אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קט · ד

ג

(סעיף ד' בהג"ה ויש אומרים דאם נתן לה במתנה וכו') הקשה הב"ש דהא לעיל סי' צ"ט מבואר דדבר שנותן להתנאות שמין לה בכתובה ונדחק דמיירי שהוא פי' חוץ מכתובה ולענ"ד נראה דהתם מיירי בבגדים שעושה מרצונו הטוב לאחר נשואין וכיון דתלוי בדעתו שפיר אמרי' שלא הקנה לה כי אם בהיותה תחתיו להתנאות בו אבל מה שהוא מחייב בשעת נשואין דחשיב למהרי"ו כמכירה לא שייך זה כיון דהוא מדעת' ג"כ דעי ז נשאת לו לא שייך לתלות בדעתו הוקנה לה לעולם וכה"ג כתב הב"ש עצמו בסי' צ' ס"ק נ"ב לחלק בין בגדים שעשה לה חמי' מחמת החיוב בעת השידוך ובין מה שעשה לה בעלה מרצונו הטוב. עוד כ' הב"ש לתרץ קושיית הט"ו מהא דקי"ל בח"מ דהמוכר את הקרון מכר את הפרידות אם היו קשורים והוא מתרץ דדמי למכר החמור לא מכר השק והקשה אטו במתנה קנה שם השק. ולכאורה נראה דבין במכר בין במתנה לא זכה המוציא ותמיהני במ"ש בלשון לכאורה נראה הרי מפורש בח"מ ס"ס ר"ך דבמטלטלי' אין חילוק בין מוכר לנותן. שוב ראיתי בט"ז שהקשה כן על מהרי"ו. ומיהו לפענ"ד נראה דס"ל למהרי"ו דהחילוק הוא בין שדה בית ועיר ובין הנך דפרק המוכר את הספינה במטלטלי' משום דהתם הם לעולם בתוך השדה אפילו שלא בשעת מלאכה לכך אמרי' בנותן נתן כל מה שבתוכה כמ"ש הרמ"א בס"ס רט"ו וכל שחוצה לה אינה בכלל מתנה ע"כ כל הני הנהו דפ' המוכר את הספינה במטלטלי' אע"ג דבשעת המכירה הם קשורים או לבוש בהם מ"מ עשוין להתפרק זה מזה שלא בשעת מלאכה לכך אינם בכלל אפי' בנותן בשעה שהיו קשורים. ולפ"ז שפיר כתב מהרי"ו והרמ"א ז"ל דהנהו צמידים שהם מחוברים בבגדים לעולם אפי' שלא בשעת מלאכה ודמי ממש לשדה דבנותן הכל נתן אלא דס"ל דוה דמי לסדן ושקמה דאינה בכלל מכירה כמבואר שם בתשובה מיהו בטור ח"מ סי' ר"ך משמע דס"ל דטעם החילוק בין מוכר לנותן בקרקעות ולא במטלטלים הוא משום דקרקעות חשיבי אבל ברשב"ם והרא"ש ושאר פוסקים אינו מפורש הטעם וסבירא ליה למהרי"ו ורמ"א ז"ל הטעם כמ"ש:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה