אור ברסלב

הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ

דף י.

דף ט:

גמרא ועיבור שנה ל' יום כו' מלשון זה משמע. דרבי כרבנן דרשב"ג ס"ל דכמה עיבור שנה ל' יום. דאל"כ הוי לי' למימר. ואישתקיד עשינו שלשה מלאין. וקשה לי דבר"ה י"ט ע"ב מסקינן דרבי ס"ל כרשב"ג דאמר חודש יעו"ש וצ"ע. וראיתי בספר ער"ע שהביא הירושלמי ריש פ"ג דר"ה. רבי אומר ניסן לא נתעברה מימיו [פי' דלא הי' ר"ח ניסן ביום ל"א לאדר ע"ש בק"ע ועי' ט"א ר"ה ז' ד"ה ואם הביא מן הישן ע"ש] ופריך שם ממתני' דשקלים. ואם לאו מן הישנה היינו אם נתקדש ניסן ביום ל"א. אלמא מעברין ומשני אם בא לא בעי. פי' אם אירע כן. ורבי אמר דלא אירע שעיברהו ע"ש. והקשה הער"ע דהירושלמי הי' יכול להקשות דרבי גופא ס"ל בר"ה י"ט. רצה חודש רצה ל' ע"ש שנדחק בזה. ולפי הבנתו הי' לו להקשות משמעתין דאמרינן להדיא דעשינו עיבור שנה ל' וא"כ איך קאמר רבי דלא אירע כן. אבל באמת שגג מאוד דהא דאמרינן רצו חודש רצו ל' היינו אדר א' ולא אדר ב' כמבואר להדיא בפרש"י ר"ה שם ואין מקום כלל לדברי הער"ע ודו"ק:

במתני' משיאין לכהונה כו' עי' תוי"ט מ"ש בזה:

גמ' מתני' דלא כר"י. עי' ריטב"א סוכה נ"ג ע"ב דהי' לו הגירסא לימא מתני' דלא כר"י ונדחק שם בזה ע"ש. ועי' נזיר דף ב' ע"ב תוס' ד"ה לימא:

גמ' מ"ט דר"י כתיב ותקעתם תרועה כו' עי' ט"א שלהי ר"ה. שהקשה על הא דאמרינן בסוכה שם. דר"י נפקי' לי' לפניה ולאחריה משנית. הא משנית אי אפשר ללמוד. אלא פשוטה לאחריה בלבד. ולר"י משמע דתרתי קראי הללו להא דתרתי אחת הן אתיין ע"ש שהניח בקושיא ולא ראה עינו הבדולח דברי מרא דתלמודין הרש"א שביאר הדבר על נכון ע"ש. ובאמת מלשון רש"י בשמעתין שכתב אלמא לתרועה קרי תקיעה ולתקיעה תרועה. מוכח כמ"ש הרש"א שם ולא כמהרש"ל ע"ש ודו"ק:

תוס' ד"ה הפוחת והא דאמר בשבת שהי' תוקעין ערב שבת ששה תקיעות כו' ר"ל דע"כ הני ששה תקיעות הוא תר"ת תר"ת כמבואר במתני' בסוכה נ"ג ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה ר"י:

תוס' ד"ה אין וה"נ לרבנן דאסור להפסיק התקיעות עי' צ"ק ומבואר מזה דלר"י דתר"ת אחת הן אסור להפסיק ביניהם אפי' כדי נשימה. דומיא דאיסור הפסקת התקיעות לרבנן וזה דלא כמ"ש התוס' בסוכה דף נ"ד ע"א ד"ה מ"ד ע"ש. ועי' ב"י וב"ח או"ח סי' תק"צ ע"ש היטב. וחידוש בעיני שלא זכרו דברי התוס' בשמעתין. ויש לי הרהורי דברים בזה אבארם במקום אחר אם יגמור ד' בעדי:

תוס' ד"ה י"ח ימים. מדקאמר ר"ח איקרי מועד לימא. משמע דאין אומרים עכ"ל. פי' מדלא קאמר ר"ח דאיקרי מועד לגמור. ועי' תוס' ברכות י"ד ע"א ד"ה ימים. ומה שהביאו התוס' עוד ראי' מהא דאמרינן בגמ'. מ"ש בחג דאמרינן כו' לא ידעתי מדוע הביאו הך דר"ח קודם שהביאו הך דחג דנאמר תחילה בגמ'. ולשון התוס' בברכות שם משולל הבנה. ששם הביאו ראי' מהא דפריך ר"ה ויו"כ נמי לימא. ועזבו הך דחג ור"ח שהביאו התוס' הכא. הלא דבר הוא ואם נאמר דראייתם שם. דכיון דבר"ה ויו"כ לא אמרינן באמת כלל. וע"ז פריך דלימא. משמע דבשאר יו"ט ניחא לי' אם לא אמרינן כלל כמו דלא אמרינן בר"ה ויו"כ. עדיין תיקשה מדוע לא הביאו מהא דפרכינן הכא מקודם. דבשבת לימא דגם בשבת לא אמרינן כלל. גם מ"ש שם דבשאר יו"ט כמו בר"ח אין לו ביאור. הא גם בפסח אין אומרים אותו כל הימים. גם מ"ש מדלא חשיב יותר מכ"א יום. לא הבנתי הא לא נקט רק ימים שגומרין בהם את ההלל:

בא"ד מיד שראה רב שלא ברכו לפניו כו' כתב המהרש"א ברכות שם. ולא ניחא להו למימר דעל לבי כנישתא אחר שברכו. באמצע הלל עכ"ל. ובחידושי הרשב"א שם מבואר יותר שכתב דודאי משמע דהוא בתחילת קריאתו הוי תמן. מדלא אמר איקלע לבי כנישתא שמעינהו דהוי קרי הלילא. אלמא מעיקרא הוי תמן ע"ש:

תוס' ד"ה י"ח ימים. הא דלא חשיב ערב פסח כו' משום דלא הוי אלא במקדש לא חשיב לי' ע"ש. לכאורה אכתי תיקשה הא דלא חשיב ליל פסח שטעון הלל באכילתו עי' פסחים צ"ה. וזה לא הוי במקדש. והר"ן פ' ערבי פסחים כתב דלא חשיב הלל של מצוה. וא"כ א"ש גם מליל פסח. ע"ש בר"ן שכתב כן להדיא ליישב הא דליל פסח וערב פסח. ואולי כוונת התוס' במ"ש דלא הוי אלא במקדש ר"ל דלא הוי אלא בזמן שבהמ"ק קיים. אך אכתי תיקשה מהלל שאנו קורין בליל פסח בבה"כ או על הסדר ע"ש בר"ן. ועי' ברכות י"ד ע"א תוס' ד"ה ימים ע"ש. וצריך לומר כמ"ש הר"ן שם בערבי פסחים דלא חשיב רק דיממא ע"ש. אולם בעיקר קושית התוס' והר"ן מהלל דערב פסח אתפלא מאוד. הא הלל דערב פסח הלוים קראו כמבואר בתוספתא ישראל שוחטין את פסחיהן ולוים קוראין את ההלל עי' פסחים ס"ד ע"א תוס' ד"ה קראו ועי' רמב"ם פ"א מה' קרבן פסח הי"א וא"כ מאי מקשו. הרי הכא לא חשיב רק הימים שהיחיד גומר בהן את ההלל וד' יאיר עיני: שוב ראיתי שהגירסא בתוספתא פ"ג דסוכה. ובפ"כ דמסכת סופרים שמנה עשר יום ולילה אחד כו' ויו"ט הראשון של פסח ולילו ע"ש וא"כ לק"מ קושית הר"ן בערבי פסחים אמאי לא חשיב הלל דליל פסח. ודרך הגמ' לקצר ולדלג כמבואר בכללי הש"ס ומהתימא על הר"ן שלא זכר זאת התוספתא ע"ש. אח"ז מצאתי בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ד ששם ג"כ הגירסא שמנה עשר יום ולילה אחד ע"ש, ושמחתי כעל כל הון שראיתי שם בק"ע. שכתב ולא קחשיב ההלל שקרא בשעת עשיית הפסח לפי שלא הי' אלא במקדש א"נ שלא קראו אז אלא הלוים וי"א יום כל ישראל חייבים לקרות ע"ש ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה. והק"ע שכתב זאת בדרך א"נ היינו לפי הגירסא בירושלמי שם וכן הוא בתוספתא דסוכה שמנה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל. אבל לפי הגירסא בשמעתין וכן הוא במס' סופרים שמנה עשר יום שהיחיד גומר בהן את ההלל אין מקום כלל למחשב הלל דערב פסח וקושיתנו על התוס' ועל הר"ן חזקה וצ"ע ותמיהני על הק"ע שלא זכר כלל דברי התוס' בשמעתין ודברי הר"ן בע"פ. ועי' ילקוט פ' אמור ריש רמז תרנ"ד ע"ש ועי' אבודרהם בסדר ראש חודש ועי' תוספת רבינו יהודה החסיד שנדפס זה לא כביר בברכות דף י"ד ע"ש. ועי' בספר המנהיג להקדמון אבן ירחי שהנראה שהי' לו גירסא אחרת בזה ע"ש היטב בהלכות הלל ע"ש. ועי' רמב"ם פ"ג מה' חנוכה הו"ז שמבואר דלא גרים לילה אחד ועי' ברכי יוסף או"ח סי' תפ"ז סק"ז:

תוכן העניינים

הפלאה שבערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה