הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ב
אפי' הקדישו וכו'. עיי"ש ז' א' ועי' מרן שתמה על תוס' שם בד"ה אפילו וכו' שכתב דה"ה הקדישו לדמי עולה יעו"ש והקשה מרן דהא כ"ש הוא מדמי נסכים יעו"ש היטיב ועי' לח"מ שיישב קצת ודבריו דחוקים ועוד הא שם איתא בהדיא לישנא אחרינא א"ל אפ"ה בזייא מילתא דדיקלא ליכא במינו לא לקי לאפוקי בע"מ דאיכא במינו לקי אלמא דהדבר תלוי באיכא במינו ודוחק לומר דרבא לא קאמר רק אליבא דלישנא קמא. אבל י"ל דהתוס' הוקשה להם כיון דבאמת שהדבר תלוי באיכא במינו א"כ קשה מנין למד רבא דהמקדיש לדמי נסכים דלקי הא ליכא במינו ראוי לנסכים, וע"כ נ"ל דהתוס' מפרשים כן דבדקל ליכא במינו דבר הראוי א"כ ליכא בזיון אבל בבע"מ דאיכא במינו דבר הראוי והוא מקדיש דבר שאינו ראוי א"כ מבזה דאין במינו ראוי כיון דמקדיש באותו המין דבר שאינו ראוי א"כ מבזה הקדשים שבאותו המין דאינם ראויים לכן לקי וא"כ לפי"ז אם מקדיש בע"מ לדמי נסכים משמע דאין באותו המין ראוי להקדיש לגופיה דאל"כ למה מקדיש דבר שאינו ראוי ורק לדמי נסכים לקדיש באותו המין דבר שראוי לגופיה וא"כ בזיון קדשים הוא אלא אפילו דמקדיש לדמי עולה דמשמע שימכר לצרכי עולה וא"כ מודה שיש באותו המין דבר שראוי לעולות א"כ הו"א דלא הוי בזיון כ"כ קמ"ל התוס' דאפ"ה הוי בזיון. ואולי לזה כיוון ג"כ הלח"מ.
נסכים. כ"ה. גי' מרן אבל הלח"מ אינו גורס תיבת נסכים יעו"ש.