הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה יח
מכין אותו וכו'. עי' בראב"ד ומרן. ואין לומר שרבינו סמך עצמו על מאי דאיתא בחולין ל"ג ב' דביאה במקצת לאו שמיה ביאה יעו"ש דעי' בתוס' ד"ה דכו"ע וכו' ובתוס' שבועות י"ז ב' ד"ה אפילו וכו'. וממש"כ רבינו דמכין אותו מכת מרדות עי' במל"מ סעי' י"ט בד"ה ודע שזה שכתבנו וכו' דהוכיח מן התוס' זבחים ל"ב א' דס"ל דלמ"ד ביאה במקצת לאו שמיה ביאה גם איסור דרבנן אין בזה יעו"ש היטיב שהאריך בזה. ולפענ"ד אין מזה ראיה מוכחת כ"כ דעד כאן לא ס"ל לרבינו דיש איסור מדרבנן היינו דווקא בהכניס ידו דרך הפתח והוי ביאה במקצת אבל בהכניס ידו דרך גגין דאין כאן ביאה ואתה בא לאוסרו משום שהיי' כדי להשתחות ולא יהא עדיף הכניס ידו דרך גגין מאילו נכנס כולו דרך גגין דבעינן שיעור השתחויה דווקא ובתלה עצמו באויר העזרה ושהה הוא ספק אי חייב עי' לקמן פי"א מהל' שגגות ה"ד וא"כ בתחב ידו הוי ספיקא דרבנן ולקולא והבן היטיב ולכן כתב התוס' שפיר דלמ"ד ביאה במקצת לאו שמיה ביאה שרי להכניס ידו דרך גגין ולשהות שם דבנכנס כולו ותלה באויר עזרה הוא בעיא דלא נפשטה והבן.
הטומאות של דבריהם וכו'. כ"ה בפרה פי"א משנה ה' יעו"ש בפי' רבינו.