אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קיח · יב

יא

(בהג"ה והוא נקבר מקופה של צדקה וכו') בתשובת מהר"ם מינץ סי' נ"ג וסי' נ"ה כתב בשם הראב"ן דכל הקרוב קודם קרוב לקבורה והביא ראיה מהא דאמרי' בפ"ק דכתובות דף ח' ע"ב בתחלה היה קשה קבורת המת לקרובים יותר ממיתה עד שהיו בורחי'. ועוד דז' מתים שכהן מצווה לטמא להם הוא מחויב בקבורתם וע"ש בראב"ן שהקשה דא"כ לחה הוצרכו חז"ל לתקן קבורה בבעל וכבר תרצנו זה לעיל סי' פ"ט דמן התורה אינו מחויב לקוברה אלא כעני שבישראל והתקנה לפי כבודו וכבודה וכן י"ל בכל ז' מתי מצוה אלא דמן ראיה ראשונה שכתב שהיו הקרובים בורחים משמע שהיה מוטל על הקרובים לקוברו בבגדים יקרים אך לענ"ד יש לדחות די"ל דהתם היו בורחים מחמת הבושה שלא הי' יכולים לקבור כפי המנהג ולפ"ז אף בעיקר הוצאת הקבורה ממש אין כ"כ ראי' משם וגם אין ראי' מז' טמאי מתי' שהכהן מטמא להם די"ל דעיקר המצוה בגוף ולא בממון וראי' לוה ממת מצוה דעדיפא טובא מקבורת קרובים ואפ"ה כתב הנ"י פ' האשה רבה והביאו רמ"א בי"ד סי' שע"ד דאם אינו מוצא שיקברוהו אלא בשכר אינו מחויב לשכור משלו ע"ש וכן קי"ל בכיבוד אב ואם דאינו מחויב אלא בגופו אבל לא משל ממונו וכן מה שהביא שם ראיה מהא דקאמר במת מצוה כל שקורים ואין אחרים עוני' אותו הא יש לו עונים לא משמע דעליה רמי והקרו' קרוב קודם עכ"ל אין כ"כ ראיה דיש לפרש שאין אחרים עונים אותו היינו לפי מ"ש הפוסקים דמת מצוה המוטל בשדה שהוא רחוק מישראל שלא יכול לקרות אותן במקום מציאתו מ"מ כיון דאמרי' איזו מת מצוה כל שאין לו קוברין משמע דסתם מת יש לו קוברי' דהיינו קרובים וכן הוא מפורש בסוגיא דיבמות דף פ"ט ע"ב ה"נ כיון דלא ירתי לה קריא ולא עניא ע"ש מיהו מלשון זה משמע דבירושה תליא מילת' וכן פירש"י בעירובין ד' י"ז כל שיש לו קוברים יורשים משמע דוקא כשיורשים ממנו וכן משמע בדף מ"ח באומר אם מת לא יקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל הימנו שיעשיר את בניו וכו' משמע דוקא מנכסיו אבל היכא דליכא ירושה אין מוטל על בניו יותר מן הציבור ודוחק לחלק דכיון שמצוה כן לכך אינם מחויבים אלא במקום שיורשי' דכיון שחיוב על הבנים ויש להם מה מועילים דבריו להטיל על הציבור וכן משמע בר"פ אלמנה ניזונית אלא דבקיצור פסקי התוס' שם כתבו דאותן קרובים הראוי' לירש חייבים בקבורתו אפי' במקום דאין יורשים כלום. ועיין בחידושינו שם לדעת הראב"ד הוא מוכרח מסוגיא דף פ"א ע"ב אך לדברי מהר"ם מינץ משמע דלאו בירושה אלא בקורבא תליא דהא כתב דאחיו הוא קודם לנינו ועל אלמנה וחתניו נמי מוטל הקבורה משמע דכיון דקבורה משום בזיונא כל מי שהוא קרוב טפי הוא יקרא דידי' טפי וצ"ע ועיין מ"ש בסימן פ"ט ובסי' ע"ז סעיף ב' ונראה דאם נתן כל נכסיו לאחרים במתנת שכ"מ הם מחויבי' לקוברו ולא בניו דהא אמרי' כירושה שויני' רבנן אבל אם נתן מקצתו במצוה מחמת מיתה ונשאר ליורשים הם חייבים בקבורתו דהמתנה לגבי ירושה ה"ל כמשועבדים:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה