הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה
פרק ה
יותר ימינה! תסתכל יותר למטה ויותר ימינה...
אני לא רואה... - ענה איל באכזבה.
אפל היטה כעת את המטוס יותר על צידו הימני וחג במעגל רחב סביב ומעל הצוק המפורסם.
אני רואה! אני רואה! - קרא איל בשמחה - הנה שלוש המדרגות המוכרות.
המטוס חג עתה בנינוחות כשהמצדה כמעט מתחתיו. איל חייך.
עוד דוגמא מוחשית לגבורה עתיקת-יומין של העם הזה שאתה ואני משתייכים אליו - ציין אפל.
המטוס השלים מעגל רחב נוסף ואפל היטה אותו כעת לשמאל: עכשיו גם אני רוצה לראות - אמר. איל ראה את הכנף הימנית מתרוממת מימינו ומעליו, והפנה את מבטו לשמאל: כעת נראתה המצדה הרחק מתחתם מצד שמאל, מבעד לחלונו של הטייס. אפל הזין בה את עיניו בעודו חג סביבה במעגל רחב. איל חש באי-נוחות מסוימת להתבונן כך למטה מבעד לחלון השמאלי של המטוס כאשר הוא עצמו מוגבה יחד עם מושבו, גבוה מעל אפל, בתנוחה שלא היה רגיל בה.
עוד הקפה לימין! - ביקש. אפל נענה לו ועבר להקיף את המצדה בהטיה ימנית. כעת התאפשר לאיל להתבונן שוב בפרק ההיסטוריה המוחשי הזה של העם היהודי. כשיישר אפל לבסוף את גחונו של המטוס, נראה לפניהם ים-המלח כולו ועוד הרבה מעבר לו. הראות היתה מצוינת וניתן היה לצפות הרחק צפונה, מזרחה ומערבה.
אתה רואה את עין-גדי? - שאל אפל. איל לא היה בטוח. הנוף המרהיב שבה את לבו. הם שייטו להם כך בנחת באויר כשמימינם הרי מואב ומשמאלם מדבר יהודה. עתה פנה שוב המטוס ברכות דרומה לעבר המצדה. איל זיהה אותה כעת ביתר מהירות מכפי שהיה קודם. השנים הביטו בצוק המצדה הקרב והולך עד אשר נעלם מתחת לחרטום המטוס הקל.
לא רואים אותה! - קרא איל.
אתה רוצה לראות אותה שוב? - שאל אפל, ועוד לפני שהספיק איל להשיב לו, חש שהרצפה נשמטת מתחת רגליו, ותחושה מוזרה של ריקנות בבטן. איל שלח את ידו אינסטינקטיבית לאחוז במשהו אך לא היה במה.
חרטום-המטוס צלל כלפי מטה וצוק המצדה הקטן חזר והופיע, הלך וקרב אליהם, הלוך וגדל. אפל חייך: קוראים למה שאתה מרגיש עכשיו "ג'י שלילי". המטוס הוסיף לאבד גובה. איל נבהל מעט מהתחושה הבלתי מוכרת בחלל בטנו, בחזהו ובגרונו, ואז חזרה הרצפה להיות יציבה מתחת לרגלים, כאשר חזר אפל ואיזן את המטוס. עוד הטיה ימינה ואיל שב לראות את המצדה מימין ומתחתיו, הטיה שמאלה - והמצדה תחת חלונו של אפל. זה היה חידוש גדוש וצפוף מעט בשביל איל. הוא חש שלא בנוח. אפל הציץ בו:
איך שיווי המשקל שלך? - שאל. המטוס התאזן ברכות.
מתאושש - ענה איל ושאף אויר מלוא ריאותיו בנשימה עמוקה. - האוזנים נסתמו לי! - קרא.
אגב, אם כבר מדברים על אוזנים, האם ידוע לך היכן בגופנו נמצא מרכז שיווי המשקל? - שאל אפל וחייך.
לפי השאלה... אולי באוזן..? - ניסה איל.
נכון. ומתי גילו זאת?
בעשרות השנים האחרונות?
כן. המדענים של ימינו כבר יודעים שמרכז שיווי המשקל נמצא באוזן הפנימית. - אפל חייך. - והמלה "אוזן" עצמה, מה מקורה וממתי היא ידועה?
איל לא ענה.
כמובן, מהתורה! - עלז אפל - אוזן מלשון אִיזוּן! מה דעתך? התורה ידעה כבר לפני אלפי שנים שמרכז שיווי המשקל - הוא האיזון - נמצא באוזן! וזה אומר: אלפי שנים לפני המדענים של ימינו.
איל "עיכל" את הדברים בשקט.
ועל המלה "מאזנים" שמעת? מכשיר השקילה שהשימוש בו נעשה על-ידי שמאזנים את שתי זרועותיו, וגם מלה זו מקורה מהשורש "אזן". וגם היא מן התורה.
איל השתאה: ... מאזנים... איזון... אוזן... האזנה...
התורה ידעה כבר לפני אלפי שנים שנטוס כך היום - הצהיר אפל - בכנפים מאוזנות... ושאתה עתיד לחייך כך מאוזן לאוזן. - עכשיו המטוס היה מאוזן ונינוח.
חיוכו של איל התרחב: אני מתפעל מהטיסה, מהמטוס ומיכולת ההטסה שלך. - אמר.
מהטיסה, מהנוף המרהיב, גם אני לא מפסיק להתפעל. מארץ ישראל היפה שלנו - סייג אפל - ובקשר אלי - הוסיף - אני עצמי ממשיך לשרת ב"מילואים" בטַיֶּסֶת-קרב, וזה לא חידוש בשבילך. אבל המטוס הזה - הוא נהיה לבד.
איל פרץ בצחוק מתגלגל: עוד סערה?
זה עוד כלום - ענה אפל - לעומת מה שהתרחש באוסטרליה: שם, במגרש גרוטאות ענק לידי סידני התחוללה סערה גדולה במשך יומיים ונוצר שם מטוס שחציו ג'מבו וחציו אירבוס 380, כולל מקשי-הקלדה וקודים סודיים!
איל רעם עכשיו בצחוק מתגלגל.
אפל עצר את חיוכו והרצין פניו: עכשיו, לאחר שראית באופן מוחשי פרק היסטוריה קדום של עמנו, המצדה, אתה כבר מאמין שהיה מתן תורה על הר סיני?
מנין לי לדעת שהיה דבר כזה? - ענה איל - להאמין סתם כך... בלי הוכחות?.. אם הייתי רואה את זה בעצמי, הייתי מאמין. אני מאמין שהיתה מצדה...
מצוין! - קרא אפל - לעולם אל תאמין לפני שתברר. אנחנו טסים עכשיו... בוא תשמע משהו שקשור לטיסה:
בטרמינל בנתב"ג ישב איש צעיר והמתין לצאת הטיסה המיועדת לארצות-הברית. הוא הוציא מתוך התיק האישי שלו חבילת ופלים, הניחה על השולחן הנמוך שלפניו, והחל לאכול מהופלים, תוך כדי עיון בירחון, שגם אותו שלף מתיקו האישי. היה עליו להמתין עוד זמן-מה לצאת הטיסה.
מתוך הרמקול המעדכן מדי פעם טיסות נכנסות ויוצאות, נשמע קול הכרוז שקרא בשמו של הנוסע הצעיר, המתבקש לגשת אל אשנב חברת הנסיעות שלו. הוא נחפז להענות לכרוז, הניח את תיקו האישי על הכורסא עליה ישב, כדי לשמור על מקום הישיבה, וניגש אל האשנב שלא היה רחוק משם.
לאחר בירור קצר שב למקומו וגילה להפתעתו שבכורסא שלמולו התישב לו בניחותא אדם מבוגר בעל חזות פנים מכובדת שהיה קורא בעיתון, ונוטל לו מדי פעם ופל מחבילת הופלים שהיתה מונחת עדיין על השולחן הנמוך.
הנוסע הצעיר עמד המום ונבוך והתבונן במבוגר האוכל בנחת. מאחר והיה עדין מטבעו, ולא רצה לפגוע במבוגר, הוריד הצעיר לאט את תיקו האישי מן הכורסא וחזר להתישב במקומו. הוא הרים ופל מתוך החפיסה והביט באיש שלמולו. זה הסיט לרגע קל את העיתון מנגד עיניו, הביט במבט רגוע באיש הצעיר, ושב ליטול אף הוא ופל מתוך החפיסה. הצעיר כמעט והתפרץ, אלא ששלט עדיין ברוחו. הוא נטל מן השולחן את הירחון שהשאיר עליו מקודם, שלף עוד ופל ונגס בו. המבוגר שב לעיין בעיתון היומי, כמתעלם מן הצעיר. וכך נמשך הדבר: פעם זה נוטל ופל, ופעם זה נוטל.
כשנשאר רק ופל בודד ואחרון בחפיסה, הניח המבוגר לצעיר לקחת אותו ולאכול. הצעיר אכן לקח את אחרון הופלים, ואכל אותו בשאט-נפש, מבלי להביט עוד בשכנו המבוגר.
כשהגיעה ההכרזה על העליה למטוס לטיסה המיועדת, נטל הצעיר את תיקו וחפציו האישיים, ופנה לעבר המטוס. הוא עלה בכבש המטוס והתרווח בנחת במושבו, כמסומן, מנסה לשכוח את התנהגותו המתסכלת של אותו מבוגר. המטוס המריא.
לאחר ההמראה, כשכבר אפשר היה "לקחת אויר" נטל הנוסע הצעיר, תוך הצצה בעננים שמתחתיו, את תיקו האישי, הוציא ממנו את הירחון בו עיין קודם לכן בטרמינל, וגילה מתחתיו להפתעתו את חפיסת הופלים שלו, ממנה החל לאכול עוד קודם למטה, ליד השולחן באולם הנוסעים בנמל התעופה. פשוט: בחפזונו, כשהכריזו ברמקול שעליו לגשת אל אשנב חברת הנסיעות, מיהר לדחוק את החפיסה פנימה לתוך תיקו האישי, בהסח הדעת. - הוא היה זה שאכל שם בטרמינל את הופלים של המבוגר, מבלי לבקש רשות ומבלי לומר תודה. והמבוגר היה מספיק אדיב ועדין לא להגיב.
אפל סיים את סיפורו.
רעש המנוע היה הקול היחידי שנשמע עכשיו במטוס הקל. הרי מדבר יהודה נותרו כבר מאחוריהם.
היה זה איל ששבר ראשון את השתיקה: לפעמים אתה יכול להיות בטוח לגמרי במשהו - באלף אחוז! - עד שיתברר שהיתה לך טעות...
נכון - ענה אפל.
... - אז אתה מצדיק את זה שאינני ממהר להאמין לכל דבר שאומרים לי..? - נאנח לבסוף איל בתקוה.
בהחלט! - היתה התשובה - אתה צודק! אל לך להאמין לשום דבר מבלי לברר תחילה בודאות.
... - ושנפוליון היה, אתה מאמין? - שאל אפל לאחר הפסקה קצרה.
כן.
מאיפה אתה יודע?
אבא שלי סיפר לי עוד כשהייתי קטן, וזה כתוב בספרים.
איך אתה מאמין לאבא שלך? ראית את נפוליון בעצמך? - שאל אפל.
לא.
אם כן, איך אתה מאמין לאבא שלך?
איזו סיבה יכולה להיות לאבא שלי לשקר לי? כאשר אבא מספר משהו לבן שלו, סימן שזה נכון. כשאב מלמד את בנו, הוא מלמד אותו דברים נכונים וטובים. ראית פעם אבא שיגיד לילד שלו: "חשמל זה שום דבר... אתה יכול לדחוף את המסמר לתוך השקע"?! הרי כל אבא רוצה להעביר לילדיו רק דברים טובים!
יופי! - קרא אפל. - ולי סיפר האבא שלי שלפני כ-3,300 שנה היה מתן תורה על הר סיני. תשאל מאיפה הוא יודע - האבא שלו סיפר לו. ואתה יודע מאיפה האבא שלו ידע? - האבא שלו סיפר לו, וכן הלאה וכן הלאה. זהו מידע שעבר כך מאב לבנו במשך הדורות. אם תבדוק ספר-תורה שנמצא בסינגפור, סיביר או צ'ילה, תגלה שזהו תמיד אותו מסמך מדויק ללא טעויות. ב-70 אומות שונות תמצא את אותו ספר-תורה שאף-על-פי שנכתב בכל מקום אות אחר אות בכתב-יד, נשאר תמיד מדויק לחלוטין. לך לאחור על ציר הזמן - ותגיע למתן תורה. זוהי מסורת, מלשון "מסירה", של העברה מדור לדור.
אפל היטה את המטוס קלות לימין: מה אתה רואה שם למטה? - שאל.
ירושלים? - ניסה איל.
ירושלים עיר הקודש! - אישר אפל - בוא ננמיך מעט ונוכל להביט בשריד בית-המקדש - הכותל המערבי, מזוית שונה מהרגיל.
איל התבונן וזיהה את הכותל ואת הרחבה הגדולה שלפניו.
אסור לנו לטוס מעל הר-הבית שהוא מקום קדוש - הסביר אפל - נתבונן מעט מן הצד. אתה מאמין שבית המקדש היה בנוי כאן? - שאל.
כן, רואים. נדמה לי שכל הדתות בעולם מודות בכך שבית המקדש היה בנוי כאן.
ומה עשו כאן אבותינו היהודים לפני אלפיים שנה, אתה יודע?
נו, מה הם עשו?
קודם כל עלו לרגל שלוש פעמים בשנה, והתפללו אל בורא העולם הקדוש ברוך הוא... אילו היה בית המקדש קיים, היינו יכולים לראות עכשיו את הכהנים מקריבים קרבנות על המזבח! הם היו עושים זאת יום-יום. אגב, אחד הנסים הקבועים שהיו בבית המקדש שאני נזכר בו כעת, היה: עשן המערכה שהיתמר מן המזבח תמיד כלפי מעלה בקו מאונך וישר כמו סרגל! שום רוח לא יכלה להטותו הצידה, ושום גשם לא כיבה מעולם את אש המערכה... אבל אתה בטח תגיד לי שאתה רוצה קודם כל לראות את הניסים הללו.
תסכים אתי שזה נשמע דמיוני. - הצטדק איל.
ומה גרם לכל הכהנים ולכל עם ישראל לעשות את כל העבודות הללו בבית המקדש אם לא התורה שמשה רבינו קיבל על הר סיני?..
אפל סיים הקפה רחבה, יישר את המטוס והגביה מעט את חרטומו, לאסוף גובה, איל הביט למטה ומעט לאחור ועקב בעיניו אחר הכותל המתרחק.
אז אתה מודה שהיה כאן בית המקדש. - אמר אפל - אגב - הוסיף - אומרים שלפחות חלק מכלי בית המקדש כמו מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים, וכלי הזהב ששימשו בעת הקרבת הקרבנות, נמצאים עד היום במרתפי הותיקן ברומא. הם נבזזו על ידי הרומאים והובלו לרומא, כאשר נחרב הבית השני ועם ישראל יצא לגלות בשנית.
המטוס הגביה עוף מעל הרי ירושלים בדרכו מערבה, ויערות האורנים והברושים הוריקו מתחתם עד למרחוק.
סמוך לפני מתן תורה יצאו אבותינו בני ישראל ממצרים "ביד רמה", כך כתוב. יציאת מצרים היתה דבר שאי אפשר היה להתעלם ממנו והתפרסם כבר אז בכל העמים. עם ישראל יצא ממצרים באותות ובמופתים לאחר עשר המכות, מה דעתך על כך?
מה אני יכול להגיד לך... לא ראיתי בעיני. לא הייתי שם.
ואבא שלך לא סיפר לך... - הוסיף אפל מעט בציניות - בוא תשמע: במוזיאון ליידן בהולנד נמצא פפירוס מצרי שמתועד על-ידי המומחים כשייך בדיוק לתקופה המתאימה ליציאת מצרים. הפפירוס נרכש על-ידי המוזיאון בשנת 1828 ומספרו הקטלוגי 443. הפפירוס נכתב על-ידי כהן מצרי בשם אִיפּוּבֶר, והוא מכיל שבעה-עשר עמודים, וכתוב משני צידיו. הפפירוס מתאר תיאור עצוב על המתרחש במצרים באותה שעה, כשניחתו עשר המכות על המצרים, ואוכל להראות לך כשנשוב הביתה תצלום ותרגום של קטעים ממנו. הפפירוס מדבר על עשר פורענויות. איפובר מתאר שם למשל מצב שבו יש דם בכל מקום. הנהר - הנילוס - הפך לדם. אנשים רוצים לשתות מים ואינם יכולים, כי המים הפכו לדם.
הוא מתאר למשל מצב שלאחר מכת הארבה - נעלמה כל הצמחיה הירוקה, והאדמה נשארה חלקה, כמו לאחר קציר פשתה; והוא מתאר קינות וצעקות בכל ארץ מצרים בעת מכת בכורות.
אני רוצה לראות את כל הקטעים שיש לך בבית! - אמר איל בסקרנות.
בשמחה - אמר אפל - אם אתה זוכר מבית-הספר, כתוב שהקדוש ברוך הוא הלך לפני העם בעמוד ענן ביום להנחותם בדרך, ובלילה בעמוד-אש. והפפירוס המצרי הזה מתאר לא פחות ולא יותר: עמוד אש גבוה-גבוה שלהבתו הולכת לפני עם ישראל! מה דעתך?
מדהים. - ענה איל.
המטוס הקל הלך ואיבד גובה בהדרגה. מבין העצים והבתים שלמטה, כבר נגלה לעיניהם שדה-התעופה הקטן. חרטום המטוס הונמך קלות לעבר המסלול. לא עבר זמן רב וחבטה קלה מתחתיהם הודיעה על נגיעת הגלגלים בקרקע.