הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קטו · ב
(שם כגון שאמרה וכו') ואם היא מודה שהכשילתו דעת הראב"ד שאינה נאמנת על עצמה להיות חשודה ונחלקו עליו הרשב"א ושאר פוסקים דלענין ממון נאמנת על עצמה ולכאורה לדעת הראב"ד במשמשת נדה נצטרך לומר שראו עדים ששימש עמה כדמשמ' מדברי הח"מ אלא דז"א כמ"ש בחידושינו דדעת הראב"ד ז"ל דבעי' הכשילתו וגם חשודה להכל שאין יכול לסמוך עלי' וע"פ עצמה אף דלענין ממון הודאת בעל דין כמאה עדים דמי מ"מ כיון שהיא אינה חשודה להבא ע"פ עצמה ויכול הבעל לסמוך עליה אינה מפסדת משא"כ כשהבעל יודע ששימשתו א"כ היא חשודה כבר אצלו וא"י לסמוך עליה וכיון שהיא מודה ג"כ הפסידה אפילו להראב"ד מיהו לפמ"ש מהרי"ק בתשובה והובא בי"ד סוף סי' א' דבע"א בהכחשה מותר לאותו עד עצמו מכאן ולהבא א"כ י"ל דאף כשמודה לבעל יכול לסמוך עליה אך ז"א דמהרי"ק שם מיירי כשחוזר בו העד כמ"ש שם בס' פרי חדש ובס' תבואת שור ע"ש הא לאו הכי אסור לאותו עד ועיין בחידושינו שכתבנו הוכחה לזה מלשין המקשה אי דידע נפרוש וכו' ועיין בחידושינו עוד דלדעת הראב"ד מיושב הא דמשמע בש"ס דהחכם נאמן כמ"ש הרמב"ן והביאו הרא"ש בפ' שבועת העדות ובירושלמי קאמר וכולהו בעדי' דבש"ס מיירי שהיא חודה דמהני לענין ממון אלא דאינה נאמנת להיות חשודה א"כ בזה החכם נאמן הואיל שאומרת מפיו ובירושלמי מיירי שהיא מכחשת ובזה מיושבי' היטב דברי הרא"ש בפ' שבועת העדות שהביא הרמב"ן ראי' מסוגיא זו דפ"א שאמר מפיו נאמן יותר והכא הביא הירושלמי דלפמ"ש דסוגיא זו מיירי במודה אלא דהיא אינה נעשית חשודה לסמוך עלי' ע"פ עצמה וצ"ל דבזה א"צ להודאתה דהעד נאמן הואיל שאומר' מפיו מוכח כהרמב"ן. ובשמעתין מביא הרא"ש לשון הירושלמי במכחשת את החכם ומסיי' בשמעתי' או אם הבעל אומר הוא אומרת לי שפלוני תיקן לי והיא אומרת לא אמרתי לו אין הבעל נאמן אם לא שיביא עדים מדנקט לשון או היינו ע"כ שמפרש הירושלמי כן דאם היא מודה לבעל ומכחשת החכם צריך החכם עדים דלענין חמון אין החכם נאמן ואח"כ אמר או אם הבעל ר"ל אם היא מודה לחכם ומכחשת הבעל ומזה מיירי סוגיא דידן אין ברוך עדים אלא לדברי הבעל ולא לדברי החכם ועיין בסמוך: