הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ב
ה"ז לוקה וכו'. פיסקא זו תמוה כיון דפסק לעיל כר"א א"כ איצטריך שכר למידי דמשכר ומנ"ל לחייב בשאר משקין ובמרן הובא תשובת הרשב"א בזה בב' דרכים.
הדרך הראשונה והוא דמחלוקתם בהא. דת"ק ס"ל דהאיסור שנאמר בו דהיינו מיתה לא הוי רק בשותה שיעור כדי לשכר ובאיכותו כדי לשכר והיינו רביעית בן ארבעים יום וכל ששתה בדרך זה אפילו שלא נשתכר כגון שתה והפסיק או שהיו מזוג חייב ויין אתי להורות דאם היה פחות מרביעית או שהיה יין מגיתו ה"ז באזהרה דאי לא תימא הכי לכתוב שכר לחוד וילפינן שכר שכר מנזיר ור"י ס"ל דשכר לשאר המשכרין אתי וס"ל דלא בעינן משכר דווקא ולפי"ז אפי' פחות מרביעית או מזוג או שהפסיק בשתייתו ואפילו יין מגיתו נמי חייב ויין למיתה ושאר משכרים באזהרה. ור' אליעזר ס"ל כת"ק דבעינן כדי לשכר דווקא ועדיפא מיניה דבעינן ראוי לשכר בשעת שתיה והיינו שלא יהיה מזוג ושלא יפסיק בשתייתו ושכר אתי לשאר המשכרין ומדכתיב שכר אל תשת היינו דבעת שתייתו יהא משוכר וע"כ שכר לשאר המשכרין הוא דאתא דאל"כ למה לי אל תשת לכתוב יין אל תשת ושכר ואמרינן אל תשת כדי לשכר ל"ל אל תשת אל תשת תרי זימני (וכוונתו על דברי הש"ס שם דקאמר התם ור"א אומר יין אל תשת ושכר אל תשת ועיי"ש בש"ס על הגליון) אלא ודאי דתרי מילי נינהו ושכר לכל מילי דמשכר נמי אתי ויין דאתי לחלק כר' יהודא דיין במיתה ושאר משכרים באזהרה והנפק"מ בין ר"י ובין ר"א דלר"י לא בעי שיעור רביעית כלל לא ביין ולא בשאר דברים ולר"א בעינן שיעורא דווקא והברייתא דאכל דבילה מיירי אפילו בלית ביה שיעורא כלל אלמא דכר"י אתי וכיון דאיפסיקא הלכתא כר"א ממילא דבעינן שיעורא דווקא והיינו רביעית יין בלתי מזוג ובלתי הפסקה למיתה ושאר משכרים בהך גוונא באזהרה יעו"ש שהאריך בזה.
והדרך השניה דלר"י נמי בעינן רביעית דווקא דשתיה אין פחות מרביעית והא דקאמר ת"ק יכול אפילו כל שהוא אינו עיקר אלא יכול יין מגיתו הוא העיקר אבל כיון שסוף סוף מרבה כל שהוא לרבות לאזהרה נקטיה א"נ האי כל שהוא כוונתו אכזית וס"ל בנזיר נמי חייב בכזית והוי ילפינן שכר שכר מנזיר (וכזית מיקרי כל שהוא כדאיתא בשבת צ"א א' והתימה על רשב"א שלא הראה מקום לזה) ומסיק דכתיב יין ושכר יין כדי לשכר בעינן והיינו רביעית ובן ארבעים יום למיתה ופחות מרביעית ויין מגיתו לאזהרה. ור"י ס"ל דשכר לשאר משכרים וכולהו בעינן רביעית דווקא ור"א ס"ל דיין שיעורא כדי רביעית ובלתי מזוג בלי הפסק אבל בשאר משכרים בעינן דווקא שיהי' משוכר ממש וברייתא דנקט אכל דבילה קעילית וכו' משמע כל שאכל כשיעור כדי שישתכר או ששתה רביעית שאר משקין אע"ג דלא נשתכר חייב אתי כר"י דלר"א אינו באזהרה בשאר משקין רק עד שישתכר ממש ורבינו פסק כר"א וזה שכתב ביין רביעית ובשאר משקים כתב היה שכור משאר משקין ולא כתב רביעית יעו"ש היטיב וע"ע בקרן אורה מש"כ בזה.
אך צל"ע קצת דהא ר' יהודה ס"ל דשאר משקים מחלי עבודה כדאיתא בבכורות מ"ה ב' וא"כ כיון דר"א ס"ל בשאר משכרים כר"י הו"ל למיפסק דמחלל עבודה וסבור הייתי לומר דסמך עצמו אסוגייא דבכורות מ"ה ב' דשם סתם משנה דשכור משאר משקין פסול הוא מלעבוד אבל אחולי עבודה לא אחיל ודלא כר"י דס"ל אחולי עבודה נמי (ועי' תוס' זבחים י"ד ב' ד"ה שיכור וכו' יעו"ש היטיב שדבריהם מגומגמין והעיקר שט"ס הוא וצ"ל כמו שהוא בתוס' יומא מ"ט א' יעו"ש היטיב וק"ל) אבל אי קשה הא קשה דכתב רבינו כאן דלוקה והא שם בבכורות מ"ג ב' איתא מאי איכא בין שאינו שוה בזרעו של אהרן ומשום מראית העין איכא בינייהו עשה עכ"ל משמע דעשה לחוד הוא דאיכא בינייהו וא"כ הא אעשה לא לקי הן אמת דרבינו אזיל לשיטתו פ"ו ה"ו כתב בהדיא וז"ל וכל מי שיש בו מום מן המומין המיוחדין לאדם ועבד אע"פ שהוא לוקה לא חלל עבודדלקמן בתו עכ"ל וכ"כ בפי' המשניות בבכורות שם במשנת החרום פסול וכו' יעו"ש ועי' במל"מ שם מש"כ בזה אמנם שפתי רבינו ברור מללו דדבר שאינו שוה בזרעו של אהרן ועבד מילקא לקי ואחולי עבודה לא מחיל וא"כ רבינו כתב כאן שפיר ולק"מ עליה ופסק לגמרי כר"א והתימה בעיני על השליטים האלה שלא תירץ כן בפשיטות.
והא דמוקי לה הש"ס בכריתות ובבכורות הך ברייתא דאכל דבילה קעילית וכו' כר' יהודה ולפום דברי רבינו אתיא ככו"ע גם מהא לק"מ דהנה רבינו גרס התם בברייתא ונכנס במקדש ועבד וכמו שהוא לפנינו בכריתות שם והנה על כרחך האי חייב היינו מלקות ולא מיתה דבמיתה אף לר"י אינו חייב וא"כ על כרחך היינו מלקות וא"כ תיקשי ל"ל ועבד הא לרבינו חייב מלקות אף בביאה ריקנית וכמש"כ לקמן בהלכה ט"ז יעו"ש אלא ודאי דקמ"ל דמחיל עבודה נמי ואהכי מוקי לה כר' יהודה א"נ י"ל דהוא גורס כמו שהוא בתוספתא פ"א דכריתות ה"ז לוקה ארבעים ועובר בל"ת יעו"ש וסבור הייתי לומר דרבינו לא גרס ועבד ובשכור בשאר משכרין בעינן דווקא ועבד אבל משום שתוי יין חייב על ביאה ריקנית ולמה חייב בלא עבד אלא ודאי שאתי כר"י דמשווה שאר משכרין ליין לאזהרה אבל לדידן יש לחלק בין ביאה ריקנית בין שתוי יין לשאר משכרין אבל באמת זה אינו וכמש"כ רבינו בהלכה ט"ז בפי' דחייב בביאה ריקנית ג"כ בשאר משכרין וחיליה מהא דבכורות מ"ג ב' דקאמר איכא בינייהו אחולי עבודה ולמה לא חילק בינייהו בביאה ריקנית ושם יבואר עוד בזה. וזהו שרציתי לבאר כעת.
ולפ"ז העיקר לדינא כתירוץ שני ב' של הרשב"א שלרבינו אינו לוקה בשאר משכרין רק כשהוא שכור ממש ועי' לשונו בפי' המשניות בבכורות פ"ח במשנת הכושי והגיחור וכו' וז"ל ומה שאמר שהשכור מכלל המומים המיוחדים המותרים באדם כבר זכרנו (הוא במשנת החרום וכו') שבעלי מומין המיוחדים באדם אינם מותרים לעבודה ולפיכך השכור אינו מותר לעבודה וזהו אמת אבל מי שנשתכר מדברים המבלבלין המוח זולתי מיין והשכר כגון ששתה חלב הרבה או אכל דבש או העשב הנקרא בלשון ערב סיכרא"ן ובלעז נושקימא"י אינו נדון כדין זה רק כשהוא שתוי יין או שכר הוא מחלל עבודה עכ"ל (והנה לשונו מגומגם ונ"ל להגיה אבל במקום רק ורק במקום אבל ותיבות אינו נדון הוא ט"ס וצ"ל נדון וכו') אבל דווקא כשנתבלבל דעתו והטעם משום דאינו שוה בזרעו של אהרן ועי' לפנינו מה שאכתוב עוד בזה אי"ה (והנה אחר כותבי זה מצאתי בס' מגן גבורים בסי' קכ"ח שהביא בשם ס' חק נתן שכתב ג"כ כמש"כ ונתתי שמחה בלבי שנחני ה' בדרך אמת).