הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה ג
העצים החדשים וכו'. לאפוקי עצי סתירה דלא עיין בפ"ו ה"ב יעו"ש היטיב.
משום יישוב וכו'. דע כי במס' תמיד פ"ב כ"ט א' ב' שם איתא כל הסוגיא מזה הענין. ולהבינך בקצרה דעת המפרש לשם אעיר בקצרה. הנה בתוספתא פ"ט דמנחות איתא וז"ל כל העצים כשרים לגבי מזבח חוץ משל זית וגפן ר' אליעזר מוסיף חמשה עצים פסולים אף של שקמה ושל חרוב ושל דקל ושל מים (ט"ס וצ"ל מייש כדאיתא בש"ס שם ועיין מדרש רבה פרשת ויצא בענין הדודאים. והמפרש לא הרגיש בזה) ושל אלון ושל סתירה מ"מ הרי אלו פסולין (בש"ס ליתא להאי של סתירה וכ"נ דקאמר מתחלה חמשה וחשיב אח"כ ששה. אי נמי י"ל דה"ק ושל סתירה לכו"ע פסול ור"א מוסיף אלו חמשה ושוב חזר לדברי הת"ק ואמר ושל סתירה מ"מ וכו' ודו"ק) אבל באלו רגילין במדבריות של תאנה (ט"ס וצ"ל במורביות של וכו' וכ"כ המפרש אי נמי י"ל ה"ק ברעות של תאנה שהם מדבריות דבגמרא קאמר שהם תאני חיוורתא והם גדלים ביערים עיין תוס' ר"ה ט"ו ב' ד"ה בנות שוח וכו' שבועות י"ב ב' ד"ה כבנות שוח וכו' וע"ז י"ד א' ד"ה בנות שוח וכו' יעו"ש היטיב ודו"ק וע"ע בפי' משניות לרבינו יעו"ש היטיב) ושל שמן ושל אגוז עכ"ל אמנם בתו"כ ויקרא פ"ו פרשה ד' איתא וז"ל על העצים אשר על האש עצים נתונים (ובש"ס הגירסא נתוכים) להיות אש וכי כל העצים כשרים למערכה הן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו רגילים במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן ר"א מוסיף אף של חרוב ושל דקל ושל שקמה ושל מייש ושל אלון עכ"ל ולכאורה משמע דר"א מוסיף אף אלו להתיר כמו בשל תאנה ושל אגוז ושל שמן. וכתב המפרש דעיקר הגי' היא כמו דאיתא בתוספתא דר"א מוסיף לחומרא דאף אלו חמשה פסולין ומפרש שם בש"ס דמ"ט דפסול זית וגפן וקאמר רב פפא משום דיש בהם קשרים והם לחים ואינם נשרפים יפה אבל שאר דברים אין בהם קשרים ורב אחא בר יעקב מוסיף דיש עוד טעם לפסול לבד טעם הקשרים והוא משום ישוב א"י וקמקשה התם הש"ס מהא דר"א מוסיף אלו לחומרא ות"ק מורה בהם להתירא ובשלמא למ"ד משום קשר א"כ בהני מיקל ת"ק כיון דקשרים שלהם אינם אלא מאבראי ור"א פוסל אף בכה"ג אלא למ"ד משום ישוב א"י נמי פסול א"כ מ"ט דת"ק דמכשיר בדקל הא האי נמי משום ישוב א"י (דדקל נמי משבעת המינים שנשתבחה בהן א"י) בשלמא בתאנה ניחא דיש דלא עבדי פירי הא מדקלים קשה ומשני דמיירי מדקלים דלית בהו פירי. כ"ה תורף הסוגייא לפי' המפרש וסיים וכתב וז"ל וכמו שברייתא שנוייה בתו"כ אין אדם יכול ליישב עכ"ל ור"ל כגי' התו"כ (וכ"ה גירסת הש"ס שלנו) דר"א פליג וס"ל דבאלו היו רגילין וס"ל לקולא אין אדם יכול ליישב זה.
והנה באמת לכאורה קשה על המפרש דהא אף אם נימא דר"א לקולא פליג וס"ל דבאלו ג"כ רגילין הא יכולין לפרש הכי דת"ק ס"ל כיון דקטרי מבראי אסורות ור"א ס"ל כיון דלא קטרי מגואי שרי ולית לן בה אלא למ"ד משום ישוב א"י א"כ קשה לר"א למה מיקל בשל דקל וכ"כ באמת המל"מ וז"ל והנה אף לגי' המפרש דגריס קטרי יכולים אנו לומר דר"א קאי על דברי ת"ק דאמר באלו היו רגילין ואתי איהו והוסיף אף החרוב ובהא פליגי דלת"ק לא היו מביאים הני דר"א משום דאע"ג דלא קטרי מגוואי כיון דקטרי מבראי לא מייתינן ור"א ס"ל דכיון דלא קטרי מגוואי אף דקטרי מבראי מייתינן עכ"ל והוא באמת לכאורה תשובה נצחת. אבל כד דייקת שפיר לק"מ דמאי קושיא על דר' אחא בר יעקב דילמא באמת ר"א לית ליה טעמא דמשום ישוב א"י ולא קאמר טעמא רק את"ק אבל ר"א ס"ל הטעם משום קטרי. ואי דהקושיא היא על ת"ק גופיה למה קאמר דגפן וזית פסול ולא קחשיב דקל א"כ זה הקושיא הו"ל להקשות על המשנה גופה למה לא חשיב דקל ולמה ליה להש"ס לאתויי כלל הברייתא והמחלוקת בין ר"א לרבנן. ובשלמא לפי' המפרש ניחא דמייתי ראיה דלא נימא דת"ק תנא ושייר אף של דקל פסול להכי מייתי הברייתא מדהוסיף ר"א זה ש"מ לת"ק כשר וא"כ קשה למ"ד משום ישוב א"י אבל אי נימא דר"א מיקל והת"ק ס"ל דדקל נמי פסול א"כ מאי מייתי מהברייתא וכנ"ל ולענ"ד זה ברור בעזר ה'.
אמנם הקרבן אהרן ובעל באר שבע שניהם לדבר אחד נתכוונו להעמיד הגי' כמו שהוא בתו"כ דר"א לקולא פליג וס"ל דאף באלו החמשה היו רגילין וגרסי ברב פפא הטעם דזית וגפן פסולות משום דקטמי שממהרים להיות אפר ומפרש דלמ"ד משום דקטמי ניחא דת"ק ס"ל כיון דקטמי מאבראי היינו שהקליפה שלהם ממהר להיות אפר אע"ג דלא קטמי מגוואי אסור ור"א ס"ל כיון דלא קטמי מגוואי אע"ג דקטמי מאבראי לית לן בה אבל למ"ד משום יישוב א"י וכי דקל לית ביה משום ישוב א"י יעו"ש היטיב והובא במל"מ יעו"ש היטיב והנה הגי' זו הובא בילקוט ויקרא רמז תמ"ד יעו"ש היטיב דגרס דקטמי במקום דקטרי יעו"ש היטיב (ויש שם ט"ס בילקוט וחסר שם וכצ"ל דלא קטמי ואזלי מיקטם מתוכו וכי כל העצים כשרים למערכה הן כל העצים כשרים חוץ מן זית וגפן אבל באלו היו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ועץ שמן ר"א מוסיף אף של מייש וכו' כצ"ל).
אך לא ידעתי מה הועילו בזה מחמת קושיות שכתבתי לעיל ואי לא חיישי להנך קושיות א"כ יכולים לפרש כן לפי הגי' דקטרי ולמה להו לחדושי גירסא חדתא בש"ס לדעתייהו (ר"ל מאחר שלא הביאו הילקוט) וזה כוונת המל"מ שהקשה עליהם יעו"ש. והנה אי לא מסתפינא אמינא לחדש שיטה ופי' אחר. והוא דהא דזית וגפן פסולים הטעם פשוט כי מהם עצמם קרבים לגבי המזבח יין ושמן וכל עיקר השקלא וטריא לפרושי אמאי היו רגילים בתאנה ואגוז ועץ שמן ולא בשאר עצים כמו רמון וארז (ולכן בגמרא בפיסקא נרשם שם כך חוץ משל זית וגפן וכו' הני מ"ט וכו' ותיבת וכו' מורה דקאי הש"ס לפרושי הא דלקמיה על באלו היו רגילין וכו' וקמפרש רב פפא משום דשאר עצים קטרי (או קטמי) משא"כ הנך ור"א מוסיף להתיר אף באלו אבל ברמון וארז וכה"ג מודה דלא היו רגילין וע"כ מוכרח ר"א להודות לחד מהנך טעמי ופריך שפיר בשלמא לר"פ פליגי דת"ק ס"ל כיון דקטרי מאבראי (או דקטמי מבראי) אפילו דמגוואי לא קטרי מ"מ לא מייתי ולר"א לא חייש להא דבראי כיון דבגוואי ליכא קטרי אבל לרב אחא בר יעקב דס"ל הטעם משום יישוב א"י א"כ אמאי מיקל בשל דקל וכי לית ביה משום ישוב א"י וע"כ מוכרח להודות להך טעמא דאל"כ למה ס"ל דהיו רגילים באלו דווקא ואין לומר דס"ל הטעם משום דקטרי או דקטמי ולא ס"ל משום ישוב א"י דזה דוחק דא"כ ל"ל לחדושי טעמא אחרינא לת"ק והו"ל לומר הטעם דכו"ע מודו בה (ולפ"ז באמת יש ליישב ג"כ קושיא שהקשיתי לעיל לפי' הקרבן אהרן והבאר שבע שפי' דר"א לקולא וי"ל דהקושיא היא אליבא דר"א דמיקל בדקל וע"כ לא ס"ל דטעמא משום יישוב א"י וא"כ על כרחך ת"ק לא ס"ל נמי הך טעמא וכנ"ל אבל יקשה קושיא השניה דהו"ל להקשות את"ק גופיה אמאי לא חשיב דקל לפסולא וכמש"כ למעלה וזה הפי' מרווח יותר בלישנא דש"ס והבן היטיב.
והנה מצאתי ראיתי בתוס' חדשים שהביא להך טעמא שהבאתי לפסול בגפן וזית בשם המדרש רבה ויקרא. ובאמת כן הוא שם בפ"ז ונהניתי כי כוונתי לדעת רז"ל בעזר ה'. אך פי' זה שכתבתי יתכן לגי' הש"ס אמנם בילקוט הגי' הני מ"ט לא ועל כרחך קאי אגפן וזית ויש לעיין בזה הרבה. ומעתה נבא לדברי רבינו. מש"כ ולא היו מביאין משל זית ולא משל גפן משום יישוב א"י. והנה מדכתב הטעם משום יישוב א"י א"כ של דקל נמי פסול בדעביד פירי והא דלא כתב כן י"ל משום דזית וגפן בכל ענין אסור אפילו בדלית להו פירי משום דס"ל נמי הטעם משום קטרי או משום קטמי וכמש"כ המפרש רק הא דהביא הטעם משום ישוב א"י כי היכי דנלמד מזה דמתאנה ודקל בדאית בה פירי אסור ג"כ כן היה נראה לכאורה אמנם הלח"מ כתב דזה אינו דא"כ הו"ל להזכיר ג"כ הטעם דקטרי ולמה לא הזכיר טעמא דקטרי. וכתב דבשלמא במשנה אתי שפיר דלא חשיב דקל משום דמילתא דפסיקא נקט זית וגפן אסור בכל גוונא אפילו בדלא עביד פירי יעו"ש.
והנה המל"מ עמד ג"כ על דברי רבינו וביאר זה בשני פנים. הפן הראשון. דר"א לחומרא פליג וס"ל דאף אלו פסולים מטעם קטרי או קטמי ולא נחלקו רק בדברי ת"ק דרב פפא ס"ל כי טעם דת"ק נמי משום קטרי וקטמי ולא פסיל רק בקטרי מגוואי ולא מבראי ור"א ס"ל דמבראי נמי פסולים. ורב אחא בר יעקב ס"ל דאם היו הת"ק חושש לקטרי או לקטמי לא היה מחלק בין גוואי לבראי ורק דת"ק ס"ל דהטעם משום יישוב א"י ולכן כשרים בכל הני דפוסל ר"א ומקשה הש"ס את"ק דמ"ט מכשיר בשל דקל ומסיק דמיירי דלא עביד פירא. והפן השני דר"א לקולא פליג. והנה בטעם פסול גפן וזית נחלקו אי מטעם קטרי וקטמי וס"ל לר"פ דבאית ביה קטרי מגוואי פסולים מן הדין ובדלית בה קטרי רק מבראי כשרים מן הדין ומ"מ אין רגילין להביא מהם והטעם דנחלקו באית ביה מבראי ולא מגוואי דלת"ק אין מביאין ולר"א מביאין ורב אחא בר יעקב ס"ל דעיקר הפסול מן הדין מטעם ישוב א"י ובחרוב ושקמה ואינך דלית ביה משום ישוב א"י כשרים מדינא ומ"מ אין מביאין משום קטרי ור"א ס"ל כיון דמן הדין כשרים אף בקטרי מגוואי לכן בהנך דהקטרי מבראי אף לכתחלה מביאין יעו"ש היטיב. והנה בדבריו הקדושים הונח לנו מה שהקשה הלח"מ וכתב וז"ל עוד יש להקשות לדברי רבינו ז"ל מה שהקשה המפרש לסתור פי' זה דאדפריך בגמרא למ"ד משום ישוב א"י מדקל דהיכי קאמר ת"ק דמותר ליפרוך ליה מר"א דמוסיף לאיסור של אלון וכו' דמאי טעמא הא בהנהו ליכא ישוב א"י ואולי י"ל לדעת רבינו ז"ל דהנהו נמי כיון דצריכים לא"י איכא בהו קצת יישוב א"י עכ"ל וזה נגד דעת המפרש שכתב בהדיא דכל דאינו משבעת המינים אין בהו משום יישוב א"י וכמו שהובא במל"מ ועיי"ש והנה יש ליישב קצת דבהא פליגי ר"א ורבנן ר"א ס"ל בהנך נמי אית בהו משום יישוב א"י ות"ק ס"ל דבהנך לית בהו משום יישוב א"י וכ"מ קצת לשון הש"ס דקאמר דקל מי לית ביה משום יישוב א"י ר"ל אבל בהנך י"ל דפליגי בהכי ת"ק ור"א. אולם לדברי המל"מ א"צ לכל זה והנה בפן הראשון י"ל דר"א וודאי ס"ל הטעם משום דקטרי וקטמי ורק רבנן לא ס"ל רק הטעם דיישוב א"י. ולפן השני י"ל דר"א מיקל וס"ל רק הטעם משום יישוב א"י ורבנן ס"ל דטעם דקטרי וקטמי אינה לפסול רק לענין לכתחלה לא יביא. והבן.
אמנם יש לעיין לפי' המל"מ דכל עיקר הפסול הוא משום ישוב א"י והיינו על כרחך דווקא בזתים וגפנים דיש בהן פירי א"כ ה"ה דקל ותאנה דאית בהו פירי נמי אסורים ולמה לא כתב דקלים נמי דאית בהו פירי ובשלמא בתאנה דאם אין בה פירי לכתחלה מייתינן לה לכן לא הביאה אמנם דקל דדמי ממש לזתים וגפנים למה השמיטה ומש"כ הלח"מ דהזכיר המינים החשובים שבז' המינים וה"ה לאינך יעו"ש תמוה הוא אדרבה הו"ל להזכיר מינים שאינם חשובים והוי כ"ש אינך משא"כ עכשו דהזכיר המינים החשובים וא"כ לא ידעינן לאינך. ואי לא מסתפינא אמינא כי רבינו מפרש כאן כהפי' חדש שכתבתי לעיל דטעם פסול הגפן והזית משום שקרבין לגבי המזבח וכאן צריך להג"ה קטנה וכצ"ל ומשום יישוב א"י באלו היו רגילין במורביות של תאנה וכו' וה"ק דזית וגפן פסולות הם. ומפני ישוב א"י לא הותר רק תאנה של חרשים ולא של יישוב ולפ"ז ה"ה דקלים של יישוב אסורות וס"ל לרבינו נמי הטעם דקטרי או קטמי ולכן לא הותר כ"א מורביות של תאנה ושל אגוז ושל שמן וכנ"ל. כן נראה לענ"ד בזה והבוחר יבחר.
אמנם נ"ל כי אין וודאו של התוספתא דמבואר שם כי ר"א לחומרא אינו כדאי להתבטל מפני ספיקו של גי' התו"כ ודו"ק היטיב.
במורביות של וכו'. עיין מפרש שם כ"ט א' וז"ל מורביות הם חריות וענפים והם נוחים יותר להשרף מטעם שאין בהם כ"כ קשרים כמו בזקנים או שאינם מעלין עשן כ"כ יעו"ש היטיב ועיין תוס' יו"ט פ"ג דשביעית מ"ה ובמל"מ כאן.
עץ שמן וכו'. המפרש כתב לפרש עץ שמן שדולקים כמו נר אמנם עיין ברע"ב שכתב שהוא עץ הגדל עליו שמן אפרסמון וע"ע שם מש"כ בזה וע"ע בסוכה מ' ב' ובב"ק ק"א ב' יעו"ש היטיב.
אמה וכו'. גדיש וכו'. ט"ס וצ"ל כמחק גודש של סאה. ועיין זבחים ס"ב ב' והטעם דבעינן שלא יהיו יוצאים ממקום המערכה כלום כדאיתא התם ובתו"כ ויקרא פ"ו פרשה ד' יעו"ש לפי שמקום המערכה של מזבח הנחשת שעשה משה היה אמה על אמה (ועיין במש"כ בפ"ב מהל' בית הבחירה הי"ז) וא"כ לדורות שהיה מקום המערכה כ"ד על כ"ד מנלן דהגיזרים היו אמה על אמה ואולי אפ"ל על פי מאי דאיתא בתו"כ שם וז"ל יכול המתנדב עולה יהא מביא עצים ואישיה עמה ת"ל על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה המזבח משל ציבור אף אש ועצים משל ציבור דברי ר"א בר' שמעון ר"א אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט ד"א על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהיו הגיזרין יוצאין חוץ למערכה עכ"ל ממילא ללשונות הראשונים אין הטעם משום שלא יצא חוץ למערכה והנה אנן קי"ל כלשונות הראשונים כמבואר במנחות כ"ב א' וכמו שנתבאר למעלה פ"ה הי"ג ופ"ו ה"ב ממילא לית הלכתא דבעינן שלא יהיה יוצא חוץ ממקום המערכה והא דעשה מרע"ה אמה אורכן ואמה רוחבן לא מטעם זה עשה אלא מטעמא אחרינא וזהו טעם ר' ירמיה שהצריך לאמה גדומה (לרש"י ז"ל) או אמה גרומה (להתוס' ז"ל) יעו"ש היטיב אבל לפ"ז יש לעיין למה לא כתב דבעינן אמה גדומה או אמה גרומה ואולי לפי שלא הוכרע בש"ס כמאן הלכתא כר' ירמיה או כרב יוסף לכן לא דבר מזה כלל אולם לדורות פסק להחמיר דבעינן שיהא אמה על אמה ויש לעיין בזה. ואולי כוונת רבינו כי כמו שעשה משה כן היו עושין לדורות שלאחריו כל זמן שמזבח הנחשת היה עומד. ומינה ה"ה בבית עולמים לא היו הגיזרין גדולים יותר ממקום המערכה וצ"ע בזה. אמנם עיין ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד שם הוא מקור נאמן לדברי רבינו ולדעת הראב"ד לקמן פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ז בפשיטות ניחא ועיין לעיל פ"ב מהל' בית הבחירה ה"ח והי"ז יעו"ש היטיב.