הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיז · ב
(שם ולא תוספ' וכו') כתב הה"מ דלא דמי לנמצא איילונית משום דבאיילונית הי' יכול לבודקה וגם היא יכולה לישב תחתיו עכ"ל הנה לכאורה נראה דבטע' דיכולה לישב תחתיו לבד לא סגיא דהא בחייבי לאוין שלא הכיר בהם אינה יכולה לישב תחתי' ואפ"ה יש לה תו' דאע"ג דבח"ל ה"ל כאילו לא ידעה משים דסברה דיכולה לפייסו כמ"ש הר"ן מ"מ לא עדיפא מרואה מחמת תשמיש שלא ידעה כלל ואפ"ה אין לה תוספת וצ"ל טעם השני משום דבח"ל הי' יכול לחקור מיהו בטעם זה לבד הוי סגי דגבי איילונית אף דפסק המחבר לקחן סי' קע"ב דבעינן כל הסימנים ואחד מהם שמתקשה בשעת תשמיש וזה א"י לחקור מ"ח כיון שיכל לחקור קצת לא הי' לו לישא אותה כ"כ הב"ש ולפמ"ש לעיל דלדעת הרמב"ם צ"ל דאותן הסימני' שהם בעצמן מומין אלא כיון דיש מרחץ בעיר מסתמא בדק אותן וא"ש טפי כיון דידע הסימני' מקצתן כחו היא אין להפסידה דהי' לו למנוע מלהוסיף לה או שלא ישא אותה אך לפי דעת הרא"ש ז"ל שהביא רמ"א בהג"ה לקמן סי' קע"ב דבחד סימן הוי איילונית א"כ ע"כ צ"ל דמה שאמרו באיילונית דיש לה תוספת דלא דמי לשאר מום היינו דמיירי דוקא בסימן דמקשה בשעת תשמיש כמ"ש הב"ש לעיל סי' קט"ז ס"ק ג' א"כ בזה הא גם הוא א"י לחקור ואפ"ה יש לה תוספת א"כ נימא גם ברואה מחמת תשמיש שיש לה תוספת וצ"ל משום דברואה דם מחמת תשמיש אינה יכולה לישב תחתיו א"כ צריך לשני הטעמי' ולכאורה הי' נראה לי דאפי' בשאר סימני איילונית א"ש לדעת הרא"ש וא"צ לדחיקי דמיירי באיילונית דוקא דמקשה בשעת תשמיש דהא ס"ל להרא"ש דא דאיילוני' ודאי א"צ גט כלל כדאי' לעיל סי' סעיף ד' א"כ י"ל דמה שאמרו במתני' דאיילונית אין לה כתובה דמשמע אבל גיטא בעיא היינו בספק איילוני' שאין הסימנים ניכרים היטב שפיר י"ל כמו להרמב"ם דבבירור שהיא איילונית גם היא לא ידעה והוא יכול לבדוק ולא הי' לו לישא אותה מספק כמ"ש הב"ש לדעת הרמב"ם מיהו בהרא"ש ריש יבמות משמע דמוקי מתני' בודאי איילונית ע"כ צ"ל במקשה וכו' דלא ידעה אך לפמ"ש הב"ש לעיל סי' קט"ז ס"ק ג' די"ל אפילו באיילונית ודאי שלא היו קודם הנשואין ניכרים היטב הסימנים ואח"כ נתבררו י"ל גם לדעת הרא"ש כיון שלא הי' ניכרים לא היתה מודיע לו ואפ"ה הוא יכול לחקור ולהרחיק עצמו מיהו כ"ז דוחק ותו כיון דסתמא קתני איילונית אין לה כתובה משמע באיזה סימן שיהיה ואפילו בסימן דמקשה בשעת תשמיש לחוד אע"ג שאין הבעל יכול לחקור ח"מ כיון דיכולה לישב תחיו יש לה תוספת ומחוורתא כמ"ש ונראה דנ"מ אף להרמב"ם היכא דנשאה כשהיא קטנה ואח"כ נמצא איילונית דלא הי' יכול לבדוק שום סי' ואפ"ה כיון שיכולה לישב תחתיו יש לה תוספת והנלפענ"ד דכיון דסברא זו דיכולה לישב תחתיו מוכרח' היא לדעת הרא"ש נימא כן גם לדעת הרמב"ם ז"ל וא"צ לדחוק שהי' לו לחקור כמ"ש הב"ש די"ל דכיון דס"ל להרמב"ם ז"ל דבעי' כל הסימנים וסי' דמתקשה א"א לו לידע א"כ אף הבעל א"י לחקור בבירור כיון דאינה מוחזקת איילוני' בכך ונ"מ ברואה מחמת תשמיש שמותרת להנשא לשני ולשלישי אפ"ה אין לה תוספ' משני ומשלישי ולא אמרי' כסברת הב"ש דכיון שנמצאת בראשון או בשני הי' לבעל שלישי להתרחק ממנה דכיון שלא הוחזקה לרואה דם מחמת תשמיש לא דמי לח"ל וכיון שאינה ראוי לישב תחתיו אין לה תוספת דאין אנו צריכי' לסברא זו דהי' יכול לחקור על הספק ולהרחיק עצמו כנ"ל אך כל זה כתבתי לשיטת האחרונים ז"ל אבל לענ"ד אין הכרע מדברי הרמב"ם ז"ל בכל רואה מחמת תשמיש דזה לשון הרמב"ם ז"ל בפי' כ"ד מהלכות אישות דין ז' הנושא אשה ונמצא' שאין לה ווסת וכו' אף על פי שמום גמור הוא זה וכו' הרי דמיירי שיש בה מום שהיא משונה משאר נשים שאין לה ווסת והי' ראוי להיות כדין אשה שנמצא בה מומים שבסתר אלא שיש לה תקנה ע"י בדיקת עדים כמ"ש שם אבל אם נבדקה ורואה מחמת תשמיש ה"ז מום גמור שהי' לה לגלות לו שאין לה ווסת דיש בה חשש שתראה בעת תשמיש נמצא דינה כשאר מומי' וכן הרי"ף והטור כתבו דוקא דין זה באין לה ווסת אבל אשה שיש לה ווסת כדרך הנשים אע"פ שרואה מחמת תשמיש כיון שלא הי' לה לידע כלל יש לה תוספת ולפ"ז אתי' הכל בפשטות דבנדרים ותומין שהיא יודעת והוא א"א לידע מומין שבסתר אין לה תוספת ובחייבי לאוין שלא הכיר בה כיון שהוא הי' יכול לחקור ולידע כמותה יש לה תוספת ובאין לה ווסת כיון דהיא ידעה לא הודיעה לו והוא א"א לחקור ה"ל כחום א' וא"ל תוספת ובאיילונית בין לדעת הרמב"ם דס"ל דבעי' שהיא מוחזקת באיילונית בכולן הרי בדק את המומין במרחץ דאל"ה בל"ו אבדה משום שאר מומין וע"כ במתקשה בין לדעת הרא"ש במתקשה כיון ששניהם אינם יכולי' לידע יש לה תוספת ועמ"ש לקמן עוד בזה כנלענ"ד לולי דבריהם ז"ל ולפ"ז אפשר דהרמב"ן ובעל העיטור שכתבו דיש לה תוס' מיירי ביש לה ווסת א"נ דס"ל דאשה שא"ל ווסת א"ב בדיקה לבעלה כלל א"כ באמת י"ל דהוי כמו שיש לה ווסת ואף שהש"ך סי' קפ"ו נדחק להסב שיטת הרי"ף דאשה שאין לה וסת א"צ בדיקה לבעלה הרי כתב בעצמו שם דלענין כתובה שאני ע"ש בסוף דבריו וכ"ש דא"ש לדעת המפרשי' ראשוני' ואחרונים שפרשו דברי הרי"ף ז"ל כפשען: