אור ברסלב
הקדמת המלאכת שלמה למשנה חתימה › השתדלות המחבר בחיבורו

הקדמת המלאכת שלמה למשנה· רבי שלמה עדני

חתימה · השתדלות המחבר בחיבורו

חתימה

ואל נא יחסדני רואה או שומע לומר מדוע היתה בכמה מקומות ובכמה ענינים פגומה מלאכתו,

כי כבר תשובתו קדומה בצדו, כי כאיש גבורתו וחלישותו,

מצורף לזה כי עלי היה מוטל לימוד תינוקות בהיותי מתעסק בה, והיא ממני רמה ונשגבה בקרני ראמים,

והלא הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר טהרות הפליג לומר כי לא יספיק ללמדה בהעברה אפילו אלף פעמים,

ובאמת כי לעניות דעתי לא יספיק ללמדה אלף פעמים בהבנה למיעוט שנה, וזהו בענין אחד,

מה יהא ברוב מנין בכל ענין וענין, אף על פי שהנושאים שוים לגמרי אינן,

רק נתתי את לבי ללקט לקט עני, לקוטי בתר לקוטי ראשון וגם שני, מאחורי הקוצרים והבוצרים, אשר בתורה אבירים,

אולי יעלו בידי שנים שלושה גרגרים, מראשי אמירים,

גם אף על פי כי מן הראוי הוא כי כל מחבר ספר או ספרים מלבד מה שמלקט ראוי והגון היה לו לענות אף הוא חלקו, אם מעט ואם הרבה בתרמילו,

אמנם במה שהקדמתי ליכא פרכא דפירוקא, כי הלואי יהיה לי דעת ושכל וזמן פנוי להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם,

ובפרט כי ימי חיינו הבל, ולא ידע האדם את עתו, ואולי יבוקש ועדיין לא הגיע לחומש או עשירית מלאכתו,

על ספק אם כל אמרי פיו בצדק, או אם יש בהן נפתל ועקש וצריך חיזוק לבדק,

ולא כן בסיבת טענה זו אנחנו מחשים מלהתעסק במלאכת השם, והנוגשים אצים, תמיד ברומו של עולם כלו מעשיכם דבר יום בימו,

אלא ההגון והישר, לפני השר, שרו ומלכו של עולם לעשות העיקר עיקר והטפל טפל, אף על פי שבעיני האדם יחשב לגרוע ושפל,

ולטרוח ולעמול ראשונה, להבין פשט צורה המשנה, וכל דברי התנא, במה שכבר טרחו רבותינו האמוראים והקדמונים, מפרשים פוסקים וגאונים, כי נטעם נטעי נעמנים,

ואם יזכה שנשאר לו זמן באריכות חיים ושנים, אפשר כי יראה טעמים לשבח ופנים,

ולגמור והדר ליסבר, כי ידוע כי מקום הניחו רבותינו לו ולנו להתגדר בו ולהתהדר,

ועל כגון זה באבות שנינו הפוך בה והפוך בה דכולא בה,

והנה הבא אחרינו ודאי מדעתו להוסיף יכול, דהרי שולחן ערוך והרי בשר והרי סכין ופה שלו לאכול,

ויטעום מתיקות טעמי המשנה מתוקים מדבש ונופת צופים,

לבד ידיו לא יהיו רפים, מלעמול במים היפים, לילה ויומם לא יכבה בלילה נרו, ואז ודאי יאיר אורו,

כי ה' יהיה בעזרו כאמרו דוד המלך ע"ה בספרו, פתח דבריך יאיר מבין פתיים,

רוצה לומר לפי דרכינו התחל אתה דבריך בעסק התורה, והוא יאיר אור פתח דבריך והקדמתך כי הוא מבין לפתיים לדעת שמו,

כל שכן למי שכבר פתח פתח תורה לעצמו, וכל ימיו עמלו בה, כי לא יגרע מצדיק עינו,

על דרך ולענוים יתן חן, חנו של תורה בעת ובעונה, כי הוא חונן לאדם דעת ותבונה,

ובפרט אם יש בו יראה ודביקותא, וללומדי תורה חברותא ואהבה,

כי אז ודאי הגמור יהיה מכלל המרכבה, הגם כי די לרתיכא קדישא בתלתא רגלי אבהתא,

מכל מקום לא דמי זכותא דאבהתא לחודייהו, לזכותא שמאן דמצטרף בהדייהו,

דהא לא דמי כסא של שלוש רגלים לשל ארבע, ואם הכסא מלא רגלים אף על פי שכל הרגלים דקים וקטנים לערך שלוש או ארבע הראשונים, מכל מקום תוקפא פורתא מיהא קא עבדי,

וזהו לעניות דעתי מה שכתב דוד ברוחיה קדישא, חבר אני לכל אשר יריאוך ולשומרי פקודיך, דאיכא למידק שהוה לי למימר אוהב אני וכו',

ואם בשביל דקאי באות החי"ת שבלאלפא ביתא, אכתי קשה דהא הוה לי למימר חפץ ואוהב אני וכו',

ועוד מאי קאמר לכל אשר יראוך לשון עבר, הכי אבעי ליה למימר לכל יראיך, ומאי מלת אשר דקאמר, ועוד לפי דרכנו יתורץ כפל הענין במלות שונות,

אלא ירצה שאמר דוד בענותנותו לפני המקום ב"ה, באמת כי כל כסא של רגל אחת או אפילו שתי רגלים אינו יכול לעמוד מפני חידודו, אמנם אם יהיו שלש רגלים לכסא יוכל עמוד,

והשתא מאחר ששלושת האבות הקדושים והמאושרים, אברהם יצחק ויעקב הם שלש רגלים לכסא, שעליהם המרכבה עומדת, אם כן אני שאני רגל רביעי אנני רק תוספת חוזק וכבוד לכסא,

והיינו דקאמר לכל אשר יראוך לשון עבר, כיון ורמז לשלשת האבות הקדושים אשר כבר בארץ המה, אמר עוד דוד המלך ע"ה,

ולא אני בלבד רגל במרכבה עם האבות אלא אפילו כל צדיק וצדיק הוא נעשה מרכבה למקום ב"ה,

והיינו דהדר קאמר ולשומרי פיקודך לשון הווה, כיון על כל הצדיקים שמאז ועד סוף העולם,

וזהו שאמר חבר לשון עונה כלומר כמו שאני נראה חבר במרכבה לכל אשר יראוך שהן האבות שנקראו יראים למקום ב"ה,

כך אני חבר לשומרי פיקודך הצדיקים שאחריהם, שהרי אינו דומה כסא של ארבע רגלים לכסא של רבוא רגלים או יותר,

נמצא שדוד בענותנותו השווה עצמו עם הצדיקים העתידין להיות בכל דור ודוריותר מאשר השווה עצמו עם האבות ע"ה, וזה אף על פי שהיה מלך ונביא,

מה יהא כמוני יתוש קצוץ כנפים, גדוע נגוע פצוע, פרוע שקוע, הטיט היון שקוע,

כי לי ולכיוצא בי ראוי לנו לבא בצור ולהטמן בעפר, כי לא די שאין אנו מוסיפין כח בפמליא של מעלה, אלא אדרבא חס וחלילה צור ילדך תשי,

הוא ברחמיו יסיר לב האבן מבשרינו, ויתן לב בשר אלינו לעבוד עבודתו, ולעשות רצונו כרצונו,

ולהיות עת אשר יחפוץ לקחת פקודתו, נשמותינו רחוצות, נקיות ומגוהצות, מלובנות ומוכנות,

ויזכינו להיות שארית מעט ימינו הנותרים, הגוף והנפש חברים, מקשיבים לקולו אמן ואמן.

תוכן העניינים

הקדמת המלאכת שלמה למשנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה