אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק א · הלכה א

פרק א

הכשר לעבודה. לאפוקי חללים ובעלי מומים כדאי' בתו"כ בסדר שמיני (אחר מכילתא דמלואים) פרשה א' והובא במרן.

מן המזבח וכו'. שם מנין לעשות את המזבח כאהל מועד ת"ל אתה ובניך (וכתב הקרבן אהרן כלומר בכל מקום המיוחד לך ולבניך שהוא אהל מועד או המזבח עכ"ל) ועוד שם רבי אומר נאמר כאן בבואכם ונאמר להלן בבואם אל אהל מועד מה בבואכם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ואינו חייב אלא בשעת עבודה אף בבואכם אל אהל מועד האמור כאן עשה יציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ולא יהי' חייב אלא בשעת עבודה עכ"ל ולפנינו אי"ה יבואר מזה.

עבודתו פסולה וכו'. שם מנין דשתוי יין שעבד עבודתו פסולה ת"ל ולהבדיל בין הקדש ובין החול עכ"ל ועיין זבחים י"ז ב' דעיקר הלימוד הוא מחוקה חוקה דמחוסר בגדים דמכאן לא ידעינן רק בעבודה תמה שחייבין עליה מיתה יעו"ש היטיב וק"ל ורש"י בסנהדרין כ"ב ב' פי' לפי הס"ד כדרכו וכן פי' בתענית י"ד ב' ועיין מש"כ ר' ישעיה ברלין בתענית שם על הגליון בתוס' ד"ה שתויי וכו' יעו"ש היטיב (וע"ע תוספתא פ"א דכריתות יעו"ש).

שנאמר ולא וכו'. כן הוא בסנהדרין פ"ג ב' והקשו תוס' בזבחים י"ח א' ד"ה אתיא וכו' דאמאי לא מפיק גז"ש דחקה חקה ותירצו דאיצטריך משום שלשה כתובין הבאין כאחד כדאיתא התם כ"ד א' יעו"ש היטיב ועי' סנהדרין כ"ב ב' ותענית י"ז ב' יעו"ש היטיב. וכתב מרן וז"ל ומשמע מדברי רבינו דאסור ליכנס מהמזבח ולפנים אע"פ שלא עבד אבל אינו חייב מיתה אא"כ עבד עכ"ל ואיני יודע מה צריך למשמעות במקום אשר רבינו לא בסתר דיבר לקמן הלכה ט"ו יעו"ש היטיב ושם יבואר אי"ה בזה.

יין חי וכו'. עי' תו"כ שם ותוספתא שם ובכריתות י"ג ב' דת"ק ס"ל דאינו חייב רק על יין דילפינן שכר שכר מנזיר ויין אתי במוזהר עליו בכל שהוא ועל יין מגיתו. ור' יהודה ס"ל דשכר לרבות שאר המשכרין אבל אינו חייב מיתה רק על היין ועל שאר המשכרין באזהרה ור' אליעזר ס"ל דאינו חייב רק בדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או שנתן בו מעט מים ה"ז פטור יעו"ש היטיב ואיפסיקא הלכתא בש"ס שם כר"א יעו"ש היטיב וא"כ לר"א י"ל דאינו באזהרה כלל ביין מגיתו ובפחות מרביעית וא"כ אזיל לה מש"כ ותמה מרן וכתב וז"ל ומ"מ יש לתמוה כיון שמוזהרים על כל שהוא ויין מגיתו למה לא כתב שלוקים עליהם עכ"ל ולפי מש"כ מיושב היטיב הדבר ולפנינו אי"ה יתבאר עוד בזה.

יין מגיתו וכו'. ובתוספתא שם איתא וז"ל שתה מגיתו יתר מרביעית פטור שתה פחות מרביעית בן ארבע בן חמש שנים חייב בין שמזגו בין ששתאו חצאין עכ"ל בדברי הת"ק והאי שתה פחות מרביעית חייב אין לו שחר לכאורה והמפרש שם הגיה שכצ"ל שתה מגיתו או פחות מרביעית פטור יותר מרביעית בן ד' וה' שנים חייב יעו"ש אבל לא נראה לענ"ד כן דא"כ מאי יותר מרביעית דנקט ויותר היה נ"ל לומר כפשוטה דאולי ס"ל לת"ק דפחות מרביעית ביין מיושן שהוא יותר משלש שנים חייב אף בפחות מרביעית ולא יהא הדבר קשה כ"כ דגדולה מזו מצינו בנזיר דלר' עקיבא חייב אף בכזית עיין תוס' עירובין ד' א' ד"ה גפן וכו' ותוס' סוכה ו' א' יעו"ש ועוד י"ל דיש להגיה רביעית בן ד' בן ה' שנים חייב אמנם ברישא כדקאי קאי דשתה מגיתו יתר מרביעית פטור וק"ל ומכאן יליף לה רבינו דמה אם לת"ק כך כ"ש לר' אליעזר דהלכתא כוותיה.

חייב מיתה וכו'. והראב"ד כתב ע"ז וז"ל א"א לא מחוור מן הגמרא שיהא חייב מיתה ויפסול עבודה אלא שהוא באזהרה עכ"ל והנה לשון הש"ס שם מורה ובא כדברי רבינו דהכי איתא התם וז"ל א"ל והאמר רב הלכה כר"א ומר הוא דקא רמי ביה מיא א"ל הא לא קשיא הא ברביעית הא ביותר מכדי רביעית עכ"ל מבואר מזה דביותר מכדי רביעית אית ביה נמי חיוב מיתה ומחלל עבודה דאי נימא דלא מחלל עבודה ואינו מחויב מיתה אם כן מאי דוחקיה דלוקמיה ביותר מרביעית לימא דאכתי איכא אזהרה ביה ואפילו בכדי רביעית ואי משום דר"א אמר פטור הא ת"ק נמי אמר בתוספתא דביין מגיתו פטור ומ"מ איתא בש"ס דאזהרה מיהא אית ביה וה"נ נימא בדר"א אלא ודאי דהש"ס משמע ליה דהוראה תלוי בחיוב מיתה ובחילול עבודה והכי משמע בתוספתא מדתני התם וז"ל וכשם שאם היה כהן פסול בעבודה וחייב בה מיתה כך אם היה חכם או ת"ח אסור ללמד ולהורות עכ"ל משמע דזה תלוי בזה ולקמן יבואר עוד אי"ה מזה, והא דרב לא מוקים אמורא עילויה וכו' י"ל דשתה יין חי והכי משמע קצת מדקאמר ומר הוא דקא רמי ביה מיא משמע אבל רב היה שותה חי דאל"כ הו"ל להקשות דרב אדרב דהוא בעצמו אמר הלכה כר"א ולמה לא מוקים אמורא עילויה וק"ל ולפי האמת י"ל דרב שתה טפי מרביעית ולכן לא מוקים אמורא עילויה אף בשתה מזוג.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה