אור ברסלב

הקדמת המלאכת שלמה למשנה· רבי שלמה עדני

מעלות החיבור

הקדמת המחבר

ואלה הם תועלות הספר הלזה:

ראשונה - שלשון המשנה של הדפוס הראשון מפירוש רבי עובדיה ז"ל, אגיהנה מפי סופרים וגם מפי ספרים,

ואכתבנה אם ראיתי כולן לדעת אחד מסכימין ואין חולק עליה,

ואם היא הגהה יחידית, רוצה לומר דעת יחיד או יחידים, ארמזנה בשם בעלה האומרה ועל ספר אעלנה,

גם איזו הגהה ממשנת החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל שבאה לידי, אם הבנתיה וסברתיה משם אעתיקנה, ואי איישר חילי את מקורה אגלה ומשם אדלנה,

והטעם לחקירה זו, כי צריך להשגיח על לשון המשנה שפירא ויאותא, כי היא שנייה לאורייתא,

ואשכחן בירושלמי דראש פרק ה דמעשר שני דבעינן לדקדק אלישנא דמתנייתא,

דגרסינן התם ר' זעירא קובל על סבייא שהוון ביומוי דר' יצחק רבא, על שלא בחנו לדקדק כל במשניות מפיו כמו שנמסרו לו מרבינו הקדוש עצמו, עד כאן,

ובערוך למה נקראה משנה בשביל שהיא שניה לתורה,

שהתורה ששמעו כל ישראל בהר סיני היא תורה שבכתב, ומשה רבינו שמע המשנה מפי הגבורה פעם שנייה והיא תורה שבעל-פה, ונתברר הדבר שהיר שנייה לראשונה כמו ויאמר שנו וישנו,

פירוש אחר הוא לשון שינון כמו ושננתם, ובלשון רבותינו שנה פרק אחד כלומר קרא פרק אחד, עד כאן,

ובפרק עושין פסין דף כא גרסינן למד דעת את העם שאגמרינהו בסימני טעמים, פירש רש"י ז"ל קבע להם מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא ובין בגרסת במשנה, עד כאן,

ובכלל תועלת זו פירושים שפירש הר"ר יהוסף הנזכר, יראה אותם האדם וישמח לבבו ויעשה מהם עיקר.

שנית - להגיה רבי עובדיה ז"ל, וחסרונות שחסר ממנו בקצת מקומות, או קושיות שיש על דבריו צפונות.

שלישית - לכתוב בפרטות קשור כל מסכתא ומסכתא בראשיתה, כפי מה שפירש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים בכללותא,

גם כל פירושו של הרמב"ם ז"ל שלא הביאו רבינו עובדיה ז"ל אביאנו וכמו נגיד אקרבנו.

רביעית - כמה מקומות שקיצר רבי עובדיה ז"ל בהם דבריו, שלא השיגה דעתי להבינם מרוב הקיצור, ארחיב הביאור ויובנו אמריו.

חמישית - כגן משנת ערוגה דבראש פרק ג דכלאים ומשנת הנוטע ירק בכרם דבפרק ה דכלאים, שכתב עליהם רבי עובדיה ז"ל שביארם בסוף הקונטרס ולא נמצאו, מדברי הר"ב ז"ל עצמו לידי הובאו,

גם הקדמת הר"ב הנזכר ז"ל לסדר טהרות העתקתי כל דבר במקומו ובשער ביתו, והיר קיצור הקדמת הרמב"ם ז"ל כאשר יראה הרואה אותו.

ששית - שנזדמן לידי ספר החכם השלם הר"ר שלמה שיריליו ז"ל, ביאור על ירושלמי שחיבר על סדר זרעים ומסכת עדיות, אחביר קצת קיצור מדבריו ולמבין גלויות,

וחכם גדול ורשום היה בדורו, ואשכחן שהביא משמו בפרק ג מהלכות מתנות עניים מהר"י קארו ז"ל, גם בקצת מקומות משם החכם הר"ר אלעזר אזכרי ז"ל,

והחכם הר"ר אפרים אשכנזי חתנו של רש"ל ז"ל, וחכמים אחרונים זולתם, אעלה עלל ספרי שמותם,

גם דברי החכם השלם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל, אשר נודע בשערים שמו אשר היה ישר ותם,

גם פירוש רבינו שמשון ז"ל על פרק אנדרוגינוס אעלה לרצון אף על פי שהוא תוספתא לזכות, ולזכות לאשר כמוני אפילו בלשונו תועים ומוטעים, והינו בסוף סדר זרעים,

גם האלוהים אינה לידי ביאור מסכת עדויות לרב המאירי ז"ל, עלץ בו לבבי, והבאתי אל תוך חדרי.

שביעית - נזדמן לידי בסדר קדשים בכמה מקומות ממנו פירוש הרב רבינו גרשום ז"ל קדש קדשים,

וגם שאר מפרשים קצרתי דבריהם, והעמדתים על אופניהם, ובפרט על מסכת תמיד,

ביאור הרב רבינו אברהם בר דוד ז"ל בסייעתא דשמייא באורך אעמיד.

שמינית - שנדמן לידי פירוש הרב רבינו אשר ז"ל על סדר טהרות בקוצר וביושר, סלתתי מדבריו והעתקתי מאמריו.

תשיעית - כל משנה דקשיא רישא אסיפא, אבקש לה תרופה,

גם כל המשניות הסותרות אהדדי, או תנא דקשה דידה אדידה, או משנה עם בריתא, ולדעת אם היא משנה יחידאה או אית ביה פלוגתא,

גם להבין טעמי המשניות מכל מקום שיהיה, שאם לא ימצא על פי גמריות אפשר שיהיה על פי מפרשים, ואם לא רמזו רבי עובדיה ז"ל מגמת פני אשים לרמזו ולפרשו,

ואשתדל בסייעתא דשמיא לדרוש ולחקור ולתור ולבקש בספרים ישנים גם חדשים, אקום ואשב ואחזור ואעמוד, כי כל זה הוא עיקר התלמוד,

וכאשכחן בפרק שלושה שאכלו דף מז ובסוטה פרק היה נוטל דך כב,

אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכמים להבין טעמי המשנה הרי זה עם הארץ,

ופסק רב הונא הלכה כאחרים, אך על גב דמכל מקום לא קיימא לן הכי,

ואף על גב דאשכחן במגילה פרק בני העיר,

דריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מדרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא ומלמדם לתלמידים בעשרים וארבעה שורות, אמר ויי חסרא לה ארעא דישראל גברא רבא, עד כאן,

מכל מקום הא בתר הכי גרסינן התם,

ההוא דהוה תני הלכתא ספרא וספרי ותוספתא ושכיב, אתו ואמרו ליה לרב נחמן ליספדיה מר, אמר היכי נספדיה הי צנא מלא ספרא דחסר,

והטעם מפני שלא שימש תלמיד חכמים לתלמוד שיבינוהו טעמי המשנה,

ועד שפעמים שדברי משנה סותרים זה את זה, וצריך לתרצה הכא במאי עסקינן, וכגון הא מני רבי פלוני היא, וכגון חיסורי מחסרא,

והוא לא היה יודע מה שהיה שונה ולפיכך המשילו לסל מלא ספרים,

וכן בפרק יום הכפורים דף פו, פירש רש"י ז"ל ללמוד תורה הוא ישוב טעמי המשניות מה טעמן ומהיכן למדו, עד כאן,

וגרסינן נמי במציעא שלהי פרק אלו מציאות,

תנו רבנן העוסק במקרא2 מדה היא קצת, ואינה מדה מפני שהמשנה והתלמוד יפים ממנה, מפני שתלויים בגרסא ומשתכחין,

והעוסק במשנה מדה שנוטלין עליה שכר, בתלמוד שהוא לתת לב לדעת האיסור וההיתר החיוב והפטור הטמא והטהור,

וששתים סותרות זו את זו יבין לתרץ שיהיו שתיהן קיימות, או לדעת דברי התנאים החלוקים בדבר ונימא הא מני חכם פלוני, או אם היא דחויה, אין לך מדה גדולה הימנה, עד כאן, עם פירוש רש"י ז"ל,

ובערוך בערך מד פירש,

העוסק במקרא בלבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצוות,

במשנה כו' פירוש המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצוות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצוניות וכשהוא מתעסק צריך לעיין באותן הברייתות כולן ופתרוני החכמים יש לו בזה שכר מצוה,

אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתקנן ומגיד הלכה למעשה אין לך מדה גדולה מזו, כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני, עד כאן,

ובסוף אותה ברייתא גרסינן ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד,

ומפרש בגמרא דבשמוע התלמידים הא דקתני רבי בברייתא זו, דאין לך מדה גדולה מהעוסק בתלמוד,

שבקו כולי עלמא מלחזור על גרסת משנתם ואזלו בתר תלמוד לחשוב בסברא, הדר דרש להו לעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד,

מפני שנתיירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים, ובמקום חיוב יאמרו פיטור, ובמקום אסור יאמרו מותר, ובמקום טמא יאמרו טהור, עד כאן,

ועוד גרסינן בסנהדרין פרק היו בודקין, כי בתחבולות תעשה לך מלחמה,

אמר רב אחא ב"ר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות חבילות של משנה,

ופירש רש"י ז"ל מלחמתה של תורה, הוראותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה,

לא כאדם המחודד ומפולפל ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה, כי מהיכן יתגלה לו הסוד,

אלא לבעל משניות הרבה, שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת, או אם יוקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך, עד כאן,

וכן פירש רשב"ם ז"ל בפרק יד נוחלין דף קלד, תלמוד סברת המשניות, כעין שאנו מפרשים עליהם לא שנו וכו', חיסורי מחסרא וכו', עד כאן,

וגרסינן תו בסוטה פרק היה נוטל דף כב, איזהו רשע ערום,

עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש תלמיד חכמים ללמוד סברת התלמוד בטעמי המשנה רשע הוא, שאין תורתו על בורייה, ואין ללמוד ממנו,

שעל ידי הטעמים יש חילוק באיסור והיתר, ובדיני ממנות לזכות ולחייב, ובטהרות לטמא ולטהר,

כדאמרינן בכמה דוכתי, מאי טעמא אמר מר הכי ואמר מר הכי, ואמרינן מאי בינייהו, איכא בינייהו כך וכך,

וערום הוא, שהשומע את קולו שונה משנותיו כסבור הוא שבקי בטעמיהם, ונוהגין בו כבוד כתלמיד חכמים,

אתמר קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכמים,

רבי אלעזר אומר זה עם הארץ, רבי שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, רבי ינאי אומר הרי זה כותי, רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש,

אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמרי אינשי רטין מגושא ולא ידע מה אמר,

תני תנא ולא ידע מאי אמר, ועם שונים אל תתערב, אמר רבי יצחק אלו ששונים הלכות,

תניא התנאים מבלי עולם,

אמר רבי יהושע וכי מבלי עולם הן, והלא מיישבי עולם הן שנאמר הליכות עולם לו, אלא שמורים הלכה מתוך משנתם, עד כאן,

וגרסינן נמי בבתרא פרק מי שמת דף קמה,

תנו רבנן, עתיר נכסין עתיר פומבי זהו בעל אגדות, עתיר סלעין עתיר תקוע זהו בעל פלפול, עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות, הכל צריכין למארי חיטייא גמרא,

ופירש רשב"ם ז"ל, גמרא סוגיית התלמוד ותירוצי משניות וברייתות, וזהו עיקר התלמוד, שאם לא התלמוד אין למדים הלכה מתוך משנה כדאמרינן התנאים מבלי עולם, עד כאן,

אמר רבי זירא אמר רב, מאי דכתיב כל ימי עני רעים זה בעל תלמוד, וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה,

רבא אמר איפכא, פירוש דטוב לב זה בעל תלמוד שיודע משניות על עיקרן ובקי בטעמיהן ויש בידו כח להורות הלכה למעשה,

והיינו דאמר רב משרשיא משמיה דרבא, מסיע אבנים יעצב בהם אלו בעלי משנה, בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי תלמוד, עד כאן,

והכי איתא נמי בפרק חלק דף ק.

עשירית - להביא בקיצור דברי התוספות, או דברי הרא"ש, או דברי הר"ן ז"ל, ושאר מפרשים ז"ל, אף על פי שאין דבריהם אמורים באותה מסכתא.

אחד עשר - אם יש איזה משנה שהשיגה ידי לראות שפירש בה הרמב"ם ז"ל בי"ד [החזקה] היפך מה שפירש המשנה, ארמזנה.

שנים עשר - להביא מורה מקום מכל התלמוד על סדר זרעים וטהרות, ומסכת שקלים ועדיות, ואבות ומדות וקנים.

שלושה עשר - להביא מורה מקום על כל הארבע סדרים והמסכתות שיש בהן תלמוד, אם הובאה המשנה או הבבא שלא במקומה,

הן במסכתא אחרת, הן באותה מסכתא בפרק אחר, הן באותו פרק אם הוא קודם מקומה או אחר מקומה3.

ארבעה עשר - להביא בקיצור מילתא דברי הירושלמי בנוגע למתנייתא.

חמשה עשר - להביא מורה מקום על כל משנה שהובאה בירושלמי, בין שהוא מהמסכתא שלה בין שהוא ממסכתא אחרת,

כנזכר לעיל במורה מקום של התלמוד הבבלי.

ששה עשר - להביא מורה מקום על איזה משנה בתוספות או בפסקי הרא"ש ז"ל או בתשובותיו, אחר דלא אשתמיט מני היד של המלקט ומן הראש.

שבעה עשר - לתועלת פסק הלכה, מורה מקום על כל הלכה והלכה ממשנה תורה שחיבר הרמב"ם ז"ל באיזו הלכות ובאיזו פרק, ובכמה סימנים מאותו הפרק,

בין בכללות בין בפרטיות, רצוני לומר בין שהובאה בכללות, ששלוש או ארבע משניות או יותר הובאו בפרק אחד מאיזו הלכות,

ואחת מהנה או שתים או חלק מהמשנה הובא גם כן עוד שנית ושלישית או יותר, בפרק אחר או בפרקים אחרים, באותם הלכות או בהלכות אחרות.

שמונה עשר - גם היא לתועלת פסק הלכה, להדר המלאכה,

להביא מראה מקום על כל משנה שהובאה באחד מארבעה טורים באיזה סימן ממנו, או בבית יוסף, משם גם כן הייתי מקבץ ומאסף4,

ומזה תדע ותשכיל כי אני ההדיוט לא כוונתי בחיבורי זה לפרש המשנה אליבא דהלכתא, רק ללקט לארות לקבץ ולאסוף כל הפירושים אשר נזדמנו לידי, בין שיהיו אליבא דהלכתא או לא כהלכתא,

שלכן כתבתי המראה מקום על המשנה מהרמב"ם ז"ל או מזולתו, שמשם תדע מוצא דבר הלכה למעשה,

ואף על פי שבמקצת מקומות תמצא שכתבתי וכן הלכה או ואין כן הלכה וכדומה לזה, מקרה הוא היה לנו אבל אינה כוונת המלאכה,

גם זכיתי ולקטתי עוד אשר לא חשבתי ולא על לבי העליתי לקט עני אכול ולא לשבעה, מאחרי ספרי הפוסקים ומפרשים גאוני עולם הנה הם,

מספר פרדס לרש"י ז"ל, ומספר יריאים, ומתשובות הרמב"ן ז"ל, ומסמ"ג וסמ"ק, ומספר אדם וחוה ומישרים, ומהרוקח, ומשבלי הלקט, ומכל בו,

ומאבודרהם, ומספר האגור, ומספר החנוך, ומתשובות לאיסרלן, גם מביאוריו שעל פירוש רש"י שעל החומש, ומספר הרב אליה מזרחי ז"ל,

ומספר שארית יוסף, ומתשובות ה"ר מנחם עזריה נר"ו, ומספר קרבן אהרן, גם חילוק הקדמת ה"ר יהודה אלבוטייני ז"ל לסדר טהרות,

ואין צריך לומר שיש בה הרבה מהרי"ף ז"ל, ומה"ר יונה ז"ל, ומהר"ן ונמוקי יוסף ז"ל,

גם משאר המפרשים אשר על הרי"ף ז"ל כגון ה"ר יהונתן הכהן ז"ל שבמסכת עירובין, והרא"ש ז"ל שעל הלק"ט בהרי"ף ז"ל,

באופן שעל ידי כן מאן דגריס מתנייתא יאורו עיניו בנקל להבין אותה על מתכונתה,

ובי"ד [החזקה] ובטור בפרט יותר מכל הפוסקים בחרתי להורות מקומן מפני תרי טעמי שבהן מצאתי, חדא פרטי וחדא כוללת,

הפרטית מפני שבי"ד דהיינו משנה תורה איתה לכל התורה כולה, הן נוהג והן אינו נוהג, כמשנה ממש היא גם כן בלולה וכלולה,

הכללית מפני שבי"ד ובטור יש מפרשים הדורים, גדולים ורבים מאירים,

במשנה תורה, השגת הראב"ד והרמ"ך ז"ל, ומגיד משנה וכסף משנה וזולתם לאורה, ובטור, כל בית יוסף דמיניה יתזן כל בשרא,

ובעזר האל בזה יגיע תועלת גדול לקטנים עם הגדולים, תלמיד עם מבין מוסיפין ועולין,

שהתלמיד המתחיל להתחנך לגרוס ולשנן, דרך לו אכונן, שימצא לשון מוגה במתנייתא,

אם להעלות על פה אם לגרוס מתוך הספר גרסתא דינקותא, קיימא פתגמין תריצין בצדקתא ובי שירותא, ולא תהא בידו שבשתא, דכיון דעאל עאל,

דבדידי אנא הדיוטא הוה עובדא, שכמעט נשתכחה מידי המשנה, משינוי לשון הגהות שכבר עלה בפי בילדותי טעות חיצון,

ואף על פי שכבר גם כן אמרו בלשון אחר דשבשתא ממילא נפקא,

הא ודאי לאו דיוקא, למאן דישגח לעיין חילוקא די עבדו בעלי התוספות ז"ל בפרק ערבי פסחים דף קיב,

ועוד דהוי פסידא דלא הדר וכדאיתא בפרק המקבל דף קט, ובפרק לא יחפור דף כא, וכמו שפירשו שם התוספות ז"ל, גם הרשב"א ז"ל שם בפרק לא יחפור בחידושיו,

ועוד דהא אשכחן דרבי זירא התענה ארבעים תעניות כדי לשכוח הבבליות בעבור הירושלמיות, אף על פי שביניהם הבדל גדול מלהתענות ומלהתפלל לא חדל עצמו חדול,

כל שכן בין לשון משנה מוגהת ללשון מוטעה, שסוף סוף השינוי מועט ובקל אפשר שיטעה, וישאר קרח מטוב טעם לשון בחיכו וגם מהפכו,

ובפרט כי בעוונותינו אשר רבו למעלה ראש, העולם הולך ודל לענה וראש, ואין לך יום ושעתא שאין קללתה מרובה מחבירתה,

בין בעניות דאורייתא, בין בגרמת בטול יתה, מרוב עול מיסים וארנוניות, וכל מין טענתא תביעתא ועלילתא, ועל הכל עניות ודלותא,

גם לגדולים אשר לעיין מתחילים על ידי אלה השני חיבורים שהם פירוש רבי עובדיה וספר זה טפל לו, העיון יקל עליהם,

כי באלה כמעט בלול כל שני התלמודים בהם, בפרט הנוגע למשנה, ברובא דרובא ימצאו להם חנינה ובינה,

ואולי נזכה בזה להיות, מנחת רוח עושי ליוצרינו בעולם הזה וגם בבא, בדיל שמיה רבא,

ויתקיים בנו ובכל המתעסקים עמנו למיעוט במשנה ובשני ספרים אלה איש על ידו, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו,

והנה ימשך מן המראה מקום של הטור גם כן מראה מקום של כל משנה שהובאה בסימנו ומדורו של שלחן ערוך הספר הקצר שחיבר הרב רבינו יוסף קארו מופת הדור,

כי ידוע כי הרב ז"ל שם דרך הטור פסע, אלא שברוב המקומות העתיק שם הרב הנזכר לשון הרמב"ם ז"ל כנודע,

ומי שלא זכה להיות מכלל העשירים, וקנה אין בידו יכולת לקנות התלמוד והי"ד והטורים, לפחות באחד מהם ימצא קצת ממבוקשו,

או לכל הפחות בספר שולחן ערוך או הלבוש שהוא יותר ארוך, או ספר מאירת עינים, כי תאוה הוא לעינים לשמע אזנים,

בו ימצא קצת מחפצו, דאין לך מיעוטא דמיעוטא מיודעי ספר, שלא ימצא איתם לכל הפחות אותו ספר, ובו ימצא קצת ממקצת מאויו,

אם יהיה אותו ספר זה מראהו איזה דרך ישכון אור, אורה של תורה, ודיו, ולעולם אל ישוב דך נכלם.

תוכן העניינים

הקדמת המלאכת שלמה למשנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה