אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ב · הלכה ו

הלכה ה

אע"פ שאינו וכו'. יצא לו לרבינו זה מהא דהזהיר לאלעזר ולאיתמר ומפתח אהל מועד לא תצאו אע"פ שהי' אוננים ואסורים בעבודה ועי' ברמב"ן שם פרשת שמיני שכתב וז"ל והנה לפי"ז האזהרה הזו והעונש הי' באהרן ובניו שאם יצאו מפתח אהל מועד בשעת עבודה יהי' חייבין ואהרן היה מקריב ביום הזה והזהירו שלא יניח העבודה ויצא אבל בניו ביום הזה אוננים היו ואינם עובדים ואיך יהיו בכלל זה ואולי נאמר שמשה אמר לכולם ומפתח אהל מועד לא תצאו בשעת העבודה פן תמותו והם היו יודעין כי אהרן מקריב אונן והוא באזהרתו מעתה ובניו בכלל האזהרה והעונש כשיהיו ראויים לעבודה מיום זה ואילך ומפני זה אמר בכאן סתם ומפתח אהל מועד לא תצאו ולא פירש עד מתי אם עד הערב או למחרתו כי הכוונה שלא יניחו העבודה והיא מצוה הנוהגת לדורות ויתכן שיהיה לבנים הוראת שעה וכו' יעו"ש היטיב ולכאורה משמע דדעתו כדעת הראב"ד ז"ל (שכתב הראב"ד וז"ל א"א וכיון שהוא חייב להתאבל עליו למה אינו יוצא ודאי יוצא ומטמא בעל כרחו עכ"ל) אך י"ל דהרמב"ן מיירי היכא שלא התחיל העבודה אבל אם התחיל בעבודה ובאמצע מת לו מת אינו יוצא וע"ע בשרש החמישי להרמב"ן מש"כ בזה ואי לא מסתפינא אמינא דגם רבינו ס"ל דכהן הדיוט שנעשה אונן מותר לו לצאת מן המקדש כיון דאינו עובד רק שיעור דבריו כך דכה"ג וכהן הדיוט דינם שוה דאסור לצאת בשעת עבודה ולמה נשנה בכה"ג וקאמר לענין זה דכה"ג שנעשה אונן באמצע עבודה אסור לו לצאת כיון דמותר לו לעבוד משא"כ בכהן הדיוט דאסור לו לעבוד כשהוא אונן ואף אם לא יצא מן המקדש מ"מ אינו עובד ואמטו להכי באמת מותר לו לצאת.

בין בק"צ וכו'. כן מוכח בזבחים ק"א א' ועיי"ש ט"ז ב' ובתוס' ד"ה אבל וכו' שכתבו וז"ל תימה והרי חטאת דאהרן דהיינו שעיר דר"ח דקי"ל לקמן ק"א א' ובשמעתין דאם הקריבוה באנינות פסולה יעו"ש ולכאורה ומאי קושיא דילמא מפרש רבא כדברי ר' ישמעאל דלעיל דלעולם מפני אנינות נשרפה רק דמ"מ לא שמעינן מינה דמחלל עבודה די"ל דמשה ה"ק להו שמא עברתם על האזהרה והקרבתם אוננין אבל מ"מ לא שמעינן פסול לזה ועיי"ש תוס' ד"ה קסבר מפני וכו' וד"ה והיכן מוזהר וכו' ואולי דוחק להו להתוס' דרבא דהוא אמורא לא ידע כל הסוגיא דלקמן דשם מבואר דאם היו מקריבין אוננין היו פוסלין העבודה וק"ל.

ישב ויעבוד וכו'. עיי"ש זבחים ט"ז א' וסנהדרין פ"ד א' ועי' תו"כ פרשת אמור פרשה ב' פ"א יעו"ש היטיב. ומש"כ רבינו ויעבוד עבודה שהי' עוסק בה משמע דלהתחיל אסור ועי' במל"מ מה שחקר בזה מהברייתא דיומא י"ג ב' ועי' ירושלמי הוריות פ"ג ה"ה וז"ל שם כה"ג מקריב אונן ולא אוכל דר"מ ר"י אומר כל אותו היום ר"ש אומר גומר את כל העבודה שבידו ובא לו בין ר"א לר"ש חדא בין ר"מ לר"י הכנסה ר' יעקב בר דמי מפסיק ביניהון רמ"א היה בפנים היה יוצא היה בחוץ לא היה נכנס ר"י אומר היה בפנים היה יוצא היה בחוץ לא היה נכנס ר"ש אומר גומר את כל העבודה שבידו ובא לו ר' יוסי בר ר' בון בשם ר' חונא מתניתא דר"ש ומן המקדש לא יצא עמהון אינו יוצא יוצא הוא אחריהון אלא הן נכנסין והוא יוצא הן נכנסין ויוצא אחריהן עד פתח העיר דר"מ ר"י אומר אינו יוצא מן המקדש כתיב ומן המקדש לא יצא למד אלא לא יצא יצא לא הוה חוזר עכ"ל והנה הירושלמי הזה אין לו הבנה וביאור. וראיתי להרמב"ן בס' המצות בשרש ה' שהביא הירושלמי הלז בשם ירושלמי דסנהדרין ובנוסחא אחרת וז"ל בין ר"מ לר"י חדא בין ר"י לר"ש חדא בין ר"מ לר"י הכנסה ר' יעקב בר דוסתאי מפסיק ביניהון ר"מ אומר אם היה בפנים היה יוצא היה בחוץ לא היה נכנס ר"י אומר אם היה בפנים לא היה יוצא היה בחוץ היה נכנס ר"ש אומר גומר כל העבודה שבידו ובא לו ר' יוסי בר בון בשם ר' הונא מתניתא מסייעא ליה לר"ש ומן המקדש לא יצא עמהם אינו יוצא אבל יוצא הוא אחריהם אלא הם נכנסים והוא נגלה הם נגלים והוא נכסה יוצא עמהם עד פתח דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר אינו יוצא מן המקדש דכתיב ומן המקדש לא יצא יצא לא היה חוזר. פירושו ענין הכתוב ומן המקדש לא יצא לר"י הוא שאם היה במקדש ושמע שמת לו מת לא יצא משם אבל יעבוד כל זמן שהוא בפנים ויקריב כמו שהוא שלבו לעשות ואפי' הפסיק חוזר ועובד אבל אם היה בחוץ בשעת מיתת הקרוב חל עליו האנינות ואינו נכנס למקדש ומקריב כל היום ור"ש סובר שלא התירה עליו התורה מדין האנינות אלא שישלים העבודה שהיתה בידו בשעת שמיעה והוא מוזהר עליו במיתה שלא יניחנה אבל אחר שגמר עבודה זו אינו חוזר ומקריב כל זמן שהוא אונן ואמר ר"י ב"ר בון בשם ר' הונא מתניתא מסייעא ליה לר"ש שאומר שאין אזהרה מן התורה אלא שיגמור העבודה ומכאן ואילך אין לו איסור לצאת עם המת ולכן הותר לו זה עכ"ל.
ובמגילת אסתר שם הביא נוסחא אחרת והוא זה ר"י אומר היה בפנים היה נכנס בחוץ לא היה נכנס וכו' ר"י ב"ר בון בשם ר"ה מתניתין לריש לקיש וכו' ר' יודן אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא יצא אינו חוזר עכ"ל יעו"ש היטיב והנה כתבתי לך שלישים והנה עין בעין נראית כי הגירסות הללו מתוקנות יותר מהנוסחא שלפנינו והירושלמי מחולק עם הש"ס דיומא בדברי ר"י ודו"ק. וכתב המל"מ וז"ל עוד אני מסתפק בזה אי טעמא דאמרינן דאם לא היה עסוק בעבודה כלל דאינו מתחיל בעבודה אליבא דכו"ע אם הוא מן הדין או דילמא מדין תורה אליבא דכו"ע אף אם לא היה עסוק בעבודה מתחיל וגומר אך מדרבנן פליגי דר"י סבר דמדרבנן אסור אף אם היה כבר עסוק בעבודה גזירה אטו לאכילה ור"י סבר דלא גזרו אלא היכא דלא היה עסוק בעבודה כלל דלא יתחיל אבל אם היה כבר עסוק לא גזרו משום דאיכא בזיון קדשים ונראה דאליבא דכו"ע מדין תורה אף אם לא היה עסוק בעבודה מתחיל וגומר דאי אמרינן דלר' יוסי אם לא היה עסוק מדין תורה אינו מתחיל פשיטא דר' יהודה נמי מודה בזה דלא מצינו להם מחלוקת בזה ואין לומר שיהיו סברות הפוכות דהיכא דלא היה עסוק בעבודה דלר' יוסי אינו עובד מדין תורה ולר' יהודה עובד מדין תורה והיכא דהי' עוסק בעבודה דלר' יוסי עובד אף מדרבנן ולר' יהודה אינו עובד מדרבנן ולר' יהודה על כרחך אית ליה דאף אם לא היה עסוק עובד מדין תורה דאי לא תימא הכי תיקשי ליה היכי קאמר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו וכו' ואם תמות אשתו היכי עביד עבודה ואם איסור התחלת עבודה הוא מדין תורה אין לחלק בין יום הצום לשאר ימים וכמבואר וכיון שהוכחנו דלר' יהודה לעולם ליכא איסור עבודה מדין תורה אף אם לא היה עסוק בה פשיטא דאף ר' יוסי מודה בזה וכמו שכתבנו עכ"ל.
והנה מלשון הרמב"ן שהבאתי למעלה מבואר דלמ"ד יגמור ס"ל דמן התורה אסור להתחיל ולענין קושייתו שהקשה המל"מ מהך דאשה אחרת מתקינין לו צ"ע הא התם מיירי דגירשה קודם שתמות וא"כ לא הוי אונן וכדמקשה התם הש"ס בהדיא והא דקא משני איטרודי מי לא מיטריד היינו לענין אכילה אבל לענין עבודה פשיטא דלק"מ ומה שהביא מהך דכה"ג אונן משוי שליח כמבואר פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה ט' וי' דאיסור עבודת כה"ג אונן רק מדרבנן יעו"ש גם מהא ליכא ראיה די"ל דשם מיירי דהתחיל לעסוק בה וע"ד שכתב התוס' יומא י"ג ב' או מיירי באמצע עבודה וק"ל.
וכתב עוד וז"ל והיה נ"ל דכהן שגירש את אשתו ע"מ שילך למקום פלוני ומתה אשתו קודם שיקיים התנאי אף שחל עליו אנינות מ"מ אם הלך אח"כ וקיים תנאו שנמצא שהיא מגורשת למפרע משעה ראשונה דאין כאן אנינות כלל ומותר לעבוד ולאכול בקדשים הן אמת שראיתי בפ"ק דיומא י"ד א' דאמרינן וכה"ג מי חיילא עליו אנינות והא מיגרשא נהי דאנינות לא חיילא איטרודי מי לא מיטריד ופירש"י בקדשים בעינן שמחה וגדולה דכתיב לך נתתים למשחה כדרך שהמלכים אוכלים ולא מצאתי בשום מקום שטירדא מעכב מלאכול בקדשים וליכא למימר שדין זה הוא דווקא אליבא דר' יהודה ורבנן פליגי עליה דהא בגמ' הקשו לר"י מדידיה אדידיה משמע דפשיטא ליה להש"ס דטירדא מעכב מלאכול בקדשים וזה פשוט שם עכ"ל.
והנה לא ידעתי אמאי נקט בכה"ג שמתה מקודם שקיים התנאי ואמאי לא נקט בלישנא דש"ס שם שהתנה בתנאי ובשעת מיתתה קיים התנאי דה"ז מגורשת ולא חיילא עליו אנינות וכדאיתא שם י"ג ב' אלא לחדא אמר ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא אמר ה"ז גיטך ע"מ שאכנוס אני לביהכנ"ס דאי מייתא הא קיימא הא ואי מייתא הא קיימא הא מאי איכא למימר דילמא מייתא חברתא בפלגא דעבודה ועביד ליה עבודה למפרע בשני בתים אי חזי לה דקא בעיא למימר קדים איהו ועייל לביהכנ"ס ומשוי ליה לגיטא דהאי גיטא למפרע עכ"ל הגמ' ועיי"ש בתוס' ישנים ד"ה כי חזי דבעי למימת וכו' דמבואר שם בכה"ג דהמל"מ לא הוי גיטא יעו"ש היטיב וצ"ע בזה.
ובגופא דדינא לפי מש"כ התוס' ישנים שם דעיקר הקושיא היא משום יוהכ"פ דיאכל ביו"כ מחמת טירדא האמת משום דלמשחה אינו נאסר כלל רק דס"ד לאסור משום איסור יוה"כ והתם משני הש"ס דביו"כ כיון דכו"ע לא אכלי הוא נמי לא אתי למיכל א"כ ליתא במציאות דליתסר משום למשחה. ובאמת קושיית המל"מ על רש"י כבר קדמוהו התוס' ישנים וע"ע בתשובות חכם צבי סי' קנ"ז יעו"ש היטיב וגם הוא אישתמיטתיה שכבר קדמוהו התוס' ישנים בזה ונהירנא כי זה איזה שנים אשר תירצתי פירש"י בטוב טעם ודעת וכען מילתא מיני אזדא ה' יחזיר לי אבדתי. ואולי אפ"ל דדעת רש"י ז"ל דעל כרחך אין הקושיא מאכילת יו"כ דא"כ יקשה בלא הטעם דאנינות איך כה"ג עובד ביו"כ דילמא אתי למיכל אלא ודאי דזה לא קשה. וגם דנימא מחמת שהוא אונן ישכח שהיום יו"כ ג"כ לא נ"ל לפרש כך דמנ"ל סברא זו להקשות כן לכך פי' דהכי מקשה דהא עיקר טעמא דר"י דגזר דחיישינן דיטעה דכיון דשאר כהן אסור להקריב באנינות ולאכול ולו היתר להקריב באנינות יטעה ויאמר דה"נ מותר לאכול ולכן הקשה דגם ביוה"כ ניחוש להכי דיאמר מדהותר להקריב אונן מותר לו לאכול באנינות וע"ז משני כיון דיש כאן איסור אכילה בלא"ה מחמת הצום וכו"ע לא אכלי לא יבא לטעות. ואהכי פריך והא אין אנינות כאן ולמאי ניחוש לה דהא לא הותר לו שום דבר בזה ואפי' בלא הסברא דכו"ע לא אכלי ליכא למיחש. ומשני מ"מ איטרודי מיטרד ולאחריני לא שרי ולו הותר. אבל זה אינו דהא דטירדא אוסרתו לדעת רש"י היינו דוקא באכילה ולא בהקרבה והבן. וי"ל בפשיטות דה"ק דמקשה הש"ס מאי תירצו שאני יוה"כ דכו"ע לא אכלי וכו' אפילו אם היה מותר לאכול ביוה"כ לק"מ דהא לאו אונן הוא ולכן שרי להקריב ולאכול ומשני דמ"מ איטרודי מיטרד וא"כ אסור לאכול בקדשים ולכן אם ביוה"כ היה מותר לאכול היה אסור לו להקריב שמא יאכל. ולענין דינא מסיק המל"מ דכהן גדול אונן מותר להתחיל בעבודה יעו"ש ועוד פסק דמשוח שעבר אם הקריב אונן לא חילל יעו"ש.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה