אור ברסלב

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

פרק ג

פרק ב

תנו חיוך. - פרופסור אבנשטין הוציא מצלמה מכיסו.

השנים הרימו עיניהם בחיוך ממעדן הברווז הצלוי שלפניהם ותלו מבט מתמוגג במדען שעמד למולם.

איל ניגב את זויות פיו: אני רואה שחשבתם על הכל - אמר.

מה שנקרא "הנצחת המאורע" - הסביר אפל.

לא מזמן היה עדיין צריך לחכות שבוע עד שהיית מקבל תמונות - אמר פרופסור אבנשטין, תוך שהוא מצלם אותם מזויות שונות. - יותר מאוחר הופיע באחד מאולפני הצילום המפורסמים חידוש: "מהיום להיום" - יכולת לקבל אחר הצהרים את התמונות שצילמת, אם הזדרזת למסור בבוקר את סרט-הצילום לפיתוח; והיום, פלאי הטכניקה: אין פילם, יש מצלמה דיגיטלית עם כרטיס-זיכרון: אתה נכנס לחנות צילום ומקבל תוך פחות משעה תמונות "חמות". או אפילו מדפיס בביתך: מהמצלמה ישר למדפסת!

עוד חידוש שיש היום במצלמות הדיגיטליות: מיקוד אוטומטי, לעומת מה שהיה קודם. עד לפני זמן לא רב היית צריך להתעסק בכיוון ומיקוד העדשה. גם זה חידוש גדול! עדשת המצלמה החדשנית "נוסעת" קדימה ואחורה על-מנת להתמקד על נושא קרוב או רחוק, ואתה צריך רק ללחוץ!

אבל אפילו המצלמה הדיגיטלית המשוכללת ביותר "מחווירה" לעומת העינים שיש לך. העדשה שבתוך העין אינה צריכה לנסוע קדימה ואחורה, והיא משנה את המיקוד שלה במהירות קיצונית, תוך מעבר מידי, למשל: מהתבוננות בברווז הצלוי שבצלחת אל המטוס שמעל לעננים, או אל כוכב רחוק, וכל זאת על-ידי כך שהיא מתקמרת ומתפחסת בעצמה כמעט באפס זמן. העדשה הזו שגודלה כגודל עדשה (עדשים למאכל, מרק עדשים), מורכבת מיותר מ-2,000 שכבות דקיקות ושקופות, ומוקפת בשרירים עדינים שפועלים לפחוס או לקמר אותה בעדינות רבה. רק שתבין איזו מין מתנה קיבלת!

פעילות הרשתית יעילה בהפרשי תאורה בטווח תהומי: ביחס של ביליון לאחד! בתוך הרשתית - שגודלה כגודל מטבע בינוני - ונמצאת בעמקי העין שלך, ממוקמים יותר מ-120 מיליון גלאי-אור דמויי מוטות, רגישים ביותר. כל "מוט" בודד כזה מכיל מאות אלפי מולקולות של ארגמן הראיה שקולטות את האור ומעבירות אותו אל המוח. להמחשת מידת הרגישות, דע, שקואנט בודד יכול לגרום לשחרור של מטען חשמלי ממולקולה כזאת בעין, באופן שאתה יכול להבחין בו! כדי שתקבל מושג: וט חשמלי בשניה אחת מורכב משנים וחצי ביליון קואנטים.

כאשר העין נחשפת לאור חזק פי 3,000 מדרגת התאורה המזערית הזו, נכנסת לפעולה מערכת שונה של "חרוטים" המחליפה את המוטות הקודמים, כדי שלא תסתנוור.

בקצהו הפנימי של כל אחד מגלאי הרשתית הללו, יש חוט עצבי קטן. כמאה ושלושים מיליון חוטים עצביים שתפקידם להעביר הלאה את המידע אל המוח, אותו גוש אפור, שמשקלו קילו וחצי בקירוב, של רקמה רכה ולחה שיש לך בין שתי האוזנים. מה שאתה כן מכיר ויודע זוהי התוצאה: המוח מעבד את כל הנתונים הללו לתמונה צבעונית ותלת-מימדית בזמן-אמת, ואין לך צורך למסור את הפילם לפיתוח והדפסת תמונות. אגב, אתה יודע שעד היום, עם כל הקידמה, עדיין אין לנו כמעט מושג על פשר גאונותו ומורכבות פעולתו של המוח?! יש לך מוח כזה מופלא, ועם כל השכל שיש לך במוח הזה, אינך מבין איך הוא פועל.

מבלי "להפציץ" אותך בפרטים, דע שבעין יש חמישים מיליארד חלקים שמתואמים זה עם זה בהרמוניה מלאה. אז אתה רוצה לומר שזה נוצר מעצמו? במקרה?!

כעת הגיע תורו של אפל לנגב את זויות-פיו: תאר לך - אמר - אותו חייל שנפצע, לא עלינו, פציעה אנושה בקרב ונותרה לו דקה אחת לחיות. הוא עדיין רואה, כי עיניו לא נפגעו כלל. ראיתו נשארת תקינה משך כל אותה דקה. ומיד כשהוא מת, הוא חדל לראות למרות שעיניו עדיין "תקינות" לחלוטין. מוכח מכאן שלא העינים הן הרואות, אלא הנשמה, שמקומה במוח, וברגע שהנשמה עזבה את הגוף, שוב אינו רואה. אדרבה, אם יצליחו להחזירו לחיים, ראיתו תשוב להיות תקינה.

... אז תגיד לי - שאל אפל - אבא שלך או אמא שלך מסוגלים לתכנן - וגם לבצע בפועל - מין עין מתוחכמת כזו?! הרי קרוב לודאי שהם אפילו לא יודעים איך בנויה העדשה שבעין וממה היא עשויה! הם הביאו אותך לעולם מבלי לדעת כלל איזה ולד מתוחכם יוולד! הרי אפילו הגאון הגדול ביותר אינו מסוגל לייצר בעצמו עין! ... ואתה קיבלת שתים כאלה! תגיד, אתה לא מרגיש צורך להודות למי שנתן לך כל מה שיש לך?

איל התנועע בכסאו מעט באי נוחות: לאן אתה שוב חותר? - שאל - כל זה באמת נפלא, אבל הכל בא מהטבע, התפתח במשך מיליארדי שנים. גם ליצורים פרימיטיביים כמו צדפה יש עינים עם עשרות עדשות. רק שאצלנו זה התפתח יותר, ובצורה שונה.

ואיך זה התפתח יותר? מי פיתח את זה?

אף אחד לא פיתח את זה. זה התפתח לבד! זה מה שיכולות לעשות מיליארדי שנים של ניסוי וטעיה.

ואיך יכולה עין "פרימיטיבית" כשל צדפה להתפתח לעין של בן-אדם? מי הדריך את העין איך ולמה להתפתח?!

אף אחד לא הדריך את העין. העין בעצמה מצאה את הדרך איך להתפתח.

אם היא מצאה את הדרך, משמע שקודם לכן היא חיפשה, ובכדי לחפש צריך תבונה, ומנין היתה לה התבונה הזו, לחפש?! קודם אמרת שצריך שכל ויכולת-עשיה כדי לבנות שולחן כזה עם מגרה וקוד סודי. זה לא דבר שיכול להתפתח מעצמו. אז ליצור דברים מורכבים בסדרי-גודל כאלה כמו העין, דברים מופלאים כאלה בודאי שאינם יכולים להתפתח לבד בלי שתהיה איזו יד מתכננת ומכוונת.

... אתה יודע: בהתחלה היית כולך תא אחד ויחיד, אחר-כך הפכת לשני תאים, ארבעה, שמונה, וכן הלאה. וכל תא בודד כזה כבר הכיל את כל המידע הדרוש על-מנת לבנות ולהגיע למה שאתה היום: בן-אדם שלם. דיברנו קודם על הקוד הגנטי שהוא לאין-ערוך יותר מסובך ומורכב מהקוד של מגרת השולחן הזה - ואז פנית לאחוריך וברחת - תגיד לי: איך יודע כל תא בגוף לאן ללכת: שעליו להפוך לתא-שריר לדוגמא, או לתא-ציפורן ביד, או לתא של רשתית בעין? הקוד הגנטי המופלא הזה נותן לו את ההפניה: "לך תהיה תא במוח; לך תהיה תא-שריר" - ואז הוא כמובן מתפתח עם תכונות ואפיונים שונים לחלוטין, הכל לפי התפקיד המיועד לו.

עזוב אותי כבר מהקוד הגנטי הזה! - הרים איל את קולו - הכל התפתח במשך מיליארדי שנים על-ידי הטבע, עד לדברים המורכבים ביותר. לא בבת-אחת, בהדרגה. ידוע שלטבע יש את היכולת להתפתח כך באיטיות במשך אלפי דורות: מנסה פעם כך - לא הולך? - מנסה אחרת - עד שמצליח.

ונניח שאכן יש לטבע את היכולת הזו שאתה מדבר עליה. נניח שאתה צודק. מאיפה יש לטבע את השכל לנסות כך ולנסות כך, עד שמצליח? הרי צריך בשביל זה שכל! מי נתן לטבע את השכל הזה?!

איל לעס בשקט ותלה מבט בוהה בצמרות העצים.

תוכן העניינים

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה