אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קו · ז

ו

(שם י"א שצריכה לקיים) לכאורה נראה דלאו דוקא בשכ"מ אלא ה"ה בבריא דקאי על מ"ש הש"ע בסעיף א' בין בבריא בין בשכ"מ אך ז"א לפמ"ש לעול דהכא במחילת השיעבוד יכולה לומר נ"ר ודוקא בשכ"מ והנה הב"ש כתב בשם הט"ז שהביא מ"ש המרדכי באלמנה שצותה ליתן מנכסים לפלוני והבן שתק ואחר מותה אומר שלא נשבעה על כתובתה והשיב כיון ששחק ה"ל כאילו הודה שבאו לידה בין במציאה בין מעיסתה ופי' הט"ו דהכא מודו היש חולקין דכיון דהנכסים כבר בידה ואין לו רק להכריחו לשבועה סברא הוא כמו ששתק עד עתה כן הוא בדעתו בשעה שבותה משמע דס"ל מטעם מחילה וצע"ג דזה הדין שכתב המרדכי הוא מטעם אחרינא דגבי שכ"מ שתיקה כהודאה והוא מבואר בח"מ סי' פ"א סעיף ב' בהג"ה ושם הביא הסמ"ע דברי מרדכי אלו ולא דמי להכא משום דמקולי כתובה שנו כאן כמפורש בח"מ רס"י צ"ח משא"כ התם דאדרבא הבן רוצה להפקיע כתובתה אלא העיקר הוא דשתיקה בשכ"מ ה"ל כהודא' ולא כמחילה כמ"ש הש"ך שם והיינו שכת' דתלינן במציאה או מעיסתה דלפי דברי הט"ז ה"ל למימר שמחל על שבועת הכתובה אלא דלגבי מחילה אין חילוק בין שתיקת שכ"מ או בריא וכן משמע בגמרא דבעי רבא בבריא האיך מי אמרי' בשכ"מ הוא דידעה דלית ליה וכו' ולפי שיטת רש"י והפוסקים דמיירי במחלק לפני' והיא שוחקת וכן לאידך פוסקים עכ"פ מיירי בשתקה בשעה ששמעה מצוואתו א"כ ה"ל לחלק כפשטי' דגבי ברי לא אמרינן שתיקה כהודאה אלא כיון דהכא מיירי במחילה אין לחלק בין בריא לשכ"מ. וכוונת המרדכי מטעם, הודאה הוא. ונראה משם עוד דעדיפא הודאה זו טובא דאפילו אין עדים בדבר אין הבן נאמן במיגו כלל כיון דהודה אין לאחר הודאה כלום ע"ש בסמ"ע משא"כ במחיל' כמ"ש ברס"י זה:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה