הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ
דף כט.
אמר רב הלכה כר"י בן בתירה הרמב"ם פ"ו מה' ערכין פ"א פסק דסתם חרמים לכהנים וכתב הכ"מ ואפשר דטעמו משום דעולא סבר כרבנן. [עי' מל"מ שם שנדחק להוכיח דעולא כרבנן ס"ל ולא ידעתי הא בהדיא אמרינן הכא אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים] ואין זה כדאי דעולא תלמיד הוי לגבי דרב ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. עי' יד מלאכי סי' קס"ז שהאריך להוכיח דדעת הרמב"ם דהלכה כבתראי אף באמוראי קדמאי ואפי' תלמיד במקום הרב ע"ש שהביא כן בשם הכ"מ בכמה מקומות ומהתימא עליו שלא העיר על הכ"מ שדבריו סותרים למ"ש כאן. והנה הרא"ש פסק כר' ישמעאל דס"ל כר"י בן בתירה כמ"ש המל"מ פ"א מה' בכורות ה"ד. ולשיטתו אזיל דאיהו ס"ל באמוראי קדמאי אין הלכה כתלמיד במקום הרב כמו שהוכיח במישור ביד מלאכי שם. ועי' שם סי' קס"ט וזה ברור ועי' ביאור הגר"א יו"ד סי' ש"ו ע"ש ועי' ריב"ש סי' קע"א ע"ש ודו"ק:
ועיין טו"א בר"ה בחידושיו לדף ד' ע"א ד"ה וחכמים שכתב דהרמב"ם פסק דסתם חרמים לב"ה ע"ש והוא ללא אמת:
[השמטה לדלעיל בדף כ"ח לענין הפקר על טובת הנאה. עיין עוד במהרי"ט בה"י וזה לשונו ולשיטת רש"י דלא הוי רק מדרבנן בודאי לק"מ ואף לשיטת התוס' הוא רק מטעם חיוב ע"ש היטב וזה לא שייך בהפקר וראוי להאריך בזה):