הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קא
א
(סעיף א' כל זמן ששטר כתובה בידה) כבר כתבתי בחידושינו דאין הטעם משום דלא מהני מחילה כשיש שטר בידה כדעת קצת פוסקים בח"מ סי' י"ב דהא הכא אמרי' בגמרא ר' ישמעאל בד' יוסי משום אביו. ור' יוסי סבר בכתובות דף נ"ו ע"ב דמחילה בע"פ מהני בכתובה אף היכא דכתב לה כתובה. ועיין מה שכתבתי לעיל סי' ס"ו ליישב הפוסקים הנ"ל ועיין לקמן סי' ק"ה מ"ש שם וצריך לומר הטעם משום דכשהכתובה בידה איכא הוכחה דלא מחלה מדלא החזירה הכתובה וכמ"ש הב"ש ס"ק ז' ועיין בסמוך ולפ"ז יש לומר דהיכא דיש לה שטר כתובה על העיקר ושטר התוספ' אין לפנינו והיורשים מודים שלא פרעו אפ"ה גובה גם התוספת לעולם דהא בע"ח אחר גובה לעולם אפי' שלא בהזכרה. אלא משום דכתובה ותוספת לא דמי לשאר חוב עכ"פ תוספת עדיפא ודמי לשאר חוב טפי מכתובה כמו שכתב הר"ן והביאו הב"י אם כן כיון דשטר הכתובה בידה דחזינן דלא מחלה העיקר מכ"ש שלא מחלה התוספת ובזה מתורצי' דברי הרי"ף כמ"ש בחידושינו ריש פ' אע"פ וס"פ הנושא:
ב
(שם אא"כ פגמה). הטור כתב הטעם משום דה"ל מעשה ב"ד וכתב הב"י דהיינו כפירש"י דלפי' התוס' הטעם הוא משום דהוי כהקפת חנות ובאמת מדברי רש"י אין ראי' דיש לומר דרש"י פי' כן בהשולח אליבא דרב דסביר' לי' שם משתפגום ותזקוף. ולרב ע"כ צריך לומר משום תנאי ב"ד דודאי לא פליג רב אמתני' להדיא בשבועות בהקפת חנות דאם עשתה מלו' משמט הרי דזקפה לחוד מהני בריך לומר דהכא שאני משום דהוא מעשה ב"ד. מיהו יותר נר' דס"ל לרש"י ז"ל דאפי' לשמואל צ"ל דהטעם הוא משום תנאי ב"ד מדלא נקט במתניתין גבי הקפת חנות דפגימה מועיל. וכן משמעו' הפוסקי' דפגימה לא מהני בהקפת חנות אלא דהכ' לא הוי כהקפת חנות אלא כמחייב עצמו מנה בשטר וע"כ עיקר הטעם משום דהוי תנאי ב"ד ועיין שם בחידושינו:
ג
(שם גובה לעולם) כתב הב"ש דכאן איירי דהניח הבעל קרקעות דאז א"א לומר דכלה הקרן אבל בלא"ה יש לומר דכלה הקרן ולענ"ד זה אינו דא"כ אפי' אכלה הפירות הא קי"ל דהזן חבירו בסתם דצריך לשלם לו כמבואר לעיל סי' ע' סעיף ח' א"כ הכי נמי תצטרך לשלם להיורשי' וכ"ש שהם מוחזקים בנכסים ומחויבים לה ולא דמי להא דאי' בכתובות דף צ"א ע"ב ובח"מ סי' ק"ז דאם סילקו היורשים במעות יכולים לומר הני קמאי מצוה עבדותו וטורף פעם שנית דהתם מטלטלי דיתמי אע"פ שאין משועבדים מצוה על היתומים משא"כ בשבח דאין שום מצוה על היתומים ודמי לסילקו ממעו' שלהם דאינו חוזר וטורף כמבואר בח"מ שם והעיקר נראה דמיירי דיש נכסים הרבה ואפי' אם יש מטלטלים יכול לומר מצוה עבדיתו שהרי אביהם חויב במזונות אלמנותו וצ"ע בזה ועיין מ"ש לעיל סוף פי' צ"ה חילוקי דינים אלו:
ד
(שם או שנשאת) עיין בב"ש שכתב דמשמע מדברי המרדכי ס"פ הנושא דבמקום שאין כותבין כתובה נאמנת אפי' אחר שניסת ולענ"ד יש להביא ראי' מדברי המרדכי פרק אלמנה ניזונות דהביא שם דעת רש"י דבכתובה אפי' לא ניסת אין הנכסים בחזקתה וכתב הרב ע"ז תמהתי דמשום דבתוספתא תניא אלמנה שתבעה בחובה ויורשי' אומרי' נתקבל' עד שלא ניסת צריכים להבי' ראי' וכו' משניסת עלי' להביא ראי' וכו' וקשה דלמא מיירי התם במקום שאין כותבי' כתובה דודאי מודה רש"י דבמקום שאין כותבין כתובה נאמנת כסוגיא דכתובות ד' פ"ט אלא ע"כ בריך לומר דא"כ אפי' משניסת נמי והנה במרדכי שם כתב דמוכח דאפי' ניסת מדלא מפליג במתני' דגובה כתובתה לעולם בניסת ולכאורה קשה דהא עיקר דינא דמתני' דקמ"ל בלא תבעה כ"ה שנים מחלה א"כ יש לומר דבניסת לא מהני מחילה דהא קי"ל במכנסת שטר חוב לבעלה דא"י למחול כדאי' בכתובות דף פ"ז ולעיל סי' צ"א א"כ אפילו מחלה לא מהני וא"כ איכא לדיוקא איפכא מדלא מחלק דבניסת לא מהני מחילה וגובה לעולם ש"מ דבניסת בל"ז אינה גובה אך נראה לפמ"ש בחידושינו דהא דאמר שם מודה שמואל במכנסת שט"ח וכו היינו דוקא לאחר תקנת רבותינו שאמרו רב ושמואל בר"פ האשה שנפלו דאפי' בנכסים שנפלו לה קודם אירוסין מכרה ונתנה בטל. אבל במתני' לא נזכר תקנת רבותינו. א"כ ודאי' דמהני' מחילת' אך לפ"ז קשה טובא על רמ"א ז"ל שכתב או שנשאת לאחר דמהני מחילה. ודוחק לומר דס"ל דמדלא תבע הבעל ע"כ גם הוא מחל דלא מצינו זה בשום חוב. ומדברי המרדכי ז"ל אין ראי' כנ"ל ודוחק לומר דמדלא תבעה אמרי' דמחלה קודם נשואים דמנ"ל האי וצ"ל דמיירי שנשאת ונתגרשה א"נ דמיירי שלא הכניסה לבעלה כנכסי' שאינם ידועי' או שסילק עצמו מהם וצע"ג:
ה
(ואם תבעה) נסתפקתי אם היא אומרת שתבעה אם נאמנת דהא ודאי פשיטא דא"צ לתבוע בב"ד דא"כ אבדה מזונותי' וכמ"ש לעיל בסי' צ"ג אך צ"ע אם צריכה לתבוע בעדים דמה"ת יהיו היורשים נאמנים להפקיע כתובתה כמו שאין יכולים לטעון בתוך כ"ה שנים מחלת לי ולכאורה הי' נראה לי דע"כ אינה נאמנת דאם לא כן תאומן שלא מחלה במיגו דהיתה אומרת שתבעה דקי"ל דאמרי' מיגו דהעזה מיהו לדעת הפוסקים דלא אמרי' מיגו להוציא י"ל דאדרבא היינו טעמא דבשטר כתובה היוצא מת"י גובה לעולם משום דנאמנת במיגו דתבעה דהיכ' דאיכא שטרא מעלי' אמרי' מיגו להוציא כדאיתא בח"מ סי' פ"ב אך לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' הנ"ל דהיכא דאיכא ברי ושמא אמרי' מיגו להוציא א"כ ה"נ כיון דהיא טוענת ברי שלא מחלה הי' ראוי להאמינה במיגו מיהו י"ל דה"ל מיגו במקום חזקה דחזקה שמחלה אע"ג דאיבעיא דלא איפשטא הוא במיגו במקום חזקה הא כתבו הפוסקים דאין לדמות החזקות ועיין בחידושינו דף ק"ד: