אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קטז · א

סימן קטז

(סעיף א' אם הכיר בה וכו') כתב הב"י דמשמע מלשון הרמב"ם דנקט חייבי לאוין אבל חלוצה שהיא מדרבנן יש לה דין שניה והיינו דפסק כלישנא קמא דהא דקאמר בברייתא מפני שהוא מרגילה הוא דברי רשב"א וכ' הב"ש דכל הסוגיא משמע שם דקאי ללישנא קמא והק' מזה על הרי"ף והרא"ש והטור נלע"ד אין זה במשמע דודאי טעמא דרשב"א דאמר מפני שהוא פסול שהוא מרגילה מטעם זה ולא היא מרגילתו ולישנא בתרא דרבי קתני לה היינו דקאי סיפא דברייתא על דברי רבי דסליק מיניה ולא פליגי אלא במידי דאורייתא שהיא מרגילתו דלרשב"א אין לה כתובה ולרבי כיון דבדאורייתא לא פשו חיזוק ויש לה כתובה וע"ו קאי כל א"ב בהסוגיא שם ואדרבא משמע דכל הסוגיא קאי ללישנא בתרא דאל"ה הל"ל דחלוצה איכא בינייהו אע"כ דרבי מודה בחלוצה ולכאורה נראה דלדעת הרמב"ם ה"ה בנתינה דס"ל להרמב"ם דהוא מדרבנן כדאית' לעיל רס"י ד' א"כ לרבי עשו בו חיזוק ואין לה כתובה והא דקאמר שם ביבמות דף פ"ה ע"ב אמר רב חסדא דממזרת ונתינה לישראל א"ב אגב שיטפי' נקט נתינה וכמו שכתבו המפרשים בכמה דוכתין דנקט ממזר ונתין אגב שיטפי' ועיין בחידושינו ר"פ אלו נערות וכן צ"ל אך לשיטת שאר פוסקים דס"ל דנתינה מדאורייתא מ"מ כיון דטעמא דרב חסדא דהיא מרגילתו משום שיכול לטהר ע"י שישא שפחה וזה שייך בממזר אבל נתין אסור בשפחה כמ"ש התוס' ביבמות דף ע"ט ע"ב דדוקא מחזר מותר בשפחה משום דלא שייך בו לא יהיה קדש דעיקרו בא מקדשות א"כ לא מרגילא ליה אך לפ"ז מדלא קאמר באמת דא"ב בנתינה איפכא דלרבי כיון דמדרבנן צריך חיזוק ולרשב"א הא לא מרגילתו ע"כ משמע דרבי מורה דאף במידי דרבנן בעיא מרגילתו מיהו לפי שיטת הרמב"ם שכתב הב"ש לעיל סי' ד' ס"ק ס"ד י"ל דנתין מותר בשפחה נמצא בנתינה היא מרגילתו אלא דאכתי קשה מאי פריך ולרבי אליעזר דאמר הרי זה עבד ומחזר אינו מרגילתו אכתי לרבי אליעזר איכא בינייהו בנתינה דאינה מרגילתו והוא מדרבנן דלרבי עשן חיזוק וכבר כתבתי לעיל דהמ"ל נמי חלוצה א"ב משמע דהסוגיא ללישנא בתרא ונראה דה"ה בשתוקה שנשאת לישראל דהו' מדרבנן כדאית' לעיל סימן ד' א"כ לשיטת הרמב"ם עשו בו חיזוק ולשאר פוסקים כיון דולדה פסולה לא מרגילה ליה מיהו אם נימא דשתוקי מותר בשפחה יכול להתטהר ומרגלה ליה ונחלקו בזה הרדב"ז בתשובתו מחיר והרש"ך אוסר והביאם בבאר היטב בסי' ד' ונרא' דחלל שנשא בת ישראל והיא שני' לו או ממזר שנשא בת גרים או בן גרים שנשא ממזרת והיא שני' לו אף דולדה פסול בל"ז ולא מרגלה ליה מכל מקום כיון דאין הפסול מצד האיסור זה לא פלוג רבנן ואית לה כתובה. וכן משמע ביבמות דף פ"ה דאמרינן שם מחזיר גרושתו משניסת א"ב ופריך ולר"ע דאחר יש ממזר מחייבי לאוין וכו' ולא משני דאיכא בינייהו כגון ששניהם פסולי קהל ולא שייך בהו שהיא וולדה יפסלו דבל"ז פסולי' הם דלרבי כיון דדאורייתא לא בעי חיזוק יש להן כתובה ולרשב"א היא מרגילתו אלא ודאי דלא פלוג כיון דבאיסור שיש בנשואין כזה במקום אחר אינו מרגילתו יש לה כתובה וה"ה להיפך היכא דבאיסור זה אין בו פיסול לה ולזרעה אף במקום דבל"ז פוסלה או זרעה אפ"ה אין לה כתובה והיינו דלא קאמר שם דלר"א דס"ל ה"ז עבד וממזר איכא בינייהו גר שנשא ממזרת והיא שני' כנלענ"ד עוד כתבו הח"מ וב"ש דיש להסתפק אם נשא ח"כ ולא הכיר בה אם יש לה תוספת משמע דפשיטא להו דאע"ג דאין הקידושין תופסין אפ"ה שייך תוספת משום חיבת ביאה והיינו דמוכח מאיילונית ודאי לדעת התוספות והרא"ש בריש יבמות דאיילונית ודאי אם לא הכיר בה א"נ גט ואפ"ה יש לה תוספת אלא שנסתפק הח"מ דאפש' דמחייבי כריתות כיון דחמיר איסורי' לא שייך בי' שיתרצה משום חיבת ביאה ונראה דגם מטעם זה אין לחלק דהא נדחקו הה"מ וכ"מ בכוונת הרמב"ם בסי' קי"ז דס"ל ברואה דם מחמת תשמיש אין לה תוספת ולדעת הרמב"ן וסייעתו באחת יש לה תוספת אע"ג דהוא כרת. עוד כתב הב"ש בשם הפרישה דאם הוא ממזר אפילו לא הכיר בה דינו כאילו הכיר בה ובאמת מן הסוגיא דף ק"א ע"ב לא משמע כן דהא קאמר שם כי קתני לאלמנה אפלוגתא דאיילונית קאי והרי נקט נמי במתני' בת ישראל לנתין ובאמת לא ידעתי חילוק בזה כיון דלא ידע דאסורה לו ונראה דכוונתו דאם היא כשירה מסתמא ידע שהיא כשירה והיינו ברוב כשירים דמסתמא לא הטעתו וידע שכשירה היא אבל באחת משכחת איפכא דאם נשא אשה והיא מחזר והיא ידעה בו והטעתו שאמר' שהיא גיורת או פסולה אין לה כתובה כיון דידעה שהוא ממזר והוא מוזהר עלי' וכן מ"ש הטור בפצוע דכא שנשא בת ישראל ולא הכיר היינו שנשאה בחזקת גיורת והא דצריכה גט בלא הכיר בה היינו משום דכיון דלא התנה בפי' בשעת כניסה אמרי' שמא נתרבה אבל בהתנה בפי' אף ע"ג דגבי מומין י"א דגם בזה אמרי' דא"א עושה בב"ז כדאי' בסי' ל"ח ח"מ במקום עבירה צ"ע אי א"א עושה בב"ז כמ"ש הב"ש בסי' קמ"ח סעיף קטן ד' דבמקום עבירה לא שייך זה וצ"ע:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה