הקדמת המלאכת שלמה למשנה· רבי שלמה עדני
חתימה
השתדלות המחבר בחיבורו
ואל נא יחסדני רואה או שומע לומר מדוע היתה בכמה מקומות ובכמה ענינים פגומה מלאכתו,
כי כבר תשובתו קדומה בצדו, כי כאיש גבורתו וחלישותו,
מצורף לזה כי עלי היה מוטל לימוד תינוקות בהיותי מתעסק בה, והיא ממני רמה ונשגבה בקרני ראמים,
והלא הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר טהרות הפליג לומר כי לא יספיק ללמדה בהעברה אפילו אלף פעמים,
ובאמת כי לעניות דעתי לא יספיק ללמדה אלף פעמים בהבנה למיעוט שנה, וזהו בענין אחד,
מה יהא ברוב מנין בכל ענין וענין, אף על פי שהנושאים שוים לגמרי אינן,
רק נתתי את לבי ללקט לקט עני, לקוטי בתר לקוטי ראשון וגם שני, מאחורי הקוצרים והבוצרים, אשר בתורה אבירים,
אולי יעלו בידי שנים שלושה גרגרים, מראשי אמירים,
גם אף על פי כי מן הראוי הוא כי כל מחבר ספר או ספרים מלבד מה שמלקט ראוי והגון היה לו לענות אף הוא חלקו, אם מעט ואם הרבה בתרמילו,
אמנם במה שהקדמתי ליכא פרכא דפירוקא, כי הלואי יהיה לי דעת ושכל וזמן פנוי להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם,
ובפרט כי ימי חיינו הבל, ולא ידע האדם את עתו, ואולי יבוקש ועדיין לא הגיע לחומש או עשירית מלאכתו,
על ספק אם כל אמרי פיו בצדק, או אם יש בהן נפתל ועקש וצריך חיזוק לבדק,
ולא כן בסיבת טענה זו אנחנו מחשים מלהתעסק במלאכת השם, והנוגשים אצים, תמיד ברומו של עולם כלו מעשיכם דבר יום בימו,
אלא ההגון והישר, לפני השר, שרו ומלכו של עולם לעשות העיקר עיקר והטפל טפל, אף על פי שבעיני האדם יחשב לגרוע ושפל,
ולטרוח ולעמול ראשונה, להבין פשט צורה המשנה, וכל דברי התנא, במה שכבר טרחו רבותינו האמוראים והקדמונים, מפרשים פוסקים וגאונים, כי נטעם נטעי נעמנים,
ואם יזכה שנשאר לו זמן באריכות חיים ושנים, אפשר כי יראה טעמים לשבח ופנים,
ולגמור והדר ליסבר, כי ידוע כי מקום הניחו רבותינו לו ולנו להתגדר בו ולהתהדר,
ועל כגון זה באבות שנינו הפוך בה והפוך בה דכולא בה,
והנה הבא אחרינו ודאי מדעתו להוסיף יכול, דהרי שולחן ערוך והרי בשר והרי סכין ופה שלו לאכול,
ויטעום מתיקות טעמי המשנה מתוקים מדבש ונופת צופים,
לבד ידיו לא יהיו רפים, מלעמול במים היפים, לילה ויומם לא יכבה בלילה נרו, ואז ודאי יאיר אורו,
כי ה' יהיה בעזרו כאמרו דוד המלך ע"ה בספרו, פתח דבריך יאיר מבין פתיים,
רוצה לומר לפי דרכינו התחל אתה דבריך בעסק התורה, והוא יאיר אור פתח דבריך והקדמתך כי הוא מבין לפתיים לדעת שמו,
כל שכן למי שכבר פתח פתח תורה לעצמו, וכל ימיו עמלו בה, כי לא יגרע מצדיק עינו,
על דרך ולענוים יתן חן, חנו של תורה בעת ובעונה, כי הוא חונן לאדם דעת ותבונה,
ובפרט אם יש בו יראה ודביקותא, וללומדי תורה חברותא ואהבה,
כי אז ודאי הגמור יהיה מכלל המרכבה, הגם כי די לרתיכא קדישא בתלתא רגלי אבהתא,
מכל מקום לא דמי זכותא דאבהתא לחודייהו, לזכותא שמאן דמצטרף בהדייהו,
דהא לא דמי כסא של שלוש רגלים לשל ארבע, ואם הכסא מלא רגלים אף על פי שכל הרגלים דקים וקטנים לערך שלוש או ארבע הראשונים, מכל מקום תוקפא פורתא מיהא קא עבדי,
וזהו לעניות דעתי מה שכתב דוד ברוחיה קדישא, חבר אני לכל אשר יריאוך ולשומרי פקודיך, דאיכא למידק שהוה לי למימר אוהב אני וכו',
ואם בשביל דקאי באות החי"ת שבלאלפא ביתא, אכתי קשה דהא הוה לי למימר חפץ ואוהב אני וכו',
ועוד מאי קאמר לכל אשר יראוך לשון עבר, הכי אבעי ליה למימר לכל יראיך, ומאי מלת אשר דקאמר, ועוד לפי דרכנו יתורץ כפל הענין במלות שונות,
אלא ירצה שאמר דוד בענותנותו לפני המקום ב"ה, באמת כי כל כסא של רגל אחת או אפילו שתי רגלים אינו יכול לעמוד מפני חידודו, אמנם אם יהיו שלש רגלים לכסא יוכל עמוד,
והשתא מאחר ששלושת האבות הקדושים והמאושרים, אברהם יצחק ויעקב הם שלש רגלים לכסא, שעליהם המרכבה עומדת, אם כן אני שאני רגל רביעי אנני רק תוספת חוזק וכבוד לכסא,
והיינו דקאמר לכל אשר יראוך לשון עבר, כיון ורמז לשלשת האבות הקדושים אשר כבר בארץ המה, אמר עוד דוד המלך ע"ה,
ולא אני בלבד רגל במרכבה עם האבות אלא אפילו כל צדיק וצדיק הוא נעשה מרכבה למקום ב"ה,
והיינו דהדר קאמר ולשומרי פיקודך לשון הווה, כיון על כל הצדיקים שמאז ועד סוף העולם,
וזהו שאמר חבר לשון עונה כלומר כמו שאני נראה חבר במרכבה לכל אשר יראוך שהן האבות שנקראו יראים למקום ב"ה,
כך אני חבר לשומרי פיקודך הצדיקים שאחריהם, שהרי אינו דומה כסא של ארבע רגלים לכסא של רבוא רגלים או יותר,
נמצא שדוד בענותנותו השווה עצמו עם הצדיקים העתידין להיות בכל דור ודוריותר מאשר השווה עצמו עם האבות ע"ה, וזה אף על פי שהיה מלך ונביא,
מה יהא כמוני יתוש קצוץ כנפים, גדוע נגוע פצוע, פרוע שקוע, הטיט היון שקוע,
כי לי ולכיוצא בי ראוי לנו לבא בצור ולהטמן בעפר, כי לא די שאין אנו מוסיפין כח בפמליא של מעלה, אלא אדרבא חס וחלילה צור ילדך תשי,
הוא ברחמיו יסיר לב האבן מבשרינו, ויתן לב בשר אלינו לעבוד עבודתו, ולעשות רצונו כרצונו,
ולהיות עת אשר יחפוץ לקחת פקודתו, נשמותינו רחוצות, נקיות ומגוהצות, מלובנות ומוכנות,
ויזכינו להיות שארית מעט ימינו הנותרים, הגוף והנפש חברים, מקשיבים לקולו אמן ואמן.
שם החיבור וטעמו
ובהיות כי אני העני, כל ימי מכאובים וכעס עניני, כי גברו צרותי, ורבות אנחותי, מגלות ספר לא יכילום בכתיבותי,
גם בליליה לא שכב לבי, מעוז כאבי, ובקרבי ימס לבבי,
וכל ימי פחדתי מעמוני ומואבי, תוגר עובד כוכבים וערבי,
ואפילו מאיש עברי בעיל דבבי, או בעל ריבי, ירא אנכי אותו כמו השבאי או כמו רבי,
רק עיני תמיד תלויות אל אלוהי אבי, ואני בארץ הצבי,
וכל ימי שני מגורי בה ומלאכתי מנעורי בעסק ספר התורה הלזה, אף על פי שתדיר הייתי חלוש כחוש ורזה,
הכי קראתי שמו של ספר זה, מלאכת שלמה,
גם כי כן היא כשמה מלאכה היא ואינה חכמה, רק נושא וטוען ספרים כבהמה,
וגם בעבור הזכר את שמי, לדורות הבאים לפני לאומי,
כי יחיד אני לאבי ולאמי, וקרוב ושאר בשר מצד אב או אם אין עמי, לחוס עלי ולרחמני,
אם לא יתכן שיש לי בערי התימני, רחוק רחוק ממני, כי לא אדע מה יולד יום,
שכול בניו ובנותיו
כי עתה בשנת השעט בן חמישים ושתי שנה אנכי היום,
ועד הנה לא זכיתי, לראות בביתי בן יפיק רצוני, ניכר במעשיו שימלא מקומי בתורה וירשני,
אף על פי שאפרי אפר מקלה ומי מערה מימי,
שכבר בני הגדול שהיה קרוב לי"ג שנים לעבודת עושני, שהיה ממלא חסרוני כרצוני,
בעונותי ורוב חטאי אל נורא ואיום, לקחו היום, יום קריאת מגילת איכה,
וחמת המלך לא שככה, כי השיגוהו שני אחיו הקטנים אחרי ככה,
גם שתי אחיותיו בנות עשר ושבע קדמו לפניו להיות לו חברים,
כי תכפוני אבלי בימי בין המצרים, עוד זה מדבר, וזה מת גם כן בדבר,
מלבד כי ילד אשר יולד לי אחר כך לנחמה, גם הוא נחטף בתוך שתי שנים בקדחת חמה,
ואחותו שנולדה אחריו גם היא שנתה לא השלימה, בחליים רעים גם בצמא,
וגם כשזכיתי והגעתי לשנת הזקנה,
בעא קב"ה לארחא בתפוחא דנא, הוא בעל השם יוספיה בננא, שנחטף במגפה לקדם רבוננא,
ואפילו שערי דמעה ננעלו בההוא זמנא, מסגיאות חובנא ומרדנא, ועלי להצדיק את הדין ולמימר דאזיל לכפרא עלנא,
מלבד כי אשת נעורותי, היא ובתה ושני בניה עמה,
בהיותי בן ל"ג שנים מתו עלי בעונותי,
ובמה אקדם פני ה', אם לא במעט עסק תורה תהיה לריח ניחוח לפניו לכפר עוני,
כי יודע אני, כי אין בי שום עבודת מצוה תגן עלי מהיותי נידון,
אולי בזה אתרצה מעט לפני האדון, להקל מו העונש הראוי לבא אלי מעט מזער,
וישפטני וידינני שוגג ופתי כבהמה וכבער, ויחוס על נפשי לטהרה לזקקה וללבנה, טרם בא עתה וזמנה,
ואעתיר לפני שכינתו, בתפלת אסף נביאו ועבדו, עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך,
אמן וכן יהי רצון ונאמר אמן ואמן.
תוי"ט והחיבור
ויהי לעת זקנת שלמה, אחרי כמעט קט שכבר גמר מלאכת עבודת ה' כאשר השיגה ידו,
ראה ראה לקח טוב שחיבר החחכם השלם ה"ר יום טוב על המשנה וקראו תוספות יום טוב,
והוא בחוץ לארץ שוכן בארץ אשכנז והדפוס מצוי שם,
וישתומם שלמה על המראה, ויחד לבבו לאמר, איך בדור אחד אתרמי מלתא,
שאחד יושב יחידי מוקרן בקרן זוית בעיר חברון תוב"ב, ואחד עם חברים בארץ מרחקים בערי אשכנז,
הסכימו יחד לעסוק ולעמול בעמלה של תורה ולהגיה המשנה ולבארה כמעט בסגנון אחד,
ויען שלמה ויאמר ברוך ה' אלוהי אבותינו אשר נתן כזאת בלב אנוש יותר טוב מערכי,
והוא אלופי ומיודעי לעשות במלאכתי ביתר שאת ויתר עז,
והוציא כלי למעשהו מעשה ידי אמן, מעשה ידי רב טוב להתפאר בית ישראל בראותם בהתעסקם יפה בדברי חכמה,
יכירו וידעו דאיכא בקיאות טובא, גמרא וגם סברא ישרה,
ושפירא למחזי כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, ועל יום טוב בנו,
ובנה בניתי ממנו עוד את ספרי,
ואעבור אליו ואראה והנה עתי עת דודים, והוספתי על ידו חכמה ודעת,
אם דברים מועטים אשר עלה בדעתי להשמיט מלהעתיקם והוא לא השמיטו, אף על גב שמי לנו גדול בקצור כמוהו,
אם סברות ישרות אשר הסביר מדעתו, והראה פנים למשנה, ואזן וחקר,
גם מהם חזרתי להניף בעיטי שנית, מתחילת בראשית עד מקום אשר תמצא ידי,
וגם את שלי לא פסלתי כי אין מדרש בלא חידוש,
רק יגעתי כדי למצא לטעום טעם מעט דבש מתוק ודברים עתיקים,
ואכניס אותן בין השרין ובין הדבקים, ואכתבנו בשמו והיה לי למשיב נפש,
מי יתן ידעתי ואמצאהו כולו, אבוא עד תכונתו ואשמח בו כי רב יחלו, וכי כביר מצאה ידו, אשרי העם שככה לו.5
ביאור סימני החיבור
ועתה אודיעך כי להיות שידעתי גם ידעתי,
כי כמה עמלי תורה ישמרם צורם בראותם אורך ענין ולשון יקוצו בו,
וכמה יסתפקו לדעת בלבד המורה מקום ולעיין הם בעצמם בדבר בעיקרו ובשורשו, ולא יתרצו לסמוך על העתקתי,
כי ודאי לבב גם להם, ויותר ממני, וכשיחפשו לראות המראה מקום, צריכין ללמוד כמה שורות כדי להגיע לשורת המורה,
לכן להקל עליהם הוספתי לכתוב כנגד אותה שורה שתי מימי"ן,
כלומר כנגד שתי המימי"ן הללו תמצא המורה של זו המשנה או של זו הבבא אם אתה מתפייס בו בלבד,
ולפעמים שתי מימי"ן על מראה מקום אחד ולפעמים על מקומות שנים או שלוש או יותר.6
וכשתמצא הרי"א הוא ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל, וכן כשתמצא הר"י לבד הוא ה"ר יהוסף הנזכר ז"ל,
ובזולתם קל להבין,
וה' יצליחנו בתורתינו ובכל מעשה ידינו, אמן כן יהי רצון.
סוף הספר