הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ג
לומר שלמים וכו'. עי' תרומות פ"ג מ"ח פסחים ס"ג א' ועי' תוס' ערכין ה' א' ד"ה אדם וכו' שכתב לחד תירוצא דמה שבלבו הוי קיים יעו"ש י"ל דלא כ"כ אלא אליבא דר' מאיר אבל לרבנן י"ל דליכא ולא מידי והוי חולין לגמרי.
ה"ז קדוש וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א טעה בזה כי מי שדימה שמותר להקדיש בע"מ למזבח והקדיש אינו קדוש כלל שהוא הקדש טעות וה"ג בתמורה עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד בקדשים ואמרינן בגמרא ה"ד שוגג כמזיד בתמורה אמר חזקיה כסבור מותר להמיר גבי קדשים דכוותה כסבור מותר להקדיש בע"מ למזבח גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי פי' גבי תמורה קדוש והגוזז והעובד בו לוקה אבל גבי קדשים לא לקי לפי שאינו קדוש מפני שהוא הקדש טעות וזה המחבר שדימה גבי קדשים לא לקי אבל קדוש הוי וגבי תמורה מלקי נמי לא לקי על שהמיר טעות גדולה טעה שלא מצינו לוקה על השוגג ואמר מותר שוגג קרי ליה ובהל' תמורה ג"כ טעה בזה עכ"ל. והנה מה שהשיג על מש"כ רבינו דהקדש הוא רק שאינו לוקה. עיין בתמורה י"ז א' ויש שם שתי גירסאות אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי לישנא אחרינא גבי תמורה קדוש גבי קדשים לא קדוש. וכתב שם רש"י וז"ל גבי קדשים דלא מצינו מלקות אלא במזיד והתראה עכ"ל והיינו כפי' רבינו ועיי"ש בתוס' ד"ה גבי תמורה וכו' ועי' בתוס' שם ב' א' ד"ה הא גופא וכו' יעו"ש היטיב והנה הדבר הזה בפשט הגמרא היא מחלוקת גדולה בין בעלי התוס'.
והנה לקמן פ"א מהל' תמורה ה"ב כתב רבינו וז"ל א' הממיר בזדון או הממיר בשגגה ה"ז עושה תמורה ולוקה כיצד המתכוין לומר ה"ז תמורת עולה שיש לי ואמר ה"ז תמורת שלמים שיש לי ה"ז תמורה ולוקה אבל אם דימה שמותר להמיר והמיר או שאמר אכנס בבית זה ואמיר מדעתי ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו ה"ז תמורה ואין לוקה עליו עכ"ל ולכאורה קשה הא לפי' רבינו בדברי חזקיה א"כ לוקין בתמורה ולמה כתב שם שאין לוקין ומרן כתב שם שס"ל לרבינו דר"י ור"ל פליגי עליה דחזקיה בהא ס"ל דלוקה בתמורה. והנה זה כוונת הראב"ד לדעתי דזה שכתב וז"ל וזה המחבר שדמה גבי קדשים לא לקי אבל קדוש הוי וגבי תמורה מלקי נמי לא לקי על שהמיר טעות גדולה טעה עכ"ל ור"ל לדידיה א"כ צריך לפסוק דבתמורה מילקי נמי לקי אבל דעת הראב"ד ז"ל דבכל ענין לא לקי. ולכאורה הייתי אומר דרבינו גריס כגירסא שלנו דבהא דחזקיה איכא ב' לשונות לישנא קמא לקי ולא לקי ולישנא בתרא קדיש ולא קדיש לכן לענין קדושה פסק דבקדשים נמי קדוש וכלישנא קמא ולענין מלקות פסק דבתמורה נמי לא לקי משא"כ המתכוין לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים פסק דלקי שפיר. אבל א"כ הו"ל לפסוק דאינו קדוש רק מספיקא ועי' בלח"מ שם שתמה כזה על תירוצו שכתב הוא באופן אחר יעו"ש היטיב ובאמת כי הדבר עדיין אינו מיושב היטיב. והנה בזו הפיסקא בש"ס יען כי רבו בו הגירסאות ועיין ילקוט בחוקותי רמז תרע"ז יעו"ש היטיב משונה הגירסא מאד לכן אולי היה לרבינו איזו גירסא בזה שהיה מסכים לפסקו היטיב ומי יודע.
וראיתי לבעל מראה הפנים בירושלמי נזיר פ"ה ה"א וז"ל חזקיה אמר לשוגג בל"ת ולממיר בל"ת. כה"ג פליגי בתמורה י"ז א' אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי וכו' והרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תמורה נראה מדבריו שהוא גורס כגירסת התוס' שם גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש יעו"ש היטיב וצ"ע מה יפרנס ע"ז שכתב רבינו כאן (וע"ע שם מש"כ דמהירושלמי דשם משמע דאינו לוקה על מום עובר יעו"ש היטיב). והנה נבוך אני מאד בזה וה' יאיר עיני במאור תורתו להבין דעת רבינו.