אור ברסלב

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

פרק א

איל! בוא תראה!

מה קרה?

עוד לא ראית דבר כזה! בוא מהר!

איל נכנס במרוצה אל השדרה שם עמד אפל, ומצא להפתעתו בין העצים, שחלקם נעקרו משרשיהם וחלקם נשברו, שולחן גדול וכבד עשוי מעץ אקליפטוס, ועליו מונחות צלחות חרסינה שלצידיהן סכינים ומזלגות. מן השולחן עצמו עלו אדים חמים.

איך הגיע לכאן שולחן כזה? - שאל בתמהון.

חכה, עוד לא ראית הכול - אמר לו אפל - תראה מה אני רואה פה: איזו מגרה!

איל התבונן במגרת השולחן הגדולה שבחזיתה קבוע לוח נחושת ובו טבלה משובצת ספרות.

תפתח - אמר אפל

איל ניגש למשוך את המגרה - היא היתה נעולה.

הוא עמד נבוך ותלה עיניו באפל.

תנסה להקליד את הקוד הסודי של המנעול - הציע אפל - ואז בודאי תִּפָּתַח המגרה.

איל נסוג מעט ובמבט אומלל משהו מלמל: אני יכול כעת לנסות להקליד במשך חודשים מבלי למצוא את הקוד הנכון...

ובכלל, כמה ספרות יש בקוד הזה? ומה פשר האדים האלה שעולים מהשולחן? ומאין צץ פה בתוך השדרה שולחן כזה?!

אפל חייך: אתה זוכר את הסופה מהשבוע שעבר?

איל הביט בו: כן...?

נו, זהו. - אמר אפל - אתה זוכר שהכול עף, ועצים נעקרו, והגג של לול הברווזים התעופף והברק פגע באקליפטוס?

נו...

מה "נו", זה מה שנוצר כתוצאה מהסופה ההיא: כנראה שמעוצמת הסערה הנוראה, ה"ציקלון" הזה - הענפים של האקליפטוס נשברו והרוח חיברה אותם יחד לשולחן שאתה רואה כאן.

ולוח הנחושת עם טבלת הספרות, מאין הוא הגיע? והצלחות... והאדים... והכול?!

הכול מהסערה. זו היתה סופה חריגה אפילו בקנה-מידה בין-לאומי! ראית מה שכל התקשורת אמרה...

דבר כזה לא יכול להיווצר מאליו סתם כך, רק כתוצאה מסערה, באיזו עוצמה שלא תהיה! - גיחך איל בביטול.

אפל ניגש בשקט אל השולחן, הקליד על לוח המקשים ופתח את המגרה. לעיניהם נתגלתה קדרה מהבילה שבתוכה מונח ברווז צלוי ברוטב יין עם פטריות. איל הביט באפל: גם את זה בישלה הסופה?! - שאל מעט בלגלוג.

אפל כרכם את פניו: מה אתה לועג? אתה לא רואה?!

תגיד, מה אתה חושב אותי - קרא איל - נולדתי אתמול?! כדי לייצר שולחן כזה עם כל הפרטים, צריך קודם-כל שכל, וגם יכולת עשיה, וכלי עבודה. גם ילד בכיתה א' לא היה מאמין לכל הסיפור שלך! תגיד, מה עובר עליך...?!

ואתה - התריס אפל כנגדו - מה אתה חושב אותי... שאני צריך להאמין לברבורים שלך? רק אתמול הצהרת שהכול בעולם נוצר מעצמו, והתפתח באופן ספונטני: האדם בא מהקוף, והקוף ממה? אולי מכלב? וכלב מחתול, והחתול אולי בא מעכבר, ועכבר מלטאה ולטאה מחילזון וחילזון אולי מאַמֶבָּה... אתה יודע מה זו אמבה?! יש לך בכלל מושג מה זו אמבה?! איזה דבר גאוני היצור החד-תאי הזה?! הרי שמעת על DNA: מולקולת DNA אחת של אמבה אוצרת בתוכה אינפורמציה שדיה להכיל שלושים אלף כרכים של אנציקלופדיה בריטניקה!!! אז אתה רוצה להגיד שזה נוצר לבד?!

איל משך בכתפיו - קודם-כל זה נוצר בתהליך איטי והדרגתי של מיליארדי שנים - אמר.

ובתהליך איטי כזה של מיליארדי שנים אתה חושב שזה יכול להתפתח באופן ספונטני? תגיד לי: שולחן כזה עם מגרה כזו עם קוד סודי וברווז צלוי כזה יכולים להתהוות מעצמם במשך מיליארדי שנים?

לוח מקשים כזה עם קוד סודי אולי לא... - הודה איל.

והקוד הגנטי של האמבה כן נוצר מעצמו?! לפני רגע אמרת שכדי לייצר שולחן כזה נחוץ קודם כל שכל וגם יכולת-עשיה. אתה חושב שיש לנו בכלל מושג כמה שכל צריך כדי ליצור קוד גנטי שמכיל כל-כך הרבה אינפורמציה? והאם אתה חושב שיש לנו מושג איזו יכולת-עשיה צריך כדי ליצור אמבה אחת כזו?!

איל לקח אויר: אני מדבר אתך על מיליארדי שנים אחורה, אל תשכח. היצור החד-תאי הראשון נוצר כנראה כתוצאה מריאקציה כימית כלשהי: איזה ניצוץ חשמלי כמו ברק פגע...

ומי עשה את הניצוץ החשמלי הזה? - נכנס אפל לתוך דבריו.

תן לי לגמור: ניצוץ חשמלי כלשהו פגע כנראה בחומר שהיה מצוי אז בעולם...

איזה חומר?

הכל בעולם היה מעין "מרק" של חומר, של יסודות כימיים.

נו, ומי עשה את המרק הזה?

איל שתק.

קח את כל המדענים שיש היום בעולם - הציע אפל - תן להם את כל החומרים שבעולם, תושיב את כולם במעבדות הכי משוכללות בעולם עם כל המכשור הדיגיטלי המתוחכם ומחשבי-העל שיש היום. תן להם כמה זמן שהם רוצים, אתה חושב שהם יצליחו לייצר אמבה אחת?!... שינסו ליצור עלה-חזזית אחד! אם כל העולם נוצר במקרה - אדרבה - תעשו אתם בתכנון. מסוגלים?! ואם זה קשה מדי, קחו נמלה אחת מתה ותעשו שהיא תחיה!

ניצוץ חשמלי אקראי לא יביא לעולם להיווצרות תא חי. - המשיך אפל. - התא החי מתוחכם מדי מכדי שיאמרו עליו כך. בוא תשמע - הוסיף - כמה שמות ומושגים - מבלי להיכנס לפרטים - וכל זה רק על-מנת להדגיש את מידת קוטנם של "גיבורי" המיזעור האנושי, שמבצעים כל הזמן תפקידים חיוניים בתוך הגוף שלך, מסכים?

נשמע - ענה איל.

נניח שיש לנו מושג על גודלו של תא בודד: במרכזו של כל תא בגופנו נמצא גרעין זעיר שמכיל סיבי כרוֹמָטִין מפותלים עשויים מאותהּ חומצה הנקראת DNA. מולקולת ה- DNA בנויה כסולם מפותל ומרהיב. אורכו של כל ה- DNA המפותל בתוך גרעין התא הזעיר יכול להגיע כמעט לשני מטר (אם נפשוט אותו). התא עצמו מכיל עוד פרטים זעירים שונים כמו לדוגמה: מִיטוֹכוֹנְדְרִיוֹן שהוא מעין גנרטור המספק אנרגיה לתא לפעול. קטן ממנו בהרבה הוא הרִיבּוֹזוֹם שממונה על ייצור חלבונים מוגדרים בדייקנות ושונים זה מזה, ואליו אני רוצה להתיחס: כל ריבוזום גודלו 150-200 אַנְגְסְטרוּם (כל אנגסטרום שוה לחלק עשרה מיליון של מילימטר). הריבוזום עצמו מחולק לשני חלקים. נסה להבין באיזה גודל מדובר!

בחומר התורשתי - אותו סולם מפותל ומרהיב - ה- DNA, "כתובות" תכונות התורשה של הגנים כביכול באותיות. ה- DNA של בן אדם מכיל בערך שלושה מיליארד "אותיות" כאלה והריבוזום צריך "לקרוא" את האותיות הללו על-מנת שידע איזה סוג חלבון עליו ליצר. ומה המרחק בין אות כזו לחברתה, כלומר בין השלבים בסולם המפותל: 3.4 אנגסטרום. (להזכירך: אנגסטרום אחד שוה לחלק עשרה מיליון של מילימטר!) באותה שניה שלקח לנו לומר את המילה "מילימטר", כבר התפתל סולם ה-DNA מיליארד פעמים בדרכו לשכפל את עצמו. האם לדעתך תחכום כזה, על כל המורכבות שלו, יכול להיווצר מעצמו?!

איל פנה לאחוריו, וברח.

תוכן העניינים

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה