הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ה
חייב מיתה וכו'. עי' ס' המצות לרבינו לאוין קס"ה וברמב"ן שם מצוה קס"ג ושם בשרש החמישי ברמב"ן וע"ע בפי' הרמב"ן על התורה בפרשת צו בסופו ובפרשת שמיני ובתו"כ פרשת שמיני במכילתא דמלואים ובק"א שם יעו"ש היטיב בכל המקומות.
ועיין במל"מ מש"כ כאן בזה שהקשה אמאי לא כתב רבינו דלהחיות וללמד זכות שרי יעו"ש שהאריך קצת בזה והנראה לענ"ד בזה כי פשיטא הוא וא"צ לפנים כי פקוח נפש דוחה עבודה. ומש"כ וז"ל ומיהו לכל הצדדין נ"ל דאף לשמואל דמפיק לפקוח נפש שדוחה את השבת מקרא אחרינא איצטריך קרא דלמות למידק מיניה אבל להחיות לא דליכא למימר דפליג שמואל אדר"י ולית ליה לההיא דרשא דא"כ לשמואל נמי תיקשי למות ל"ל אלא ודאי אע"ג דאית לן מקרא דפקוח נפש דוחה את כל המצות איצטריך קרא ללמדנו גבי עבודה שאם יודע ללמד זכות שיניח העבודה משום דסד"א כיון שנגמר דינו גברא קטילא הוא ואין כאן אפי' ספק פקוח נפש קמ"ל קרא דלהחיות אפי' מעל מזבחי עכ"ל. ואני אומר אי מהא לא איריא דהאי למות אתי למאי דאיתא במכילתא משפטים פ"ד וז"ל רציחה דוחה את העבודה ק"ו לפקוח נפש שדוחה את העבודה (כ"ה גירסת איפת צדק) ומה אם שבת שאין רציחה דוחתה פקוח נפש דוחתה עבודה שרציחה דוחתה אינו דין שיהא פקוח נפש דוחה את העבודה. מעם מזבחי תקחנו למות למות ולא לדין ולא למלקות ולא לגלות עכ"ל ועי' סנהדרין ל"ה ב' יעו"ש היטיב והנה אם מת מצוה דוחה עבודה שאינו אלא מפני כבוד הבריות ואינו דוחה השבת כ"ש פקוח נפש שדוחה השבת לא כ"ש שדוחה עבודה וסברת המל"מ שהוא גברא קטילא לא נראה כלל במחילת כת"ר כיון שזה יש לו ללמד עליו זכות א"כ איגלאי מילתא דלאו בר קטילא הוא והא אדרבה הכרוז יוצא מלפניו כדאיתא סנהדרין מ' א' מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו ועי' יומא פ"ה א' דאיתא שם אפילו בכמה ספק ספיקא מחללין עליו השבת יעו"ש היטיב והא התם הוי סברא טפי דהוי גברא קטילא ואיך יעלה על הדעת כיון שנגמר דינו הוי כגברא קטילא כיון שזה יודע לו זכות אלא ודאי דעבודה נדחית מפני פקוח נפש כהאי בפשיטות וא"צ קרא לזה ומאי דכתיב למות היינו לאפוקי לגלות ולדין ולמלקות וכדרש המכילתא. ומ"מ אפשר ליישב דברי המל"מ משום די"ל דרבינו לא פסק להא דהמכילתא דלמות אתי לאפוקי גלות ומלקות עיי"ש בפ"ה דרוצח ושמירת נפש ודברי הרמב"ם שם יש לעיין בהם טובא אך אין כאן מקומו (ועי' בזית רענן בפרשת משפטים שמיישב לגירסת הישנה במכילתא דאין פקוח נפש דוחה עבודה יעו"ש היטיב). (ודע כי יש ט"ס במל"מ וכצ"ל וכיון דלדידן מעם לאו דוקא דה"ה מעל תו לא מצינן למידרש וכו' ופשוט).
וכן זה וכו'. כ"ה בתו"כ פרשת שמיני במכילתא דמלואים ועי' ס' המצות לאוין סי' קס"ה ובשרשים שרש ה' לרמב"ן שם שהאריך בזה יעו"ש היטיב ועי' תוספתא פ"ד דסנהדרין.