הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה ד
היו עושין וכו'. בלשון המשנה מנחות פ"ה א' מבואר דזה היה בסולת. ונסכים לא הוזכר שם דוק שמה ותשכח וכ"מ שם בכל הסוגייא והא דנסכים אין מבואר שם כלל עד פ"ו ב' ולכן דברי רבינו צל"ע ולא ידעתי להם מקום. וה' יאיר עיני.
נר חצי וכו'. לדעת רש"י ז"ל שם פ"ה ב' דבשנה ראשונה נרה כולה וזורע חצייה ובשנה השניה זורע מחצית שלא זרע ונר החצי שזרע בראשונה וכן חוזר חלילה. וי"ל שכן היא דעת רבינו ומש"כ נר חצי השדה בשנה ראשונה ר"ל שחצי השדה מניח ניר וזורע חצי האחר אבל באמת נר בשנה ראשונה כל השדה וכדעת רש"י ז"ל אבל מרן כתב וז"ל ופי' רבינו בה מבואר ורש"י פי' בע"א עכ"ל נראה מזה שהבין שדעתו של רבינו דבשנה הראשונה לא היה נר רק אותה החצי שזרע ומניח חצייה האחר בור לגמרי. ולפענ"ד דדברי רבינו מבוארים כרש"י דנר כולה וזרע חצייה. וראיתי להלח"מ שכתב וז"ל ובפי' נר חציה וזורע חציה כתב רש"י ז"ל שנרה כולה בשנה אחת ובשניה נר חציה וזורע חציה אבל רבינו ז"ל אינו נראה שמפרש כן אלא בראשונה נר חציה וזורע חציה עכ"ל ובהיות כן י"ל שמרן ג"כ הבין כן מדעת רש"י שבשנה הראשונה היה נרה כולה ומניחה בורה. אבל יש לתמוה עליהם. הן אמת שבמשנה כתב שם רש"י וז"ל נרה שנה ראשונה ומניחה בורה עכ"ל אבל שם ב' בברייתא כתב וז"ל ניר חציה וזורע חציה כגון שנירה כולה בשנה ראשונה וזורע חציה ובשנייה ניר חציה וזורע חצייה עכ"ל א"כ גם דעת רש"י כרבינו. (ובפי' ההלכה מש"כ הלח"מ היטיב אשר דבר ויש ט"ס ברש"י ד"ה הא לא קשיא וכו' וכצ"ל שם אבל מתניתין אם היתה עבודה לא ידענא וכו' וא"כ דבריו מוסכמים עם מש"כ הלח"מ יעו"ש ודו"ק) ודע כי בפי' המשניות לרבינו כתב וז"ל וניר הוא ההפוך שמהפכין הארץ ומניחין אותה שנה ראשונה ובשנייה מהפכין אותה פעם שנייה וזורעין אותה עכ"ל והנה במשנתינו גם הוא לא הזכיר שהיו זורעין מחציתה בשנה ראשונה וכמש"כ רש"י ז"ל במשנה. ואולי לפי שלא נזכר במשנה זריעה בשנה הראשונה לכן גם הם לא זכרוהו.
אבל מה שיש לעיין לכאורה הא אסיקנא בש"ס דא"צ להפוך את הקרקע בשנה השנייה רק הוא זורעה במקום שהיפך בשנה הראשונה על סמך ההיפוך הראשון ולמה כתב רבינו בפי' המשניות שבשנייה מהפך עוד פעם. והרע"ב כתב וז"ל בגמרא מסיק דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורע חצייה ומניח חציה ניר וכן בשנייה חורש כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד עכ"ל והנה תיקן במה שכתב דבשנה הראשונה זורע חציה אמנם במש"כ דבשנייה חורש כולה לכאורה הוא נגד מסקנת הש"ס. לכן נ"ל שהם לא פי' כרש"י ז"ל שפי' דמסקנת הש"ס דא"צ לחרוש פעם שניה מקום שזורע בשנייה והם ז"ל פי' איפכא דמסקנת הש"ס דצריך בשנייה לחרוש כל השדה כולה וס"ל כיון דהברייתא נקטה חד לישנא ניר חצייה וזורע חציה בשתי השנים אלמא כמו בשנה הראשונה חורש כולה וזורע חצייה ה"נ בשנה השנייה. אמנם כאן מדלא כתב רבינו שצריך לחרוש כולה בשנה שנייה ונראה שחזר בו וס"ל כפירש"י ותמיה בעיני על מפרשי ונו"כ הרע"ב שלא הרגישו בזה ולא העירו כלום בזה.
ומש"כ קודם לפסח שבעים יום. עיין בתוס' שם ד"ה וזורע וכו' שכתבו דהיינו דווקא בשעורים אבל בחטים לא משיך זמן זריעה כולי האי יעו"ש וא"כ דווקא בעומר הדין כן ולא בסולת של מנחות אמנם בתוס' ב"מ ק"ו ב' ד"ה וקיימא וכו' כתבו דקרקע חשובה שזורעין בה לצורך העומר נמשך שם ימי הזרע יותר יעו"ש א"כ י"ל ה"ה בשדות הנזרעים חטים לצורך מנחות ג"כ חשובות הנה ונמשך שם זמן הזרע יותר עוד כתב שם וז"ל א"נ דבתחלת שבט של חמה הוא דקיימא כימה להדי ריישייהו ואין תחלת שבט של חמה מתחיל ברוב שנים יותר משבעים יום לפני הפסח עכ"ל א"כ משמע לכאורה דבכל זריעות עד שבעים יום הוא. אבל יש לעיין הא מסיק שם הש"ס לא קשיא הא דקבלה מיניה בחרפי הא דקבלה מיניה באפלי יעו"ש והנה אפלי הוא שעורים וחרפי הוא חטים יעו"ש ברש"י ובר"ן בחי' יעו"ש היטיב וע"ע בטור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ב סעיף ב' והוא דעת רבינו בהל' שכירות פ"ח דתלוי במנהג המקום לזריעה יעו"ש היטיב ועיין בלח"מ כאן וע"ע תוס' מנחות פ"ה א' ד"ה אין מביאין וכו'.
ואם לא וכו'. שם בברייתא פ"ה א' ובתוספתא שם פ"ט. וי"ל דרבינו קאי על השנה השנייה שבשנייה חורש ושונה א"נ קאי ג"כ על השנה הראשונה דזורע חצייה הוא חורש ושונה ואח"כ זורע חצייה עיין בלח"מ יעו"ש היטיב.
ובורר החטים וכו'. שם פ"ה א' וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ומרקיד עכ"ל וכ"ה בתוספתא שם.
ואח"כ שף וכו'. מנחות ע"ו א' יעו"ש ובתוספתא שם פ"ח יעו"ש ופסק כת"ק דר' יוסי יעו"ש ועיין פסחים ל"ז א'.