הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קיב · יד
(שם יש מי שאומר וכו') כתב הב"ש דהך דעה ס"ל כתירוץ הראשון של התו' דהיכ' דהודה האב לא חיישינן לצררי ולא נהירא דודאי קי"ל בכל שטרות שמוציאין מן הלקוחות משום סברת דשטרך בידו מאי בעי ולא בהודאת הלוה תליא מילתא דאם אין השטר ביד המלוה אינו מועיל הודאת הלוה מ"מ כשהשטר בידו לא חיישינן לפרעון ולקנוניא וא"כ ה"נ אף לפמ"ש לעיל דהודאת האב לא מהני לגבי משעבדי מ"מ היכא דאיכא שטרא בפני עצמו אפילו לא הודה האב לא חיישינן לצררי משום סברא שטרך בידו מאי בפי וה"ה קנין בפ"ע דכשטר דמי הואיל ועומד לכתיבה כדקי"ל בח"ח סי' ל"ט. ונראה דהה"מ והרשב"א דס"ל גבי מזונות האשה דאם הקנה לה בקנין על המזונות טורפת ממשעבדי כדאי' לעיל סי' צ"ג סעיף כ"א בהג"ה אזלי בשיטה זו של הרמ"ה דכיון דהקנה לה קנין בפ"ע דלכתיבה עומד שייך ביה סברת שטרך בידי מאי בעי וא"צ למ"ש הב"ש ס"ק י"ז דהה"מ ורשב"א ס"ל כתירוץ ראשון דדוקא בבתו הואיל דניחא ליה, בהרוח' חיישינן לצררי ואדרבא נלפע"ד דהעיקר טעמא דהרמ"ה דבקנין או שטר בפ"ע לא חיישינן לצררי הוא משום דס"ל כתירוץ שני של תוס' דל"ל סברא דבתו בהרווחה ניחא ליה וא"כ קשה מכתובה דאע"ג דנתן לה שטר כתובה עודף על תנאי ב"ד וטורפות ממשעבדי והנה התוס' סיימו ובזה א"ש נמי ההוא דכתובה ולכאורה אינו מובן כלל דאכתי קשה כמ"ש ותו דעדיפא מיני' היכא שמקבלים ק"ס על הכתובה ג"כ וכותבין ג"כ ע"כ לא תטרוף ממשעבדי כיון דיפה כחה כ"כ והרי בכל הכתובות כותבי' וקנינא מיניה ולא ועלה על הדעת שלא תטרוף כתובה ממשעבדי אלא ודאי דס"ל להתו' דכיון דעיקר הקנין על הכתובה וכ"ש כשהכתובה בידה כיון דכשפורע לה מחזרת לו הכתובה לא שייך כלל חששא דצררי דא"כ שטרך בידי מאי בעי וכל קושיתם הו' תחלה מכתובה במקום שאין כותבין או לר"י דס"ל דא"י לטעון אחר מעשה ב"ד וטורפת בלא כתובה אף דלא שייך הוכחא דשטרך בידי מאי בעי. וע"ז כתבו שפיר דבתירוץ אחרון מיתרצא הך דכתיב' דהכא משום יפוי כח הוא אבל בכתובה תחת יד האשה או קנין בפ"ע דלכתיבה עומד פשיטא דכל זמן דליכא שובר לא חיישינן לצררי. א"כ שפיר מוכח לפי תירוץ שני דקנין או שטר בפ"ע מועיל ומזה יליף הרמ"ה והרשב"א דאם עשו חנין בפ"ע בשביל חזון האשה והבנות נמי טרפי ממשעבדי כנלענ"ד נכון עוד נראה די"ל טעמא דהרמ"ה מדקאמר הש"ס מי לא עסקינן דגירשה ואהדרה וכתב הכ"מ דמזה נפקא ליה להרמב"ם דאין אדם יכול לחייב עצמו שלא בשעת נשואין בדבר שאינו קצוב מדלא קאמר מי לא עסקי' שקנו ממנו לאחר נשואין ובאמת כל הפוסקים חולקים על הרמב"ם א"כ קשה קושיות הכ"ח ולפי דברי הרמ"ה א"ש דודאי בקנין בפ"ע שלא בשעת נשואין באמת טורפת ממשעבדי אלא דוה אינו בכלל בנותיהן דקתני במתני' דקאי על סתם קנין שנעש' בשע' נשואין ושפי' הוצרך להקשו' מי לא עסקי' דגירשה ואהדרה וקנו ממנו בשעת נשואין סתם: