הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן ק · יב
(שם ודוקא במקום שאין רשות וכו') כתב הח"מ דשיעור סך כתובה אפילו לאנשי יהודא הוי ראוי והנה במזונו' כשמת' האשה פקעה מזונותי' אבל בכתובה צ"ל דמיירי שלא נשבעה על כתובתה ומתה דאבדה כתובתה ולפ"ז צ"ל הא דחשיב קע ראוי ולא אמרי' כיון שלא נשבעה ה"ל כאילו לא הגיע לה מעולם ולא הוי ראוי וצ"ל דאפ"ה יכולי' היתומים לומר שמא היתה נשבעת ואע"ג דאחז"ל דהפסידה כתובתה משום דא"א מוריש שבועה לבניו מ"מ היינו שאינה יכולה להוציא אבל ח"מ ראוי היתה לישבע אע"ג דגבי בכור לקמן סי' ק"ה כשמתה קודם שנשבעה נוטל הבכור פי שנים היינו משום דלגבי בכור כיון דשיעבוד כחובה לא מיקרי ראוי ה"נ לא מיקרי ראוי ומ"מ ב"ע דמנ"ל הך סברא די"ל כל זמן שלא נשבעה לא הוי חוב כלל ונהי דלענין מזונות דא"ב שבועה לא קי"ל כתשובת ש"י שהביא הב"ש בס"ק י"ד מ"מ לענין כתובה כ"ז שלא נשבעה לא הוי חוב כלל ומ"מ נראה דמשכחת להך דינא אף בלא מתה האלמנה כגון שכלו כ"ה שנים דאבדה כתובתה ומזונותיה ואם כלו הכ"ה שנים לאחר מות הבן אין אשתו גובה כתובתה מנכסי חמיה ובזה שפיר יש לחלק דלאנשי יהודא לא הוי ראוי אלא כשיעור כחובה ומ"ש הב"ש ונראה דאיירי הכא כשלא בא ליד הבעל כבר כתבתי בסי' צ' דצ"ע בזה: