אור ברסלב

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

פרק ב

פרק א

הי! איל! לאן אתה רץ?! - נשמע קול בוקע מבין עצי השדרה. היה זה קולו של פרופסור אבנשטין. איל עצר באחת ממרוצתו והפנה את ראשו ימינה, לעבר קולו המוכר של ידידם המדען. איל רחש לו הערכה רבה. פרופסור אבנשטין התקרב בחיוך אל איל:

איך ידעת להפנות את ראשך לצד ימין כשקראתי לך?

שמעתי לפי הכוון שממנו בא הקול - היתה התשובה. - מה פשר השאלה?

פרופסור אבנשטין קרב עוד אל איל והניח בידידות את ידו על כתפו של הצעיר: חשבת פעם איך זה שאתה מסוגל להבחין מאיזה צד מגיע הקול?

איל הרהר בשאלה ונשאר שותק.

האזנים הפלאיות האלה - הסביר המדען - לא סתם קיבלת שתים כאלה, ולא לחינם הן נבראו כך משני צדי הראש, שוות בגדלן... אני מניח שזכור לך מה שלמדתם בבית-הספר - המשיך - ויש לך בודאי מושג כלשהו על האוזנים. אתה יכול לקרוא בשמות חלקי האוזן?:

כן: אוזן חיצונית, זו האפרכסת, אוזן תיכונה, ואוזן פנימית.

ומהו הגבול בין האוזן החיצונית והאוזן התיכונה?

עור התוף.

נכון. עור התוף הדקיק הזה - הסביר פרופסור אבנשטין - רגיש ביותר. הוא מסוגל להגיב בתנודה לגלי הקול בעדינות מופלאה עד כדי חלק עשרה מיליון של מילימטר, ולהעבירם הלאה פנימה אל האוזן התיכונה. האוושה הקלה ביותר עוברת דרך מערכת הגברה פנימית שמגבירה אותה פי 180, בדרכה אל המוח. באוזן הפנימית נמצאים שלושים אלף עצבים שמעבירים את ה"פולסים" הלאה אל המוח, כלומר: הם מתרגמים את הרעידות המכניות לפולסים חשמליים. והמוח, בתורו, מפענח אותם לשמיעה הסטריאופונית שאנחנו מכירים, על-פי הפרש העוצמה והזמן הזעירים בין קבלת האותות משתי האוזנים. כשאני קראתי קודם בשמך, הפנית מיד את ראשך ימינה כי גלי הקול הקדימו להגיע בשבריר שניה אל אוזנך הימנית בטרם הגיעם לשמאלית. וזה כל-כך טבעי לנו ומובן מאליו, עד שאיננו מבחינים כלל בכל הפלא הזה!

איל הביט בשני ידידיו:

תגידו, הכנתם לי שניכם כאן איזה מארב?! - שאל, מעמיד פני נעלב.

לא. רק רצינו קצת לשמח אותך והכנו לך ברווז צלוי לקראת יום-ההולדת שלך. בוא, שב בנחת ליד השולחן ותתענג על המעדן האהוב עליך.

איל חייך: בואו תצטרפו אלי. ברווז שלם זה קצת גדול בשביל בן אדם אחד.

שלושתם פנו לעבר השולחן.

אגב יום-הולדת, יש לך מושג מה עבר עליך לפני שבע-עשרה שנים, ביום בו נולדת? - שאל הפרופסור. איל הביט בו, מצפה לתשובה.

ראשית, עד אז, במשך תשעה חודשים לא נשמת אפילו נשימה אחת! הרֵאות שלך לא פעלו בהיותך עובר, עד אותו רגע בו יצאת לאויר העולם. ואז, עם ניתוק חבל הטבור, החלו ראותיך לפעול בבת-אחת ב"בום" אדיר. ואולי יעניין אותך לדעת עוד משהו בענין השמיעה: תינוק שנולד לפני כמה דקות, מוכיח כושר זכרון מזמן היותו עובר. הוא מגיב בהנאה ברורה לשמע קול פעימות לבה של אמו, וגם לקולה, כשתשיר ותספר לו שירים וסיפורים שהשמיעה לו בהיותו עובר.

אגב, בגיל שמונה ימים, ביום שעשו לך את ברית-המילה, הגיע דמך לשיא יכולת הקרישה שלו. אם היו מלים אותך יום-יומים קודם לכן, היית נכנס לסכנה ממשית בגלל שהדם עדיין לא היה נקרש כראוי. לא פלא?!

והתורה צוותה לקיים את ברית-המילה דוקא ביום השמיני! אגב, מן היום התשיעי ואילך יש ירידה קלה ביכולת הקרישה של הדם וכך היא נשארת לתמיד.

בוא, תקליד את הקוד הסודי של המגרה. צלי הברווז בודאי מהביל עדיין בקדרה. בתאבון.

תוכן העניינים

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה