הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיג · ו
(שם בהג"ה אבל כששמין כתב הב"ש דלדעה זו שמין מיד אחר מיתתו אבל לדעת החולקים דאין שמין אלא בקרקעות אז א"ב לשלם מיד וצ"ע דהא אם ישתדפו אח"כ מקצת קרקעות או יזלו משמע דהבת נוטלת עישור נכסים כפי שפת מיתתו כמ"ש בהג"ה לקחן סעיף ד' דמשערי' כפי מה שהניח בעת מותו וכן צ"ל דאפי' אי השומא הוא במטלטלין מה יועיל הא יכולים היתומים לומר שנאבדו או נאנסו אח"כ או נפסדו אע"כ דאפי' אם יפסידו נוטלים כשעת מיתתו וא"כ בקרקעות נמי וכן משמע מח"ש התוס' והרא"ש דאם אמדוהו מיד או כשנוטלת עישור נכסים ה"ל דבר קצוב לטרוף ממשעבדי ואמאי הא אכתי אין לו קיצבה למטה דשמא ישתדפו ויתמעט העישור או האומד (מיהו בהא י"ל דבל"ז הלקוחות א"א ליזהר מאשתדף דהא קי"ל דכל בע"ח אם נשתדף גובה ממשעבדי אלמא דבשביל אשתדף לא ה"ל דבר שאינו קצוב) מיהו צ"ע דכיון דאם נשתבחו הנכסים או הוקרו נוטלת הבת לחלקה דלא גרע מראוי שכתבו הפוסקים דגובים ממנו ואם הוזלו או הפסידו יהיה ההפסד על היתומים ונראה דודאי אם אין פוסקין הדין האחריות והשבח הם לפ"ע אבל אם הב"ד פוסקין כבר הסך המגיע ה"ל כזקפן במלוה והשבח וההפסד על היתומים מיהו במטלטלין כיון דיכולים להבריח ולמכור או לטעון שנאבדו מסתמא ראוי לב"ד לפסוק הדין מיד ולזקוף במלוה אבל בקרקעות כיון דליכא שום חשש הברחה דאם ימכרו תטרוף ממשעבדי למה נחוש לזכות אלו יותר מאלו ואין שמין עד ומן נשואין כנלע"ד: