הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיח · ד
(סעיף ח' אבל אם מחלה וכו') בטור כתב בסיום תשובה זו אבל אם נתנה לו מעכשיו ולאחר מיתה אין מתנתה כלום לכאורה קשה דמשמע דוקא מצד התקנה פסק כן כמבואר באריכות בתשובת הרא"ש כלל נ"ה הלא גם מצד הדין הא קיי"ל מעכשיו ולאחר מיתה גבי גירושין מגורש' ואינה מגורשת משום דהוי ספק אם תנאי או חזרה רק אם כותב כל נכסים לבנו אמרינן דכוונתו דנותן גוף מהיום ופירות לאחר מיתה כדאיתא בח"מ סי' רנ"ז ומה"ט כתב שם בהג"ה דהמקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו כיון דא"א לומר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה לא קדיש כלל אם כן הכי נמי כיון שכתבה לו מעכשיו ולאחר מיתה הא לא שייך לומר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה דהא הפירות בל"ז הם שלו ולענין מאי כתבה ולאחר מיתה אם כן אפילו מדינא אינו מתנה משום דיש לומר דהוי חזרה ואין מתנה לאחר מיתה ודוחק לומר דשייך בי' גוף מהיום ופירות לאחר מיתה כגון אם יגרשנה יהיה הפירות שלה או אם ימות הוא קודם ואפ"ה יש כאן עקירת התקנה משום דזה תעשה שתתן הגוף לגמרי אפילו לאחר גירושין ומיתת הבעל כיון שאין אחר אוכל הפירות בחיי ועמ"ש הב"ש ס"ק ז' והיה נראה דלאו דוקא קאמר מעכשיו ולאחר מיתה אלא מהיו' אם תמות בחייו ובזה הוי ודאי תנאי ואפשר דאפילו במהיו' ולאחר מיתה י"ל דהוי ספק תנאי אם תחות בחיי' וכיון דמן התורה הבעל יורש א"כ הוי כחו ספק בתקנה דאין להוציא ממנו מספק דשמא תנאי הוי ושפיר כתב הרא"ש דאיכא בזה עקירת תקנה ובזה ניחא מאי דמשמע מלשון הרא"ש שכתב וז"ל ודאי אם היתה נותנת מעכשיו באותו ענין שלא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי משמע דבמעכשיו ולאחר מיתה בודאי א"י לומר נ"ר עשיתי לבעלי ונראה משום דאפילו למאן דס"ל דשייך בנדוני' נ"ר עשיתי לבעלי היינו מטעם שלא ואמר הבעל עיניך נתת במיתה או בגירושין אבל במהיום לאחר מיתה לפי מה שכתבתי דהוי כתנאי כיון דלא מהני אלא אם תמות היא קודם שפיר היתה יכולה להעיז נגדו ולא היה יכול לומר לה עיניך נתת במיתתך אם כן אין שייך לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ועמש"ל בסימן ק"ה דבזה היא יכולה לומר לו עיניך נתת במיתה שלה: