אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן ק · יח

יז

(סעיף ו' ואפי' עיקר כתובתה אין לה וכו') כן הוא שיטת הרי"ף והרמב"ם דר' יוחנן מיירי במקום שאין כותבין כתובה אבל מקום שכותבין כתוב' כיון דאיכא ריעותא שלא הוציאה הכתובה נאמן לטעון פרעתי ונלע"ד דמוכרח הוא לשיטת הרמב"ם כדמוכח מסיפא דמתני' כתובה ואין עמה גט נאמן לטעון פרעתי אלא דהתוס' פירשו דמיירי שאין עדים על הגירושין ונאמן במיגו דלא גרשתיך אך לפי שיטת הרמב"ם דבאומרת גרשתני אפי' תובעת כתובה נאמנת א"כ קשה דמה זה מיגו כמו שהקשו התוס' וצ"ל לשיטת הרמב"ם דהסוגיא יא דאמר באין עידי גירושין נאמן במיגו דלא גרשתיך היינו משום דהתם קאי אליבא דרב דסבירא לי' גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת ושפיר נאמן במיגו דלא גרשתיך כדס"ל להרמב"ם דבאמרה גרשתני אינה נאמנת על התוספת אבל לר' יוחנן דמיירי בעיקר אין זה מיגו נמצא דשיטת הרמב"ם מוכרח לשיטתו מסיפא דבמקום דאיכא ריעותא נאמן לטעון פרעתי. עוד נראה די"ל לפמ"ש בחידושי' דהא דרשב"ג ס"ל בשעת הסכנה אין הבעל נאמן אפי' אית לי' מיגו דלא גרשתיך הוא משום דר' יוחנן לשיטתי' דס"ל מודה בשטר שכתבו א"ב לקיימו משום חזקה דשטרא בידי מאי בעי וכיון דלא איתרע חזקה זו של הכתובה שתחת ידה בשעת הסכנה מחמת אבידת הגט לא מהני מיגו כנגדו א"כ ממילא אנן דקי"ל דצריך לקיימו ממילא א"א לפר' מחמת עידי גט אף דהמ"ל דרשב"ג לשיטתי' דס"ל בברייתא בב"מ דף ז' דמודה בשטר שכתבו א"ב לקיימו מ"מ ס"ל דאי אפשר לפרש משנתינו כן דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא קי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו וקי"ל דמודה בשטר שכתבו ברוך לקיימו ועיין בב"ש ס"ק כ"ח שכתב דלפי דברי הש"ג דס"ל דבכתובה דלא שייך לומר עבד לוה לאיש מלוה אין כותבין שובר ואפי' מודה אינו חייב לשלם א"ש דברי הרי"ף דהוצרך לאוקמי במקום שאין כותבין דאל"ה אפי' מודה א"צ לשלם משום דאין כותבין שובר וא"א לפרש כן דברי הרמב"ם וש"ע שכתבו דוקא כשטוען הבעל פרעתי משמע דבמודה צריך לשלם מיהו לפמ"ש בחידושי' די"ל דאף דקי"ל כותבין שובר היינו במודה שהוא חיוב אלא שמתיירא שמא יחזור ויוציא השטר אבל במקום שטוען פרעתי אלא שאינו נאמן מחמת תנאי ב"ד מ"מ לא אלים כ"כ תנאי ב"ד שיהי' עבד לוה שלא תוציא פעם א' כתובתה ויבא לו ריעותא לגבי יורשי' במקום שיהיו נאמנים דאין את אשת אבינו כפירש"י ובזה כ"ע ס"ל דאין כותבין שובר ולפ"ז א"ש סיפא דמתני' בהוציא' כתוב' ואין עמה גט דכיון שטען שפרע אינו מחויב לשלם בלא גט דבכה"ג אין כותבין שובר ואלימא טענתו שמחלה הוצרך לפרוע וליקח שובר כיון שהודה אבל עתה טוען כיון דכבר פרע אלא דאינו נאמן משום תנאי ב"ד עכ"פ א"א לכופו לשמור שוברו נמצא בזה א"ש להרי"ף שני הסוגיות ונראה דלשיט' הרמב"ם א"ש טפי דאצ"ל דהחשש הוא באין כתובתה בידה משום רעותא דיורשים כפירש"י אלא אפי' לגבי עצמו נמי יש לו ריעותא כשישאר הכתובה בידה במקום שאין מכירין שזהו אשתו אע"ג דכ' התוס' דאין ק ריעותא דגם פתה יכול לומר שלא גירשה מ"מ לפמ"ש לדעת הרמב"ם דהיא נאמנת ומר גרשתני אפי' תובעת כתובתה א"כ שפיר איכא ריעותא אף דלפ"ז היתה יכולה לגבות התוספות דבזה אינה נאמנת כשאומרת גרשתני ואין ריעותא במה שישאר הכתובה לטעון מ"מ הא בתוספת נאמן לומר פרעתי דלאו תנאי ב"ד הוא ולענין עיקר דאינו נאמן לטעון פרעתי הא עכ"פ בזה שטוען פרעתי אין כותבין שובר דלגבי עיקר איכא ריעותא במה שישאר הכתובה בידה אפי' לגבי עצמו דלא יכול לומר לא גרשתיך כנ"ל. ועיין בסמוך:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה