הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ג
חטיה החיצונות וכו'. שם ל"ט א' וכתב רבינו שם בפי' המשניות וז"ל הם שני החוטים הבולטים בגופו של חיך קרוב לשיפוי כובע והם נראין לעין בשעה שפותח פיו וחוטים הפנימות הם הפיקות והן הנה שקורא ר' חנינא מתאימות מפני שהן מזדווגות וי"א חיטיו שיניו וחיטין הפנימיות הטוחנות עכ"ל אמנם רש"י ז"ל פי' החוטין לפי שבבהמה אין שינים ונראים החוטים משא"כ באדם עיי"ש מ"ג א'. ומש"כ שניקבו עיין מרן.
ודע דשם מביא ברייתא וז"ל ת"ר תיומת איזהו תיומת מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים ר' יהושע בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצוניות בלבד ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר ומסיק שם דה"ק איזהו הפנימיות מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים בד"א שנפגמו ושנגממו אבל נעקרו שוחטין ר' יהושע בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצוניות אבל פנימיות שנעקרו מישחט עלייהו לא שחטינן אבל איפסולי מיפסל רחב"א אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר ואפילו איפסולי לא מיפסל נמצא מבואר מזה שלת"ק שוחטין על הפנימית שנעקרו וכמבואר ג"כ במשנה ומש"כ רש"י בד"ה ותיומת וכו' ואין שוחטין עליו עכ"ל היינו בנפגמו ונגממו אבל בנעקרו שפיר שוחטין. וכתבתי זה יען שראיתי להק"א בת"כ אמור פ"ו וז"ל ומשם ולפנים אינו נחשב מום אליבא דכו"ע והמחלוקת הוא במתאימות עצמן שלת"ק אם נעקרו לגמרי הוי מום ור"ח אמר שהן עצמם כלפנים והוי מום שבסתר ואינו מום אפילו שנעקרו עכ"ל ולא ידעתי מנין לקח זה דלכו"ע בפנים לא הוי מום אפילו בנעקרו וזהו היפך דברי הש"ס ורבינו (גם מש"כ שם בפי' חוטין בשם רבינו הלל יעו"ש צ"ע דהלא הם דברי רש"י עצמו שם מ"ג א' יעו"ש).
שהרי בעת וכו'. שם ל"ה א' וכמש"כ המל"מ.