הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ
דף י:
גמרא דפסח אין חלוקין בקרבנותיהם. בברכות ט' ע"ב אמרינן דלא אמר דוד הללויה עד שראה במפלתן של רשעים והקשה רבינו הרש"א בח"א למ"ש האחרונים בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקב"ה מעשי ידי טבעו בים. ואתם אומרים שירה. והרי הכא אמרו בהיפך דלא אמר דוד עד שראה במפלתן של רשעים. גם בפ"ב דערכין אמרינן טעם אחר דלכך אין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום דאין חלוקין בקרבנותיהם עכ"ל ובצל"ח שם בדף י' ע"א השיג על המהרש"א שנעלם ממנו שהוא גמ' מפורשת במגילה י' ע"ב דאמר ר"י שם בקשו מ"ה לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה ע"ש. ולפ"ז קמו גם נצבו קושית המהרש"א:
ולענ"ד נראה בזה דזה ודאי בעת מעשה שהקב"ה עושה דין ברשעים. ומאבדן אין הקב"ה שמח במפלתן. ולהכי ביהושפט לא נאמר כי טוב דשם בעת שאמרו שירה היה מפלתן של רשעים כדאיתא במדרש איכה עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף. אלא אני אומר שירה ואתה עושה יעו"ש. ולזה כיון רש"י במ"ש שם במגילה ביהושפט כתיב כשיצא להלחם כו' וכן במפלת מצרים. דקדקו חז"ל לומר מעשה ידי טובעין בים רצונם רצויה דבעת שהם טובעין בים באותו שעה תבקשו לומר שירה. אמנם בשכבר תמו חטאים ורשעים עוד אינם. אז אמרינן שפיר שירה על גאולתינו ועל פדות נפשינו. וקובעין אותו חובה לדורות להלל ולהודות לשמו הגדול ומשו"ה דוד אחר שראה כבר במפלתן של רשעים כדכתיב יתמו חטאים מן הארץ. וכאשר רשעים עוד אינם אז ברכי נפשי את ד' הללויה. ומשו"ה הוכרח בשמעתין לתת טעם על מניעת אמירת הלל לדורות ביו"ט אחרון של פסח. משום דאין חלוקין בקרבנותיהם. אבל המהרש"א לא הקשה רק על האחרונים שנתנו טעם על שאין אומרים גם עתה הלל ביו"ט אחרון של פסח. וסמכו עצמם על המדרש דאמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים. דמשמע מלשון זה. דגם אחר שכבר טבעו ורשעים עוד אינם לא אמרינן הלל. וע"ז שפיר הקשה המהרש"א כאשר דעת לנבון נקל ונכון הוא בעז"ה ונסתלקה השגת הצל"ח מעל רבינו הגדול המהרש"א [עי' ילקוט פ' אמור רמז תרנ"ד מבואר להדיא כמ"ש]:
גמ' ר"ח דאיקרי מועד כו' פי' רש"י דכתיב קרא עלי מועד. מבואר מזה דיום עיבור החודש היא דאיקרי מועד. וכן פי' רש"י להדיא בפסחים דף ע"ז ע"א. ובאו"ח סי' תקנ"ט נתנו האחרונים טעם על שאין אומרים בט"ב תחנון משום דט' באב איקרי מועד וצ"ע:
גמ' לילה המקודש לחג כו' שאין מקודש לחג לא אמרינן. קשה הא בפסחים דף צ"ה ע"ב ממעטינן מקרא זה דאין אומרים הלל באכילת פסח שני. אבל בעשית פסח שני אמרינן הלל ואמרינן מ"ט. אב"א לילה קא ממעט יום לא קא ממעט. וא"כ היכא ממעטינן הכא יומא של ר"ח. אע"ג דאיקרי מועד דאינו טעון הלל. אח"ז מצאתי שכבר העיר בזה בט"א במגילה י"ד ע"א בד"ה יצ"מ ע"ש. ונראה דהך סוגיא אזלא לאידך ואב"א דאמרינן שם בפסחים. דמשמע דס"ל לאידך ואב"א דגם יום ממעטינן מהך קרא. ואולי מטעם זה אמרינן שם ואב"א דתירוץ הראשון לא יספיק ליישב רק הא דאמרינן הלל בעשיתו. אבל אכתי תיקשה דלפ"ז נימא נמי בר"ח הלל משו"ה אמר ואב"א אחרינא. ועי' יד מלאכי סי' ס"ג ע"ש:
גמ' והרי יצ"מ כו' הקשה בצ"ק. דילמא חדא מתרי טעמי נקט. או ליל המקודש לחג או ניסא דא"י. משו"ה ביצ"מ אע"ג דהוי נס שבח"ל אמרינן מטעמא דמקודש לחג ע"ש שהניח בקושי' וכבר תירץ יפה קושי' זו בט"א מגילה י"ד. דהא דפריך מיצ"מ. היינו אהלל שאומרים בליל יו"ט ראשון של פסח דלאו משום לתא דרגל אמרינן לי' דהא בשאר רגלים א"א הלל בלילה אלא משום לתא דניסא הוא ע"ש והוא נכון. ועי' ברכי יוסף או"ח סי' תפ"ז מ"ש בזה ואין דבריו נראין כלל ע"ש:
גמ' רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ד' כו' כתב בספר ער"ע עי' פסחים דף קי"ז ת"ר כו' ריה"ג אומר מרדכי ואסתר אמרוהו. וע"כ צ"ל כרב נחמן וקשה לרבא וצ"ע עכ"ל. וכבר ביאר על נכון בשו"ת שיבת ציון סי' כ"ב ע"ש שהאריך בזה בדברים ברורים. וע"ש עוד שהעלה בישוב דעת הרמב"ם בפ"ג מה' מגילה ה"ו דנקט טעמא דרבנן ע"ש שדבריו נכונים. ובילקוט אסתר הגירסא רנב"י והוא תלמיד רבא עי' יד מלאכי סי' קס"ז ע"ש: גמ' ולר"נ דאמר קרייתה זו הלילא התניא. כבר נתעורר הצ"ק. דבמגילה י"ד פריך שם גם לרבא ע"ש. ויראה לי דיש נ"מ לדינא בין חילוף הסוגיות. דהנה. נראה בטעמא דסוגיין דלא פרכינן גם לרבא היינו משום דכל עיקר פירכא לרבא הוא רק מכח דיוקא. וכמו שפירש"י במגילה. מדאמר דלא אמרינן הלל דאכתי עבדי אחשורוש הוו הא לאו הכי אמרינן ע"ש. א"כ בפשוטו נוכל לומר דרבא עדיפא מיניה קאמר. דאפי' אם נאמר דהוכשרו כל הארצות לומר שירה מ"מ שירת הלל לא אמרינן. אבל לר"נ דאמר קרייתה זו הלילא שפיר פריך למ"ש המאירי שם במגילה. דלר"נ אם הי' במקום שאין לו מגילה. שקורא את ההלל שהרי לא נמנעה קריאתו אלא מפני שקריאת המגילה במקומו. ולטעמא דרבא אף מי שאין בידו מגילה אינו קורא את ההלל]. א"כ הקושי' חזקה התני' דלא הוכשרו כל הארצות לומר שירה [ובפשוטו אין לפרש דפריך מקריאת המגילה גופא היכא קרינן המגילה בח"ל דזה אין סברא כלל דיהיה קריאת המגילה כשירה ממש לענין זה דלא הוכשרו לקרות בח"ל. דחכמים לא אמרו רק דקריאתה הוא במקום שירה אבל לא שירה ממש וזה ברור]:
ולזה דקדק בסוגיין ופריך ולר"נ דאמר קרייתה זו הלילא. להורות דמזה גופא קשי' לי' ולא מדיוקא. אבל במגילה דפריך שם גם לרבא. וע"כ דלא פריך רק מדיוקא. א"כ נוכל לומר דגם לר"נ אם לא הי' בידו מגילה דאינו קורא את ההלל דלא פלוג רבנן. וכמ"ש האחרונים באו"ח סי' תרצ"ג ועיקר פירכתו לר"נ הוא ג"כ מכח דיוקא כמו לרבא כמובן. ולזה פריך התם סתמא. בין לרבא בין לר"נ קשיא. ולא סיים בין לר"נ דאמר קרייתה זו הלילא כמו דקאמר בשמעתין. והיינו משום דבמגילה גם לר"נ לא קשיא לי' רק מדיוקא. ומשו"ה הקדים את רבא לר"נ. וקאמר בין לרבא בין לר"נ אע"ג דדברי ר"נ נאמרים תחלה. להורות דגם לר"נ הקושי' מדיוקא כמו לרבא. וכאשר דעת לנבון נקל כן יראה לי בזה:
גמ' כיון שגלו כו' עי' טורי אבן מגילה שם מה שכתב בזה עי' שם: גמ' צלצל הי' כו' והביאו אומנים כו' ומכתשת היתה כו' עי' מהרש"א ח"א שכתב לא קאמר הכא אל יתהלל חכם כו' כדלקמן גבי מי שילוח. דהתם בא לשנות המי שילוח מכמות שהי' כו' אבל הכא מימי משה הי' ולא באו לתקן אלא הפגם ע"ש ולא הועיל כלום דאכתי תיקשה אמאי לא קאמר לעיל גבי אבוב שציפוהו זהב אל יתהלל חכם כו' דשם באו לשנות מכמו שהיה ולדעתי הא דקאמר לקיים מה שנאמר אל יתהלל כו' קאי על כל מה דהביא לעיל מיני' וסמיך גם אסיפא דקרא אל יתהלל עשיר בעשרו. ונגד מאי דקאמר לעיל שציפוהו זהב נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו. ונגד מה דקאמר שהתחכמו להביא אומנים מאלכסנדריא לתקן הפגם שנפגם ממלאכה קאמר אל יתהלל חכם בחכמתו ונגד מאי דאמר שהמלך צוה בכח ממשלתו להרחיב את מי השילוח [ע"ד אמר מלכא עקר טורא עקרינן טורא] נאמר אל יתהלל גבור בגבורתו. כן נראה לי:
גמ' מכתשת היתה במקדש של נחושת עי' תשובה מאהבה ח"א סי' ע"ש: גמ' ועליה נאמר נחושת ממורט. נחושת מרוק. פי' הא דכתיב במלכים שם ואת כל הכלים וכן בד"ה ואת כל כליהם. נאמר על הצלצל ועל המכתשת ועי' מהרש"א ח"א ודו"ק:
גמרא מפני שקולו ערב. כלומר קול של החליל:
תוס' ד"ה אמרו מ"ה כו' משמע שמ"ה אומרים שירה כו' עי' ילקוט פ' בשלח רמז רמ"א אמר להם הקב"ה למ"ה בני נתונים בצרה ואתם מקלסים אותי ע"ש ויש לחלק:
תוס' ד"ה אין פוחתין מכ"א תקיעות וכו' תשע לתמיד של שחר כו' בשעת נסכים ותשע לתמיד של בין הערבים. כצ"ל ועי' בסוכה:
תוס' ד"ה אין פוחתין מי"ב לוים. וק"ק דקתני והקיש ב"א בצלצל. ר"ל אלמא דקתני מידי דהוי נמי בלוים:
תוס' ד"ה הרדוולים מ"ם מתחלפת בנו"ן עי' במעיל צדקה סי' ס' ע"ש ועי' יד מלאכי סי' רפ"ח ועי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ו רשב"ל אמר עוגב זה ארדבלס ע"ש. ועי' תרגום סוף תהלים: