מלבנין אותו במפה מפני הדמים כיון שהך מלבנין אותו במפה קאי את"ק לא היה לו לומר מפני הדמים אבל ללישנא קמא דקאי אדרבי אתי שפיר טפי ודו"ק וכן יש להעיר בזה על רבינו ואולי היה גירסתו רבי אומר בכל ע"ש מפני הדמים ומנגבין אותן במפה לא היו סדין וכו' והבן היטיב בכל מש"כ וע"ע בפסקי תוס' דמדות סי' ע"ז יעו"ש.