אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קיב · א

סימן קיב

(סעיף א' בהג"ה ובמקום שאין כותבין וכו') כ"כ הטור לעיל גבי כב"ד ובסי' זה לענין מזונות הבנות וכתב הב"ש דאף דבסי' צ"ג לענין מזונות האלמנה ס"ל להטור דאף בלא כתובה יש לה מזונות היינו משום דהתם טוענת ברי ותירץ בזה דעת רמ"א ז"ל דלא הביא הפוסקים דמייתי בסוף סי' ק' דא"י לטעון אחר מעב"ד משום דבעי' דוקא טענת ברי ולענ"ד א"א לומר כן לחלק במעשה ב"ד בין כשגובה בעצמו או יורשיו בדבר שלא נזכ' בשום מקום ובשום פוסק ותו דא"כ כל הדוחק שנדחקו התו' והרא"ש בדף פ"ט למ"ד דאין טוענים אחר מעב"ד למה אין כותבין שובר ונדחקו דאתי ריעותא במקום שלא יהיו עידי הינומא וכיוצא בהן ולא תירצו כפשטי' דנ"ח לענין אם תמות לגבי יורשים דלא יהיו נאמנים מחמת מעשה ב"ד משמע דאין חילוק וצ"ל כמ"ש הב"ש לעיל דנכסי בחזקת יתמי קיימי משא"כ במזונות האשה דקיימי בחזקתה טפי מכב"ד כמו שכתוב בסי' הקודם אך דברי רמ"א לא מתרצו בזה דהא לענין כתובה נמי נכסי בחוקת יתמי קיימי ואפשר דס"ל דגם לענין כתובה י"ל דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ועמ"ש סי' ק"ג מ"מ נראה יותר דאין כ"כ הכרח מדברי הטור לחל' בין מזונות האשה למזונות הבנות וכב"ד ויש לפרש דבר יו איפכא דבל"ז לפי דבריהם ז"ל לשונו דחיק שכתב ואפי' אין לה כתובה ובמקום. שאין כותבין דלשון מיותר הוא דלא הל"ל אלא ובמקום שאין כותבין ומשמע איפכא דאפילו אין לה כתובה היינו במקום שכותבים והדר קאמר ובמקום שאין כותבים וא"ל דהוי זו ואצ"ל זו י"ל דאיכא סברא למימר דבמקום שכותבים עדיף טפי כמ"ש לעיל סי' קי"א דכיון דקי"ל דאסור לדור בלא כתובה אין לחוש למחילה כלל בעיקר הכתובה ואין לחוש לפירעון דודאי הי' לה כחובה כדין ונאבד ואח"כ כ' הדין דבמקום שאין כותבין דודאי לא הו' בידה כתובתה כלל ג"כ לא חיישי' ואף שכתבנו לעיל דלענין מזונות האשה י"ל שמחלה סמוך למיתתו או אח"כ נלענ"ד לענין מזונות הבנות ליכא חשש זה דודאי קשה טובא על הרמב"ם ז"ל דמה"ת ניחא דתוכל האשה למחול זכות בתה ולמה וגרע מפרעון הכתובה כמו שהקשה הראב"ד ז"ל אבל העיקר דס"ל להרמב"ם דנהי לאחר שנולדה הבת כבר זכתה בעצמה. אבל כשמחל או אפילו פרע קודם שנולדה כיון שכבר בטלה הכתובה קודם שנולדה שוב אין לה זכי'. ובזה מתורץ מה שהקשינו בסי' הקודם דאיך שייך במזונות הבת טענת מחילה כיון דליכא מיגו דפרעון כדמוכח מההיא דמצא שטר שזמנו בו ביום ולפמ"ש א"ש דס"ל באחת במיגו דפרעון דאפילו פרע קודם שנולדה לא זכתה בתה ולא דמי לנפרעת מבעלה לאחר גירושין או מיתומים דכבר זכתה בתה עצמה משנולדה ואף דפרעון לא שכיח כיון דספק שמא תמות בחייו וכנ"ל מ"מ טענינן מחילה במיגו דפרעון כנ"ל ומעתה י"ל דס"ל להטור דכיון דליכא חשש אלא מחילה ופרעון בהיותה תחתיו קודם שנולדה אין לחוש לזה במקום שכותבי' דאיך ידור עחמ בלא כתובה ובאמת קשה על הרמב"ם ז"ל ואפשר דס"ל כדעת הרא"ה והבאתיו לעיל סי' ק"ה וכ"כ הח"מ שם דיכולה למחול הכתובה על תנאי אם לא יגרשה ונ"ל סברת התוס' בדף ל"ט ע"ב דלא פלוג א"כ חיישי' שפיר למחילה על תנאי זה ובזה א"ש טפי לא חייש לפרעון דלא שכיחא בפרעון שידור באיסור וכ"ש דלא שכיח שיפרע ויתנה שלא יועיל הפרעון כשיגרשה אלא דטענינן מחילה במיגו דפרעון כנלענ"ד ליישב דברי הרמב"ם ז"ל. אבל הטור ס"ל כסברת התו' (ועיין ב"ש ס"ק ב' שכתב דלא חיישינן במחילה בתחילת נשואין משום דהוו כטוען אחר מעשה ב"ד ועיין בחידושינו דף נ"א שאין כן דעת הרא"ה ז"ל דאם מועיל התנאי בתחלת נשואין יכול לטעון כן ח"מ רוב הפוסקים חולקים בזה דאפילו לא נכתב תלינן בט"ס ואינו נאמן לומר שהותנה כן) ומשמ' מכל הפוסקים דלא חיישי' שמא מחלה האם תנאי מזונות הבנות בעצמו דלא כמ"ש הח"מ בסי' ק"ה. ונ"ל הטעם דכיון דהוי דשלב"ל בין מזונות הבנות דאינו אלא לאחר חיתה בין לענין כב"ד דקי"ל ירתון תנן ואין אדם מוחל דשלב"ל כדאיתא בח"מ סי' ס"ט ולא דמי למזונות אלמנה ועמ"ש רס"י צ"ג וקצת ראי' מדלא מצאו חז"ל שום גבי' באשה שחבלה בב"ק דף פ"ט שתמכור או תמחול לבעל הזכיות אלו משמע דלאו בני מחילה נינהו אלא במוחלת כתובתה ממילא נמחל וממילא מסולק תלונת הב"ש על הרמ"א ז"ל בס"ק ג' ע"ש:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה