הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ
דף כח:
גמרא הא מני ר"י בנו של ר"י בן ברוקה היא כו' עי' טו"א ר"ה דף ח' מה שהקשה מהך דשמעתין אהא דאמרינן התם דאפי' לר"י שדות אינן חוזרות עד יו"כ ע"ש וכבר קדמו המל"מ פ"ד מה' ערכין הכ"ד ע"ש שביאר סוגיין על נכון. ודע דמ"ש המל"מ שם בסוף דבריו שלא ידע פי' הירושלמי סוף סוכה עי' פי' הירושלמי על דרך אמת בתשובת חכ"צ סי' קכ"ב ועי' מרכבת המשנה ריש קונטרס ברכות בחשבון:
מתני' חרמי כהנים אין להם פדיון פרש"י שנאמר לא ימכר ולא יגאל. הרמב"ם פ"ו מה' בכורות ה"ה כתב וזה לשונו מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל. מפי השמועה למדו זה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאינו נגאל ואינו נמכר כלל נראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח. ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפת תואר כמו שנתבאר במקומו עכ"ל:
והנה בלח"מ תמה שם הא קיימ"ל כרבא בתמורה דף ד' ע"ב דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ע"ש שהעלה מכח זה דהרמב"ם פוסק כאביי והאריך בזה. והדוחק בזה מבואר זולת זה מבואר מכמה מקומות דהרמב"ם פוסק כרבא כמו שהאריכו הרבנים האחרונים:
והנה זה רבות בשנים כד הוינא טלי' אמרתי בזה מלתא חדתא. דלכאורה דברי הרמב"ם תמוהים דמבואר מדבריו דזה ודאי פשיטא לי' דאם עבר וגאלה דלא מהני מעשיו ואינו לוקה. ובהדיא אמרינן בזבחים דף ט' ע"א למאי נ"מ למילקא עלי' בלא יגאל ע"ש וכבר עמד בזה המל"מ שם והניח בצ"ע. ועוד הקשה המל"מ דבמנין המצות מל"ת סי' רמ"ג כתב להדיא שמוכר יפת תואר לוקה היפך ממ"ש כאן. ועוד יפלא שכתב כמו שיתבאר במקומו ובאמת בה' ערכין פ"א ה"ד לענין מוכר חרמי כהנים לא זכר כלל אם מהני מעשיו אם לא. ולא ביאר לנו שם דאין לוקין על לאו זה. וכן בפ"ח מה' מלכים ה"ו דכתב שם דלא מהני מעשיו מ"מ לא ביאר לנו שם דאין לוקין על לאו זה. ומדוע בחר הרמב"ם להודיענו דאין לוקין על המכירה. דוקא הכא במעשר בהמה. ומזה נלמד בכל מקום הלא דבר הוא. ועי' רמב"ם בפ"ד מה' עבדים ה"י שגם שם לא ביאר הרמב"ם דאין לוקין על לאו לעם נכרי לא ימשול למכרה משום דלא מהני מעשיו כמ"ש. וגם לענין פדיון לא זכר הרמב"ם בשום מקום דלא מהני מעשיו ושאין לוקין על לאו זה. לא בחרמי כהנים בה' ערכין ולא הכא במעשר בהמה. ולא בבכור בה' בכורות פ"א הי"ז ע"ש. ותו יש לתת לב כיון דכבר השמיענו הכא דלא מהני מעשיו במכירת מעשר בהמה. ודין אחד למכירה עם פדיון. א"כ פשיטא דאינו לוקה כמו בפדיון דפשיטא לי' דאינו לוקה ולא איכפל להשמיענו בשום מקום דאין לוקין על הגאולה עוד יש להבין מ"ש הרמב"ם דנראה דלא מהני מעשיו במכירה. פשיטא ומ"ש מגאולה דלא מהני מעשיו כמבואר בסוגיא דתמורה ע"ש היטב:
על כן לולא דמסתפינא הייתי מעמיס כוונה אחרת בדברי הרמב"ם. דבאמת ס"ל להרמב"ם בכל הני לאווין דלקי אע"ג דלא אהני מעשיו משום דעבר אמימרא דרחמנא. וכן בפדיון מעשר בהמה לקי אע"ג דלא אהני מעשיו. רק לענין מכירה דכתב לעיל. דמפי השמועה למדו דזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע. ונכלל איסור מכירה בלאו דלא יגאל. א"כ הוי לאו שבכללות. ולשיטתו אזיל בפי"ח מה' סנהדרין ה"ג דפוסק דאין לוקין על לאו שבכללות ע"ש. ושיעור והמשך דברי הרמב"ם כך הם. דמתחילה כתב דמפי השמועה למדו דזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע. והיינו כרב אשי בבכורות ל"ב ע"ב דאמר שם לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא ע"ש. ואח"כ כתב דנראה לו דלא מהני מעשיו. והיינו כיון דלא יגאל דמעשר לא ימכר הוא. א"כ הוי כמו דכתיב בהדיא גבי מעשר לא ימכר. וכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. והשמיענו בזה. דלא נימא כיון דאינו מפורש להדיא לא תעביד על איסור מכירה. לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני. ובאמת לאינך אמוראי דילפי בבכורות שם איסור מכירה במעשר מג"ש לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני. כמ"ש האחרונים דדבר דילפינן בי"ג מדות אע"ג דאיסורו מדאורייתא מ"מ כיון דאינו מפורש איסורו בתורה לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני עי' עליהם ועי' שער משפט סי' ל"ט ס"ק ב'. הגה"ה ועיין בפסחים בדף פ"א ע"ב לענין אין למדין קו"ח מהלכה אבל ג"ש ילפינן א"כ מוכח דג"ש הוי כמו שכתוב בהדיא ע"כ צ"ע דברי הפנים. עד כאן הגה"ה מהרב דלוקניק]. זה אשמעינן הרמב"ם דלרב אשי דלא יגאל דמעשר לא ימכר הוא הוי כמפורש איסור בתורה. וע"ז כתב ולפיכך אינו לוקה רצונו רצוי' מאחר דאיסור מכירה גבי מעשר בהמה נכלל בלא יגאל. וזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע. ולא מהני מעשיו כמו כל הני דמייחד בהו לאו על מכירה משום דלא יגאל אף איסור מכירה כולל. וא"כ הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו כמוכר חרמי כהנים דלוקין עליה במכירה אף שלא קנה לוקח משום דעבר אמימרא דרחמנא כרבא. וכמוכר יפת תואר דלוקין עליה וכמ"ש להדיא במנין המצות. שאני התם דגבי חרמי כהנים כתיב להדיא לא ימכר ולא יגאל. וכן גבי יפת תואר נמי כתיב לא תמכרנה משו"ה שפיר לוקין. אבל הכא דאיסור מכירה נכלל בלא יגאל הוי לאו שבכללות. ובזה אפי' רבא מודה דאין לוקין דהא רבא גופי' ס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות. לגירסת הרמב"ם בפסחים ע"ש בכ"מ בה' סנהדרין הנ"ל. אבל על הגאולה גם במעשר בהמה כיון דפשטות הקרא איירי בגאולה ובהדיא כתיב לא יגאל לוקין שפיר. כמ"ש המ"מ פ"א מה' איסורי ביאה הכ"ג ע"ש היטב ועי' פסחים מ"א ע"א בתוס' שם. רק איסור מכירה דהוא נכלל בלא יגאל אין לוקין עליו משום דהוי לאו שבכללות. וכ"ז הוא רק לרב אשי דס"ל דלא יגאל דמעשר לא ימכר הוא. אבל לאינך אמוראי דילפי איסור מכירה במעשר בהמה מג"ש שפיר לוקין גם על המכירה כמו בחרמי כהנים. וכאשר דעת לנבון נקל. ובזה מיושב קושית המל"מ מזבחים דף ט'. דאמרינן למאי נ"מ למילקא עלייהו בלא יגאל. דבאמת על הגאולה לוקין שפיר דפשטות הקרא בגאולה כתיב וכמ"ש. רק במכירה כתב הרמב"ם דאין לוקין ומטעם שכתבתי. ובלח"מ שם ה' בכורות הביא דברי התוס' בתמורה דכתבו להדיא גבי מעשר בהמה דלוקין לרבא. אכן התוס' נקטו שם בדקדוק לשונם. פדה מעשר בהמה ובפדיון גם הרמב"ם מודה כמ"ש ודו"ק:
ועיין במל"מ ריש פי"א מה' שמיטה שתמה על החינוך דכתב דלדעת הרמב"ם לוקין שניהם אם עברו ומכרו לצמיתות. וכן נראה מדברי הרמב"ן בספר המצות ל"ת רכ"ז שלדעת הרמב"ם לוקין ע"ז. ותמה המל"מ כיון דלא הועילו מעשיו למה ילקה כמ"ש בה' בכורות. ולמ"ש שאני התם דכתיב להדיא והארץ לא תמכר לצמיתות ומשו"ה לוקין שם על המכירה. אמנם דלפ"ז צ"ע מדוע לא מני הרמב"ם בפי"ט מה' סנהדרין במנין הלוקין כל הני לאוין דלמ"ש לקי עלייהו ויש ליישב ובלא"ה יש ויש כמה דברים שלא מנה אותם הרמב"ם ועי' מל"מ שם ובדרך מצותיך מ"ש בזה ע"ש:
שם במתני' שחל על ק"ק ועל קדשים קלים. הנה במקור חיים ה' פסח סי' תל"א השיג מסוגיין על הש"א שכתב כיון דט"ה לאו ממון לא מצי לבטל. הא בשמעתין מבואר דיכול להקדיש ולהחרים הט"ה שיש לו בקדשים וא"כ מכש"כ שיכול להפקיר ולבטל ע"ש. ואישטמיטתי' מ"ש המהרי"ט ח"ב סי' ה' וזה לשונו שם. והא דתנן בערכין מחרים אדם בין ק"ק כו' אלמא ט"ה חל הקדש עליה. התם מפיק לה מקראי דכתיב כל חרם קדש קדשים לד' לאמר שהן חלין על הקדשים כו' ואדרבא דוק מיני' דאי לאו קרא לא הי' ההקדש חל עליהן. אע"פ שהי' לו בהן ט"ה. וכ"ת נילף מיני' הקדש שאני ע"ש. ועי' היטב בב"ק פ"ט דאמרינן שם ט"ה מילי נינהו ומילי לא משתעבדי ע"ש היטב ועי' מל"מ פ"ו מה' ערכין הי"ב ע"ש: