אור ברסלב

הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ

דף יא.

דף י:

גמ' מ"ד עבדים קסבר עיקר שירה בפה כו' מבואר מסוגיין בעליל דשירה עבודה היא ופסולה בזר. וא"כ למ"ד עיקר שירה בפה בודאי בעינן דוקא לוים. רק בכלי כיון דלא עבידי אלא לבסומי קלא לא הוי עבודה. וכשר גם בעבדי כהנים. וכן הוא מבואר להדיא בפי' המשנה להרמב"ם וברע"ב שכתבו ולא פליגי אלא במנגנים בכלי זמר. אבל בשיר שבפה כ"ע מודו דאין אומרים שירה בפה על הקרבן אלא הלוים. דכתיב גבי לוים ושרת בשם ד' אלהיו. איזהו שירות שהוא בשם השם. הוי אומר זה השיר ע"ש. ועי' תוס' ד"ה אל תיקרי ע"ש. ונוראות נפלאתי על רבותינו בעלי התוס' שכתבו בתענית דף כ"ז ע"א ד"ה מ"ס. דלמ"ד עיקר שירה בפה הכל כשרים אפי' פסולים אפי' ממזרים לומר שירה רק דלמ"ד עיקר שירה בכלי צריך שיהיו לוים דהכלי זמר הי' קדוש וע"ש במהרש"א והוא תמוה וד' יגיה חשכי:

גמ' אין מעלין מדוכן ליוחסין כו' מבואר מזה דר"מ ס"ל דאין מעלין מדוכן ליוחסין ובקידושין דף ע"ו אמר ר"י א"ש אהא דתנן אין בודקין מן הדוכן ולמעלה זו דברי ר"מ ע"ש. וכבר עמד בזה בספר משכיל לאיתן. ות"ח כ"ז שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן. שבספרו באר אברהם בסוכה נ"א תירץ קושיא זו על נכון. דדוכן דהכא לאו היינו דוכן דקידושין ע"ש: תוס' ד"ה דכ"ע עיקר שירה בפה כו' אבל איכא תנא דר"י בר"י התם דאמר דשיר בכלי כו' עי' היטב. הנה בסוכה דף נ"א ע"א תוס' ד"ה כתנאי הביאו שם התוס' הך תירוצא בשם הירושלמי שם. וע"ש במהרש"א שכתב דלרב יוסף ניחא דקאמר ר"י בר"י הוא דרבנן פליגי בשיר של קרבן. ולר' ירמי' ב"א דבשיר של קרבן מודו רבנן. צ"ל דקאמר ר"י בר"י הוא ובר פלוגתי'. וניחא לי' לאתויי תנא דמשכח בהדיא. ולאפוקי מהני תנאי דסברי עיקר שירה בפה עכ"ל ואישתמיטתי' לשון הירושלמי שם דמסיים להדיא דלרבנן אינה דוחה משום שאינו מחוור ע"ש ומבואר להדיא דהירושלמי כרב יוסף ס"ל:

והנה התוס' בסוכה תירצו עוד מטעם דאין שבות במקדש. והמסתכל היטב בסוגיא שם יראה דלרב יוסף דפליגי בקרבן ס"ל דלכ"ע לא אמרינן בזה אין שבות במקדש. מטעם שכתבו התוס' שם בד"ה ורבנן. ועיקר פלוגתייהו הוא דלר"י בר"י הוי עבודה ממש ודוחה שבת כמו דתמיד דוחה עי' רש"י שם. ולרבנן כיון דלא הוי עבודה ממש. אע"ג דאיכא נמי מצוה בכלי כמ"ש התוס' יבמות דף פ"ו ע"ב ד"ה ומבני לוי דאפי' למ"ד עיקר שירה בפה איכא נמי מצוה בכלים ע"ש:

מ"מ כיון דלא הוי עבודה ממש כמו תמיד לא דחי שבת. ומשו"ה בשיר של שאיבה דאינה רק מצוה דשמחה היא ולא עבודה לכ"ע אינו דוחה שבת ומה שמציין רש"י שמחה יתירה תיבת יתירה ליתא בגמ' והוא מיותר הכא עי' מ"ש להלן בזה] ולזה הירושלמי דאזיל בשיטת רב יוסף כמ"ש לעיל לא הירץ מטעם דאין שבות במקדש. גם התוס' בסוכה ד"ה ורבנן כתבו בפשיטות אליבא דרב יוסף. דמתני' אתי' כר"י בר"י ע"ש. וכן התוס' בשמעתין דנקטו קושיתם אליבא דרב יוסף כמבואר בלשונם למעיין לא תירצו רק דמתני' אתי' כר"י בר"י. ודברי התוס' בסוכה שכתבו דהוא מטעם דאין שבות במקדש הוא רק לר' ירמי' ב"א שם. דאיהו ס"ל דבקרבן לכ"ע דוחה. אליבי' נוכל לומר דאפי' ס"ל לרבנן דעיקר שירה בפה. מ"מ כיון דאיכא מצוה נמי בכלי כמ"ש. והמצוה הרי היא צורך עבודה. אע"ג דלא הוי עבודה ממש דומיא דתמיד. מ"מ אמרינן בזה דאין שבות במקדש. דשבות צריכה היא לצורך מצוה של עבודה. ולא פליגי רק בשיר של שאיבה. דלרבנן אע"ג דאין שבות במקדש מ"מ כיון דלא הוי רק שמחה יתירה כמ"ש התוס' לעיל שם במתני' ד"ה שאינו] ואינו צורך עבודה כלל אפי' למצוה בעלמא לא התירו בזה שבות ור"י בר"י ס"ל דגם בזה התירו שבות. ומדוקדק היטב הא דהוסיפו בגמ' אליבא דר"י ב"א תיבת יתירה. ולעיל לרב יוסף לא קאמר רק דשמחה היא כאשר דעת לנבון נקל. ולפ"ז גם לרבנן ס"ל דאין שבות במקדש כמו לר"י בר"י אליבא דר"י ב"א. ולא פליגו רק אם התירו שבות גם בשמחה יתירה. ואין אנו צריכין לעשות פלוגתא חדשה בזה ודו"ק. ולא ירדתי לסוף דעתו הרחבה של רבינו הגדול המהרש"א בזה [עי' שבת דף כ"א ע"א תוס' ד"ה שמחת ב"ה ע"ש ועי' פ"ח מה' כלי המקדש ה"ו במל"מ שם ועי' היטב במקנה קידושין דף נ"ד ע"א בד"ה אמנם נראה יותר ע"ש]:

והן הן דעת הרמב"ם דפסק בפ"ג מה' כלי המקדש דשיר של קרבן דוחה שבת. ואפ"ה פסק דעיקר שירה בפה. והיינו משום דפוסק כר' ירמי' ב"א וכמ"ש התוס' אליבי'. והתוי"ט לא ביאר כל הצורך וקיצר במקום שהי' לו להאריך ע"ש ועי' לח"מ סוף ה' לולב ע"ש היטב:

גמ' מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת. ורבנן כו' מה כפרה ביום כו' הקשה הגאון מהור"י פיק בהקדמת ספרו שאילת שלום דמנ"ל לרבנן דילפי מהקישא דאף שירה ביום דלא ילפינן נמי בהקישא לענין עיכובא אחר דכלל מסור בידינו אין היקש למחצה נדרים י"ז. ע"ש מה שתירץ ודבריו נכונים. אולם לדידי יש לפקפק בעיקר קושיתו דלכאורה באמת הכא לא מכח הקישא אתינן עלה. דבאמת שירה גופא כפרה איקרי. וכן הוא להדיא בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב מנין שהשיר קרוי כפרה כו' לכפר על בני ישראל זה השיר ע"ש. ותו שייל שם מניין שהשיר מעכב ע"ש וא"כ יליף ר"מ במה מצינו מכפרה דקרבן דמעכב. ורבנן לא ילפי במה מצינו מכפרה דקרבן רק לענין דבעינן יום. אבל לענין דמעכב ס"ל לרבנן מטעם סברא החיצונה דאינו מעכב. ויש לעיין בזה היטב ודו"ק. ועי' היטב במיני תרגימא להגאון רי"ף בפ' שופטים ד"ה ואולם ובשו"ת מהר"ץ חיות סי' מ"ט ע"ש. ודע דהרמב"ם השמיט הך דינא ולא הזכיר כלל אי שיר מעכב הקרבן או אינו מעכב. ובתשובת מהר"ם אלשיך סי' קל"ח מבואר דהלכה כר"מ דשיר מעכב את הקרבן. ועי' רמב"ן ספר המצות בשורש הראשון דנקט בפשיטות דשיר מעכב את הקרבן וכן כ' רש"י להדיא בע"ז מ"ז ע"א דקיי"ל דשיר מעכב את הקרבן. וכבר תמה הגאון מוהר"י פיק שם בהקדמת ספרו שאילת שלו' כיון דרבנן פליגי עלי' דר"מ בודאי הלכה כרבים ע"ש. ומצאתי בבאר אברהם בחידושיו לר"ה דף ל' ע"ב שכתב דאישתמיטתי' הסוגיא בתענית כ"ז ע"א דמבואר דכמה תנאי ס"ל דשיר מעכב את הקרבן. וא"כ לא הוי ר"מ יחידאה ועוד דגם אמוראי סברי התם הכי וכן איתא בירושלמי שם ובפ"ד דפסחים. וא"כ ודאי קיימ"ל הכי ע"ש ונכון הוא. וראיתי אני להגאון מוהר"ם בן חביב בספרו יום תרועה בר"ה שם שהוכיח דהילכתא דשיר אינו מעכב הקרבן מהא דתנן רפ"ב דתמורה דקרבנות צבור חייבין באחריות נסכיהם. משקרב הזבח. ופרש"י שאם קרב הזבח בזמנו ולא קרבו נסכים עמו חייב להקריבם אפי' מכאן עד י' ימים. ואמרינן פ"ב דערכין איבעיא להו נסכים הבאים בפ"ע טעונין שירה כו'. ופרש"י כגון שהביאו היום קרבן צבור ולא הביאו נסכים עמו והביאום למחר. ובעיא זו לא איפשטא. ופסקה הרמב"ם לקולא פ"ג מה' כלי המקדש. דנסכים הבאין בפ"ע אין טעונין שירה. אלמא מוכח מזה דהילכתא דשיר אינו מעכב את הקרבן עכ"ל. הבין הא דאמרינן דשיר מעכב את הקרבן היינו הזבח כאשר יראה הרואה. ואנכי הבין לא אוכל ונפלאתי על כבודו הרמה. הא מבואר להדיא בתוס' ד"ה השיר דשיר מעכב את הקרבן היינו ניסוך. שאם אין שירה אין ניסוך. אבל הזבח אינו מעכב כלל. ובנסכים הבאים בפ"ע לא שייך כלל דמעכב כיון דאינו טעון שירה כל עיקר וזה ברור:

הגה"ה לענ"ד דגם הגאון בעל יום תרועה יודע דשיר מעכב הקרבן קאי על הנסכים אך הוכחתו מהא דפסק הרמב"ם האיבעיא לקולא מוכח דשיר אינו לכתחלה ע"כ מקיל בספיקו דאל"כ הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ובאמת אפי' אם רק לכתחילה מכ"מ צ"ע דברי הרמב"ם ודו"ק וקצרתי ע"כ הגה"ה מהרב דלוקניק]:

ובספר ער"ע. הוכיח מהא דפסק הרמב"ם בפ"ב מה' מעשה הקרבנות הי"ב דמביא אדם קרבנו היום. ונסכיו לאחר י' ימים אחד יחיד ואחד צבור. מבואר מזה דס"ל להרמב"ם דהא דאמרינן מביא אדם נסכיו מכאן עד י' ימים מיירי אפי' בקרבנות ציבור ודלא כמ"ש התוס' ר"ה ל' ע"ב בסוף ד"ה ונתקלקלו ע"ש וכן בפ"ה מה' מעשה הקרבנות ה"ה דמקדשין נסכים בלילה. אלמא דאין שיר מעכב הקרבן דהא הרמב"ם פסק דנסכים הבאים בפ"ע אין טעונין שירה. וכן בלילה אין אומרים שירה. ולא ידעתי היאך נעלם ממנו מ"ש התוס' ר"ה שם מתחלה דהך בעיא אי נסכים הבאים בפ"ע טעון שירה קאי גם אליבא דר"מ. דהא דאמר ר"מ השיר מעכב את הקרבן היינו בנסכים הבאים עם הזבח שקרבו בשעת שחיטת הזבח דאין קרבין אלא ביום כדאמרינן בתמורה י"ד ואותן טעונין שירה ע"ש היטב. ולכאורה לשיטת הרמב"ם דגם בקרבנות צבור מביאין לכתחלה נסכים לאחר י' ימים תשאר קושית התוס' בר"ה שם:

ועיין ברמב"ם פ"ג מה' קה"ח דנקט באמת שם קלקל מוספין ויש להאריך בזה לולא יראתי פן ימשכני הענין ודו"ק ועיין:

גמ' אף שירה ביום. חפשתי ולא מצאתי שהזכיר הרמב"ם הך דינא דשירה ביום דוקא. וכבר עלה בדעתי דכיון דהרמב"ם פוסק בפ"ב מה' מעשה הקרבנות ה"ה דנסכים הבאין עם הזבח אין קרבין אלא ביום דמקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום עי' תמורה י"ד ע"א. א"כ ממ"נ אם בנסכים הבאים עם הזבח ממילא הוי ביום דהרי השיר היו אומרים בעת ניסוך. ואי בנסכים הבאים בפ"ע הא פסק הרמב"ם בפ"ג מה' כלי המקדש דאינו טעון שירה כלל:

אמנם לכאורה לפ"ז תקשה לרבנן למה להו כלל ילפותא דכפרה לענין יום הא ממילא ידעינן וכמ"ש והער"ע רמז לקושי' זו והניח בצע"ג אולם לכאורה לק"מ דמצינו שירה בלא נסכים כדאמר ר"ל לקמן ע"ב אומר שירה שלא על הקרבן. וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא דהי' לו להרמב"ם להשמיענו הך דינא דשיר שאומרים שלא על הקרבן הוא דוקא ביום. אפס דבאמת השמיט הרמב"ם ולא הביא כלל הא דר"ל דאומרים שירה שלא על הקרבן ולא ידעתי למה ועי' מ"ש לקמן. ועי' מ"ש ליישב לעיל קושית הגאון מוהר"י פיק דשיר גופא כפרה איקרי יש ליישב קושית הער"ע הנ"ל בפשיטות ודו"ק היטב:

הגה"ה [כונתו דלא מיתר כיון דלאו היקשא הוא והגמ' דקאמר דמה כפרה וכו' קאי אם נסכים בפני עצמם טעון שירה דו"ק. ע"כ הגה"ה מהרב דלוקניק]:

גמ' ושרת בשם ד' כו' כתב התוי"ט פשטי' דקרא בכהן מדבר כדמוכחי קראי וכמ"ש רש"י בפי' החומש ולא ידעתי מדוע לא הביא סוגיא ערוכה סוכה נ"ה ועי' רמב"ם פ"ד מה' כלי המקדש ה"ו ע"ש] והיינו נמי דפרכינן בגמ' ואימא נשיאת כפים כו' ע"ש. ואני מצאתי בסמ"ג עשין קס"ט שכתב ואע"פ שבפ' החליל דף נ"ה. דורש פרשה זו בכהנים. כאן דורש פשוטו של מקרא שאומר שם וכי יבא הלוי מאחד שעריך ע"ש. ואולי מטעם זה לא הביא הגמ' קרא דכתיב לעיל מיני' לעמוד לשרת בשם ד'. משום דהך קרא בכהנים כתיב שאומר שם וזה יהי' משפט הכהנים. אך צ"ע דאיזהו שירות בכהנים שהוא בשם ד'. הא מסקינן הכא דברכת כהנים לאו שירות הוא וצ"ע: גמ' מנין שאין אומרים שירה אלא על היין כו' בפסחים דף ס"ד ע"א תוס' ד"ה קראו. כתבו דדוקא בשעת הקרבת קרבן קאמר דאין אומרין שירה אלא על היין. אבל שלא בשעת הקרבה. אומרים שירה שלא על היין בכמה דוכתי ע"ש. וקשה לי דא"כ מאי מקשו הכא אבכורים דהיו אומרים שירה בעת שהובאו בעזרה. שלא בשעת הקרבה כמבואר במסכת בכורים. ומצאתי שנתעוררו בזה הער"ע ובק"א ע"ש מ"ש בזה ודבריהם לא נתקבלו אצלי: ועיין מהרש"א ח"א מ"ש הכא בד"ה ישאו קולם כו' צהלו מים ע"ש היטב. ודע דלשון הרמב"ם פ"א מה' קרבן פסח הי"א הוא וכ"ז שהן שוחטין ומקריבין קוראין הלוים את ההלל. וזה דלא כמ"ש התוס' בפסחים הנ"ל. ולמ"ש המהרש"א א"ש ודו"ק [כונתו דלהמהרש"א א"ש היינו קושי' התוס' בפסחים לדברי הרמב"ם אבל קושי' הפנים על הגמ' דמקשה מבכורים גם על המרש"א קשי' דו"ק במהרש"א] גמ' מדתני ר"י פרי אתה מביא כו' בספר ק"א תמה למה לי' לאתויי הך דר"י ולא הביא מתני' דפי"א דתרומות. דמבואר להדיא דמביאין יין לבכורים. ונדחקו בזה למאד ע"ש:

והמעיין שם בירושלמי יראה דלא קשה ולא מידי דז"ל הירושלמי [עפ"י הגהת הגר"א בשנות אליהו] תמן תנינן יוסף הכהן הביא בכורי יין ולא קיבלו ממנו. וכה את אמר הכין. ר' אילא בשם ר"א כיני מתני' אין עושין בכורים משקים אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים אפי' משזכו בהן הבעלים. פי' אפי' הביא פירות לכהן וזכה בה הכהן לא יעשה מהן משקה חוץ מזיתים וענבים. אבל בהבאה אפי' בזיתים וענבים לא יבואו משקה אלא פרי מהר"א פולדא] ופריך והתניא דרך בכורים משקים להביא. מנין שיבא ת"ל תביא. ומשני משלקטן משעה ראשונה לשם כך כו' ע"ש הרי מבואר להדיא דממתני' ליכא ראי' כלל דמביאין יין בכורים ומשו"ה הביא הא דר"י וזה ברור ואמת:

תוס' ד"ה משמח כו' טוב שסמוך לשמחה כצ"ל ותיבת ללב נמחק. ושיעור דברי התוס' הוא דטוב שסמוך לשמחה וטוב שסמוך ללב לא איקרי. ודברי הצ"ק מגומגמין:

תוס' ד"ה מנין כו'. מקשה לר"ש בר נחמני כצ"ל ומ"ש בספרים ומקשה ט"ס. ומ"ש ועוד הקשה ר' אלחנן. קאי על פי' רש"י מאחר שדחו פי' רבי. ומ"ש עוד ואין לפרש דה"ק שאם הביא ענבים בבכורים ודרכן לאח"כ כו' ר"ל שדרכן לאחר הבאה אבל אי דרכן קודם הבאה אחר שהפריש אינו ראוי לבכורים דבשעת הבאה פרי בעינן. לזה כתבו דהתם תניא כו' אלמא שהמשקה מהם חשיב לבכורים כו'. פי' הרי חזינן מזה דגם בעת הבאה לא בעינן פרי לגבי יין דמשמע להו דמתני' בהבאה מיירי ובק"א הניח בצ"ע מדוע הביאו התוס' מחולין הלא משנה מפורשת היא בפי"א דתרומות ולמ"ש בגמרא בשם הירושלמי א"ש ודו"ק:

ומ"ש עוד אלא פי' הפריש ענבים ודרכן. ר"ל לא מיבעי אם לא הפריש כלל בעודן ענבים ולא קרא להם שם בעודן ענבים. רק אחר שדרכן יין דבזה ודאי מביאין לכתחילה דמרבינן מתביא אלא אפי' בהפריש ענבים וקרא להם שם בעודן ענבים דסד"א דכיון דהפרישן ענבים צריך להביאן ג"כ דוקא ענבים ועי' ירושלמי שהבאתי לעיל. לזה קמ"ל ר"י דאפ"ה מביאם לכתחילה יין. דאין לפרש כוונת התוס' דאם הפריש יין אינו ראוי לבכורים כיון דלא הוי פרי כלל גם בעת שקרא להם שם דז"א דמבואר בירושלמי פ"ג דבכורים דבשעת הבאה פרי בעינן. הא בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגין. ועי' מל"מ פ"ב מה' בכורים הי"ט ע"ש. והער"ע תמה לשיטת התוס' אמאי לא נקט ר"י יין ולמ"ש א"ש וזה ברור:

והנה לשיטת התוס' הא דקפיד רחמנא אפרי קאי אשאר ז' מינין. וריבוי דתביא קאי אזיתים וענבים דבזה לא בעינן כלל פרי. והא דמוקמינן ריבוי דתביא רק אזיתים וענבים. היינו משום דזיתים וענבים איתקש לתרומה כמבואר בחולין דף ק"כ ע"ב וע"ש היטב בחידושי הרשב"א: איברא דשיטת רש"י בחולין שם הוא דלא כתוס' דלשיטתו שם מיעוטא דפרי קאי גם אזיתים וענבים. ואי לא הוי כתיב תביא. הוי ממעטינן מפרי אפי' הביא פירות ודרכן אח"כ. ומריבוי דתביא מרבינן הביא פירות ודרכן אח"כ. אבל בדרוכין ועומדין אפי' זיתים וענבים נמי לא דממעטינן להו מפרי ושוב גמרינן בהקישא בכורים מתרומה. דהא דרבי רחמנא תביא להביא פירות ודרכן אח"כ. זיתים וענבים הוא דרבי. אבל שאר ז' מינים אפי' הביא פירות ודרכן אח"כ ממעטינן להו מפרי. וע"ש היטב מפי' רש"י ויתבאר לך:

ועפ"ז עמדתי על כונת הרא"ש ריש פ' כיצד מברכין סי' ג' במ"ש הקשה הר"א ממיץ היאך אנו מברכין על היין ב"פ הגפן הא לא מיקרי פרי לענין בכורים כו' פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה כו' והתם נמי לא מרבינן אלא הביא ענבים ודרכן אבל יין גמור לא אלמא לא מיקרי פרי. ובמעדני יו"ט נדחק בפירושו שהביאם כשהם דרוכים שעדיין החרצנים והזגים מעורבים עם המשקה היוצא מהם ע"ש והדוחק מבואר למעיין. אמנם הדבר ברור דהר"א ממיץ אזיל בשיטה רש"י. דמפרי ממעטינן דרוכים ועומדין אפי' זיתים וענבים דלאו פרי הוא כיון שהביאם משקה. ומתביא לא מרבינן רק הביא פירות ודרכן אח"כ אלמא מדממעטינן דרוכין ועומדין מפרי דיין גמור לאו פרי הוא וזה ברור. ויעויין ברמב"ם בפ"ח מה' בכורים ה"ד. דמסתימות דבריו משמע דאזיל בשיטת התוס' ודו"ק. ומ"ש התוס' עוד לכתחילה מביאין ואין לפרשו כצ"ל ותיבת י"ש ט"ס:

גמ' בלווטי אמר ר"י מהכא כו' איזהו עבודה שצריכה עבודה. הוי אומר זו שירה. פרש"י שצריך עבודת קרבן. הקשה בספר מעין החכמה (דפוס רעדלהיים דף צ') דהוי לי' להש"ס לפרוך ואימא נשיאות כפים שהי' נמי בשעת הקרבן עי' במעין החכמה דף פ"ג במ"ע דברכת כהנים] וכדפרכינן לעיל למימרא דשמואל ע"ש. ולא דק דהאי קרא לעבוד עבודת עבודה בלוים כתיב להדיא והא דפרכינן לעיל לשמואל ואימא נשיאת כפים. היינו משום דעיקר פרשה זו בכהנים נאמרה וכמ"ש לעיל וזה פשוט:

ומ"ש המעין החכמה דהרמב"ם מפרש. עבודה שצריכה עבודה. היינו כלים הצריכים לשיר ועי' פי' רש"י על החומש שם ודו"ק] ולפ"ז לא קאמר אלא למ"ד עיקר שירה בכלי. אבל למאי דפוסק הרמב"ם דעיקר שירה בפה. ליתא לילפותא דר"י ובזה א"ש שהביא הרמב"ם פ"ג מה' כלי המקדש ילפותא דשמואל. ולא הביא ילפותא דר"י אע"ג דשמואל ור"י הלכה כר"י את"ד. ולדבריו נוכל לומר דמהאי טעמא גופא מיאן שמואל בילפותא דר"י. דאיהו לשיטתו בתענית כ"ז ע"א דס"ל דעיקר שירה בפה ליתא לילפותא דר"י. אפס אף דהרמב"ם יפרש כפי' רש"י שצריך עבודת קרבן ע"ש הא דהביא ילפותא דשמואל דבזה הי' נכלל גם שיר שהיו אומרים שלא בשעת הקרבת הקרבן כמו שיר של בכורים לעיל ושיר שהיו מקדשין העזרות עי' שבועות דף י"ד וזה פשוט:

גמ' ר' יצחק אמר מהכא שאו זמרה כו' רנב"י אמר מהכא ישאו קולם כו' צריך ביאור הא הגמ' שאל מנין לעיקר שירה מן התורה. ואולי דסמכו אהא ילפותא דתנא דמייתי בתר הכי דיליף מכתף ישאו. ועי' תוס' ד"ה אל תיקרי ושם ע"ב ד"ה מהכא. ואפשר דמשו"ה הביא ילפותא דתנא תיכף. בתר ילפותא דר"י ורנב"י דלכאורה הי' לו לסדר תחילה כל ילפותא דאמוראי וה"ל להביא גם ילפותא דרב אשי ור"י תחילה ואח"כ הי' לו להביא ילפותא דתנא ולמימר ותנא מייתי לי' מהכא עי' קידושין ד' ע"ב ולמ"ש א"ש ודו"ק ועי' היטב ברמב"ן בספר המצות בהשגותיו על הרמב"ם בשרש שני ע"ש היטב [ועי' חולין דף קל"ד ב' זבחים ס"ב ע"ב חולין דף כ' ע"א יומא פ"א ע"א. ביצה דף ט"ו ע"ב חגיגה דף ט' ע"א]:

תוכן העניינים

הפלאה שבערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה