אור ברסלב

הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ

דף כט:

דף כט.

גמ' ה"ק למאי דאפכיתו ותניתו כו' כעין זה בב"ק דף צ"ו ע"ב ועי' תוס' שבת דף קמ"ג ע"ב ד"ה ר"י ע"ש:

גמ' כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה כו' הא דנקט שמואל שוה פרוטה ולא נקט שחיללו על פרוטה עי' היטב בהפלאה בחידושיו לכתובות דף ק' ע"ב בד"ה אמר רשב"ג ב"ד שמכרו שוה מאתים ע"ש היטב כי דבריו נכונים. ועי' רש"י קידושין י"א ע"ב שציין שחללו על הפרוטה ועי' רש"י בכורות דף נ' ע"ב ע"ש:

רש"י ד"ה כתיב בע"ע כי טוב לו עמך. וכתיב בגר תושב עמך ישב דלא תסגיר כו' בגר תושב משתעי דהכי מוקמינן לה במסכת גיטין וכתיב בתרי' עמך ישב עכ"ל. נראה דהי' לו לרש"י גירסא אחרת בגמ' דילפינן הג"ש עמך עמך. מדלא זכר רש"י כלל קרא דבטוב לו כו' והנה המעיין בגיטין דף מ"ה יראה דמוקמינן הך קרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו במסקנא בעבד שברח מארץ לח"ל ולא בגר תושב א"ש. וזה תמוה. ונראה דהא דמסקינן בגיטין דקרא עיירי בעבד שברח מח"ל לארץ היינו דעיקר קרא בהכי איירי אבל מ"מ מיירי גם בגר תושב. וכן מבואר להדיא בספרי פ' תצא פיסקא רנ"ט לא תסגיר עבד אל אדוניו מכאן אמרו המוכר עבדו לעובד כוכבים או לחוץ לארץ יצא בן חורין [עי' מל"מ פ"ח מה' עבדים] אשר ינצל אליך מעם אדוניו לרבות גר תושב ע"ש. ובזה מיושב קושית הפ"י בגיטין שם שהקשה על הרמב"ם דבפ"ח מהלכות עבדים נקט דלא תסגיר לעבד שברח כו' ובפ"י מה' עכו"ם נקט קרא לגר תושב ולמ"ש הרמב"ם סמך אהך דתנינן בספרי ואהאי דשמעתין. והנה כעת ראיתי במיני תרגימא להגאון רי"ף בפ' כי תצא שהאריך בענין זה והשיג על המל"מ. ולפי דבריו יש לפקפק במ"ש ויש לעיין בזה]. ומ"ש רש"י דמ"מ לתרווייהו קשיא עי' היטב בלח"מ פ"ח מה' ערכין הי"א ע"ש:

תוס' ד"ה שקול וא"ת כו' הראב"ד בפ"ח מה ערכין ה"ח כתב לתרץ קושית התוס' דהא דאמרינן בע"ז אין מחרימין כו' כשאינו רוצה לפדותן אבל אם ירצה לפדותן הרשות בידו וע"ש בלח"מ שכתב שם לתירוץ התוס' דעובדא דר"י במקרקעי הוי דלא הי' גורסין בגמ' במקרקעי נמי הוי דלפי גירסתנו אין מקום לתירוצם. דעובדא דר"י הוי בין מקרקעי בין מטלטלי. ובמאכת"ר אישתמיטתי' לי' דברי התוס' בבכורות דף נ"ג תוס' ד"ה ואין מחרימין שכתבו ואע"ג דקאמר הא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוי משמע מדקאמר נמי דהוי במקרקעי ובמטלטלי. מ"מ לא התיר אלא המקרקע לבד. וכש"כ דניחא השתא דמכח זה פשיטא לי' להש"ס דבקרקעי נמי הוי עובדא. דאי לא הוי התם אלא מטלטלי לא הוי שרי להו עכ"ל. ועי' תשובת הריב"ש סי' קע"א ע"ש היטב וצ"ע. ועי' ילקוט פ' בהר דהשמיט תיבת נמי ע"ש]: גמ' שמצוה להקדישו. עי' מל"מ פ"א מה' בכורות ה"ד שהקשה מחולין דף קל"ז דאמרינן נתנו בפני כהן בקדושה כו' משמע דס"ל לסתמא דתלמודא דבכור א"צ להקדישו והניח בצ"ע. ויש לדחות דכוונת הגמ' דגיזה דמי' טפי לבכור. דבכור קדוש מאליו אלא דמצוה להקדישו ועי' ב"מ ו' ע"ב וכן גיזה א"צ להקדישו כלל. משא"כ במעשר דעיקר קדושתו הוא ע"י מה שמקדישו בשבט. ועי' בכורות דף כ"א דאמרינן ג"כ אדיליף מבכור נילף מקדשים שכן זכר קדוש ע"ש. ומהתם ודאי איכא ראי' דמעשר דמי' לקדשים דבשניהם צריך להקדישן אבל בכור עיקר קדושתו קדוש מאליו וזה ברור. ובספרי פ' תצא ראיתי דנוסחא עתיקא הוא דגרסי דר"ש ס"ל כר' ישמעאל ע"ש ולהך גירסא א"ש בפשיטות דבחולין וכן בבכורות אליבא דר' שמעון איירינן ע"ש. ועי' נדה מ' ע"א:

סליק פירקא בעזרתו ית"ש:

פרק תשיעי דף כ"ט ע"ב רש"י ד"ה פחות משתי שנים כו' שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל עכ"ל. ר"ל רק סתם מכירה הוא עד היובל. לאפוקי אי פריש לס' שנין אינה יוצאה ביובל כמבואר בב"מ דף ע"ט ע"א:

תוס' ד"ה התם כו' ול"נ דהא פלוגתא דתנאי היא עכ"ל. יש להעיר לגירסת רש"י בקידושין שם דר"א דסבר יש אם למסור ס"ל דאין אדם מוכר לשפחות אחר שפחות והרי רב ס"ל בכריתות י"ז ע"ב דיש אם למקרא א"כ לדידי' אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות. לפ"ז מאי משני הכא לרב התם לא הדרא מזדבנא. ועדיפא הי' להם להקשות רש"י לשיטתו. ולגירסת התוס' שם דר"ע דס"ל דיש אם למקרא לדידיה אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות. א"ש קושית התוס' בפשיטות דרב לשיטתו שפיר משני. ואין צריך לדחוק משום דקיימ"ל כר"ש עיין בזה:

בא"ד לכך פי' ר"י כו' מודה דלא מזדבנא דאיכא ק"ו כצ"ל. ור"ל דמהך ק"ו גופי' ילפינן דלא הדר מזדבנא וע"ז הקשו גבי מוכר שדהו נמי אתיא מהאי ק"ו דלא תמכר עוד. דלא כהצ"ק דגירסתו ואיכא ק"ו. דמשמע דקאי אדלעיל דכיון דמודה דלא מזדבנא הלכך יציאה גמורה היא ואיכא ק"ו. דז"א דא"כ לא תירצו כלום. דסוף סוף טעמא בעי אמאי מודה דלא מזדבנא וזה פשוט וכן הוא שיטת רש"י שם בקידושין כמו שפי' ר"י הכא. וחילק התם בין שש ויובל לבין סימני נערות כמ"ש התוס' הכא לפי' ר"י. וע"ש במהרש"א שלא זכר שכן כתבו התוס' הכא להדיא. ועי' פ"י שם שהניח דברי רש"י שם בצ"ע. ופשוט דדברי רש"י שם כפר"י הכא. ופי' הכא קאי למ"ד דאין אדם מוכר לשפחות אחר שפחות דלדידיה א"ש בפשוטו. ושם דקאי למ"ד דמוכר לשפחות אחר שפחות נקט כפר"י. וזה נראה פשוט. ועי' מקנה ואור חדש שם שהאריכו למעניתם בזה ע"ש:

גמ' ואי איזדבוני כו' ובתר יובל נוכלי' שני תבואות ולהדרה כו'. פי' בשלמא בלא"ה ה"א דבאמת הא דאמר רב מכורה ויוצאה היינו שני שנים אחר היובל. אבל השתא דקאמר אינה מכורה למספר שני תבואות אבל מכורה ויוצאה מקשה שפיר ופשוט:

תוכן העניינים

הפלאה שבערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה