הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ב
גלגל עינה וכו'. שם בבכורות מ' א' אסיקנא דמיירי בכל מושב העין אבל השחור דרכו להיות כך וכן איתא בנדה כ"ג א' יעו"ש היטיב ורבינו לא ביאר זה וכבר הרגיש זה בלח"מ ותירץ תירוץ יפה דטעם דר' מאיר דמטמא בבהמה חיה ועופות לא משום דגלגל עיניהם עגול כשל אדם אלא משום דכתיב לשון יצירה אצלם עיי"ש בנדה יעו"ש היטיב ואני מוסיף על דבריו עי' רש"י כריתות ז' ב' בד"ה כמין וכו' יעו"ש וכ"כ שם הרע"ב ועוד י"ל משום דר' ינאי ס"ל דהטעם דר"מ משום דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם וידוע דהלכה כר' ינאי לגביה דר' יוחנן ובפרט דהברייתא מסייע ליה שם יעו"ש היטיב. ואף דזה אמר אילא ביבנה ולא הודו לו חכמים מ"מ הלכה כוותיה דבי"ד של אחריהן אמרו דה"ז מום ועי' לעיל פ"ז מהל' ביאת מקדש ה"ז (ודע דהרא"ש והטור (ביו"ד סי' ש"ט) פסקו לחלק בין אוכמא לציהרא יעו"ש היטיב ומשמע שם מהב"י דרבינו מודה לזה וסתר דבריו שבכ"מ כאן יעו"ש היטיב. (ודע כי מש"כ מרן דשחור אינו עגול ובית מושב הלבן עגול יעו"ש בשם רש"י לפנינו בש"ס הוגה איפכא וכמו שפי' בנדה כ"ג א'.
עינה אחת וכו'. שם מ' ב' ושם ג' ב' יעו"ש היטיב ועיי"ש ברש"י דמשמע דאו או נקט וכאן משמע דבעינן דווקא שניהם יעו"ש. ועי' מרן דכתב וז"ל וכ"ש אם עינו אחת גדולה והשניה קטנה דאף בבהמה פסול (ור"ל דכ"ש באדם דפסול) וראיתי מי שתמה ע"ז הא רבינו כתב כן בהדיא לעיל פ"ח מהל' ביאת מקדש או אחת קטנה ואחת גדולה דהואיל ויש בין שתיהן שינוי מ"מ פסול עכ"ל והנה לבד שאין קושיא כלל די"ל דמרן כוונתו לומר דמכאן למד הרמב"ם דינו (אבל באמת דחוק הוא דדין רבינו שם מהא דהזגדום וכמש"כ שם) ובלא"ה לק"מ די"ל דשם כתב רבינו לענין דהוי פסול לפי שאינו שוה בזרעו של אהרן אמנם בעינו אחת גדולה כעגל והשניה קטנה כשל אווז פסול ומחלי עבודה וה"ק מרן כ"ש דהוי מום באדם וא"כ הרי שוה בבהמה ובאדם ומחלל עבודה נמי. אך אי קשיא לי הא קשיא לי א"כ למה כתב רבינו מום זה רק בבהמה ולא באדם ואי תימא דאין שייך זה באדם א"כ למה כתב זה מרן. אך כיון ששני עיניו דומות לשל עגל או ששתי עיניו דומות לשל אווז יש כן באדם כמש"כ רבינו שם א"כ אמאי אין יכול להיות באדם עינו אחד כשל עגל ואחד כשל אווז א"כ דברי מרן שרירין וקיימין ודברי רבינו צ"ע.
אזן גדולה וכו'. כן מפרש רבינו הך ורבנן עד כמה תניא אחרים אומרים אפילו אינה לשניה אלא כפול כשרה. אמנם רש"י ז"ל מפרש דקאי אהא דאיתא התם ר' יהודה אומר שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחבירתה ולא הודו לו חכמים ע"ז קאי אבל באזן אחת גדולה ואחת קטנה אה"נ דפסול ואע"פ דר"ח בן אנטיגנוס קאמר לה מ"מ הא איתא שם מ"א א' דאף על הא דתני יחידאה שוחטין עליו ועי' תוספתא פ"ד שם וז"ל או אין לה אלא ביצה אחת ה"ז ישחט היה לה שתים אע"פ שאין בשניה אלא כפול ה"ז לא ישחט (כצ"ל) וכ"כ המפרש שם אלמא דהעיקר כרש"י וכן מבואר שם ברא"ש דז"ל שם (בסי' ה') ולא הודו לו חכמים ועד כמה תניא אחרים אומרים אפי' אינה לשניה אלא כפול כשרה עכ"ל אלמא דקאי על פלוגתא דר"י ורבנן וכ"כ הטור ביו"ד דאזנו אחת גדולה ואחת קטנה ה"ז מום יעו"ש היטיב ובב"י ודברי מרן שבכאן שכתב דלכן פסק רבינו בעינו אחת גדולה ואחת קטנה משום דמשמע דרבנן מודו ליה בזה. יש לעיין דהא מבואר שם מ"א א' דהלכה כוותיה דר"ח בן אנטיגנוס ועוד מה יענה בשאר מומין שפסק רבינו כוותיה. וגם הלח"מ תמה על רבינו ופירושו יעו"ש היטיב. (ועי' בפי' המשניות לרבינו שכתב וז"ל ולדעת חכמים אפילו אזנו אחת כפולה כשר עכ"ל ט"ס הוא וצ"ל כפול וק"ל).
עינה יבלת וכו'. בזה יש מקום עיון היטיב דבמשנה מ' ב' איתא את שיבלת בעינו הוי מום ופריך מהא דאיתא לקמן מ"א א' יבלת לא הוי מומא ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה ופריך והא כתיב יבלת בקרא ומשני דהא בגופו לא הוי מום ובעינו הוה מום ופריך הא קרא סתמא כתיב ומה לי בגופו מה לי בעינו אלא לא קשיא דקרא מיירי ביש בה עצם ולא שנא בין גופו בין עינו ומתניתין מיירי דלית ביה עצם ולכן בעינו הוי מום ולא בגופו ופריך כיון דלית ביה עצם א"כ גם בעינו כשר ומשני לא קשיא אידי ואידי בעינו והא בשחור והא בלבן. ר"ל הא דקתני ה"ז מום ונשחט במדינה והא דנקט דאינו נשחט לא במקדש ולא במדינה מיירי הכל בעין ואין בה עצם (דאי אית ביה עצם אפילו בגוף הוי מום לישחט עליו) והא דנשחט במדינה מיירי בשחור והא דאינו נשחט לא במקדש ולא במדינה מיירי בלבן ופריך הא אין מומין בלבן ואמאי אינו נשחט במקדש ומשני דאידי ואידי מיירי בלבן ולא קשיא הא דאית ביה שער הא דלית ביה שער ופירש"י הא דאין מומין בלבן מיירי בלית ביה שער והא דאין שוחטין במקדש והמדינה מיירי באית ביה שער והא דמתניתין דה"ז מום ונשחט במדינה מיירי בשחור והא דקרא מיירי ביש בה עצם ונשחט בין בגופו בין בעינו כ"ה לפירש"י. ותוס' גרסי אלא אידי ואידי בשחור ור"ל הא דהוי מום ונשחט במדינה מיירי בשחור ויש בה שער והא דנקט לא הוי מום לישחט לא במקדש ולא במדינה מיירי בלית בה שער אבל בלבן בכל ענין אין בו משום מום ונשחט במקדש נמי וכ"כ הרא"ש (סי' ו') וז"ל ופסקינן היכא דאית ביה עצם הוי מומא בין בגופא בין בעינא ואי לית ביה עצם בגופו לא הוי מום בעינו אית ביה שער הוי מום לית ביה שער לא הוי מום לישחט עליו עכ"ל ועל כרחך בשחור מיירי דבלבן בלית בה שער שוחטין במקדש נמי ולמה כתב לית ביה שער לא הוי מום לישחט עליו דמשמע דמ"מ אין שוחטין עליו במקדש והא אין מומין בלבן וכ"ה דעת הטור שם.
וראיתי להב"י שכתב שם וז"ל ולכל הפירושים והגירסאות מפליג תלמודא בין שחור ללבן והרא"ש דלא מפליג בינייהו איפשר שלא היה גורס אידי ואידי בלבן אלא כך היה גורס והא אין מומין בלבן אלא לא קשיא הא דאית ביה שער וכו' כלומר דהשתא הדר ביה ממאי דמפליג בין שחור ללבן ולא מפליג אלא בין אית בה שער ללית בה דבין שחור בין לבן אי אית בה שער הוי מום ואי לא לא וההיא דאין מומין בלבן בדלית בה שער היא ומיהו אכתי קשה דאי לית בה שער מאי אין מומין בלבן דנקט הא בשחור נמי לא הוי מומא וצ"ע עכ"ל ובאמת זה לק"מ דהאי אין מומין בלבן לא משום האי לחודא מיתנא רק דיש שאר דברים דבשחור הוי מום ובלבן לא הוי מומא ולכן נקט דבלבן לא הוי מומא אף דברים שבשחור הוי מום אבל מ"מ קשה הא בלבן ולית ביה שער לא הוי מום כלל ונשחט אף במקדש ואמאי קא חשיב שם מ"א א' בין הדברים שאין נשחטים לא במקדש ולא במדינה וכמו שהקשה מתחלה והא אין מומין בלבן.
לכן נ"ל כמש"כ מתחלה והא דלא חילק בין שחור ללבן י"ל דסמיך אמש"כ מתחלה בסי' א' דאין מומין בלבן והטור העתיק את דברי אביו הרא"ש. כן נראה לענ"ד בשיטת הרא"ש דהולך בשיטת התוס' כדרכו (והנה אח"כ מצאתי כן במעדני יו"ט ונהניתי). אולם רבינו כתב כאן דבלובן העין אם יש יבלת שיש בה שער ה"ז מום לשחוט עליו ולקמן הלכה ח' כתב מי שבלובן עינו יבלת שאין בו שער ה"ז אין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה ולכאורה תמוה מאד כיון שאין בה שער ובלובן היא הרי אין מומין בלבן וכן תמה הלח"מ יעו"ש עוד מש"כ בזה והנה הב"י הבין בדברי רבינו שמחמיר בלבן יותר מבשחור יעו"ש היטיב ולפי"ז אפ"ל דרבינו מפרש אידי ואידי בעינו ולא קשיא כאן בשחור כאן בלבן ר"ל בלבן הוי מום גמור ונשחט במדינה ובשחור אינו נשחט לא במקדש ולא במדינה ומקשה איך איפשר דבלבן הוי מום גמור ונשחט במדינה והא אין מומין בלבן ובשלמא לענין דאינו נשחט לא במקדש ולא במדינה אתי שפיר דאף דאין מומין בלבן מ"מ לענין זה יש מומין בלבן אבל לדידך דאוקמת הא דנשחט במדינה בלבן לענין זה וודאי אין מומין בלבן ומשני אלא אידי ואידי בלבן ולא קשיא הא דאית בה שער נשחט במדינה אבל אם אין בה שער אינו נשחט לא במקדש ולא במדינה ולענין זה אין שייך לומר דאין מומין בלבן. אמנם מרן כתב כאן לפרש דכוונת רבינו דכ"ש דבשחור הוי מום וכ"ה בפי' משניות לרבינו יעו"ש היטיב שכתב וז"ל יבלת ידוע וכל זמן שתהא יבלת ואפילו בלובן העין ויהיה בו שער ה"ז מום לד"ה יעו"ש היטיב ולכן נ"ל לפרש דזהו באמת שתירץ התרצן דהא דאמר אין מומין בלבן ה"מ לענין פסול לגמרי ולהיות נשחט במדינה אבל להיות בע"מ במקדש אה"נ דהוה ורק שכן כיון דהא דאמר אין מומין בלבן אינו בהחלט רק באופנים שונים דאף ששאר מומין כשרים בלבן אפילו במקדש כיון דלא חשבה המשנה שם מ"א א' א"כ חזינן דיבלת חמור לענין זה א"כ י"ל דגם לענין זה חמיר דביש בה שער הוי מום גמור ונשחט במדינה א"נ כך שיעור דברי הש"ס הא דאמרת אין מומין בלבן לאו בכל מיני מומין קאמר דהא ר"ל ס"ל דאפילו מום גמור הוי ונשחט במדינה ביש בה שער וא"כ לענין זה חמיר נמי באין בה שער להיות נפסל במקדש והכל עולה לענין אחד.
והנה על משנה שם מ"א א' כתב רבינו וז"ל ויבלת ידועה ועל מנת שיהא בהם עצם ואם אין בהם עצם הרי הם נקראים דלדולים עכ"ל והנה הלח"מ כתב וז"ל קשה דזהו היפך דברי הגמרא דיבלת שבגופו הוי מום קבוע ולא הוו אלא בעיניה ולית בה שער עכ"ל והנה באמת זה וודאי אינו קושייא דהא דאסיק הש"ס דמום שבגופו הוי מום קבוע זה אינו אלא ביש בה עצם אבל אם אין בה עצם לא הוי מום קבוע. ורק אי קשיא הא קשיא דהא אסיק בגמרא דאם אין בה עצם ובגופו הוא דלדול בעלמא ונשחט במקדש נמי וא"כ על כרחך מתניתין דקאמרה דאין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה לא מיירי בגופו רק בעינו וא"כ האיך כתב רבינו דיבלת מיירי שבגופו. אבל באמת כד דייקת בדברי רבינו לק"מ דה"ק דיבלת דקרא דהוי מום ושוחטין עליו במדינה מיירי ביש בה עצם אבל באין בהם עצם הרי הוא דלדול בעלמא וכשר לישחט במקדש ורק אם בעינו ואין בה שער לא נשחט לא במקדש ולא במדינה ואם יש בה שער הרי הוא נשחט במדינה ואף דלא כתב כן רבינו בהדיא הרי הוא בכלל מאמרו הרי הם נקראים דלדולים ולא מהם מיירי קרא וממילא הדרא לדין מתניתין והבן כי ברור הוא בעזר ה'.
ניקב העור וכו'. עי' לעיל הל' ביאת מקדש פ"ז ה"ו מש"כ בזה.
פיה דומה וכו'. שם מ' א' והיינו כפירוש השני שברש"י יעו"ש היטיב ועיי"ש בגמרא על המשנה שאחריה מאי תנא דקתני ומעשה משום דתנן פי' דומה לחזיר ופליגי רבנן עליה דרבי וקאמרינן כי פליגי רבנן עליה דרבי בשפתו עליונה עודפת על התחתונה אבל שהתחתונה עודפת על העליונה ה"ז מום והנה ראיתי בתוספתא פ"ד דאיתא שם וז"ל שפתו התחתונה עודפת על העליונה ה"ז מום רשב"ג אומר אם היתה העליונה עודפת על התחתונה כשל חזיר ה"ז מום עכ"ל וזהו היפך דברי הש"ס דבש"ס עסקינן דרשב"ג מיירי מתחתונה עודפת על העליונה ולא מעליונה עודפת על תחתונה והנה במשנתנו הגירסא שאל רבן גמליאל לחכמים וי"ל דר"ג לחוד ורשב"ג לחוד ורשב"ג קאי בשיטת אילא אולם בגמרא שם הגי' רשב"ג יעו"ש והמפרש כתב שם וז"ל בגמרא מבואר דשאל ר"ג לחכמים בשפתו התחתונה עודפת וא"ל הוי מום ובעליונה עודפת לכו"ע הוי מום עכ"ל ולא ידעתי מהו סח דהא בש"ס איפכא מסקינן דבעליונה עודפת פלוגתא הוי ובתחתונה עודפת לכו"ע הוי מום (ודע כי הך רבי הנזכר בש"ס לא ידעתי היכן נזכר ואולי ט"ס וצ"ל ר' אילא וכ"ה ברא"ש וכ"ה ברמב"ן שוב ראיתי כי גם הב"ח הגיה כן). ושמענו מזה כי הך פיה דומה לשל חזיר היינו בשפתו העליונה עודפת על התחתונה. וראיתי להדברי חמודות אות ט' שהעלה דרבינו אף דפסק כאילא מ"מ בהא דפיו דומה לחזיר לא פסק כוותיה יעו"ש היטיב ובמחילת כת"ר אישתמיטתיה למש"כ רבינו כאן יעו"ש היטיב ודוק היטיב דבזה אזיל לגמרי כל מש"כ שם. אבל יש לעיין מש"כ לעיל פ"ז מהל' ביאת מקדש ה"ז דשם משמע כדעת הדברי חמודות ויש לעיין היטיב בזה. ועי' לקמן הל' ה' ד"ה נגממו טלפיה.