הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן ק · י
(שם בהג"ה האב שצוה וכו') כתב הח"מ דלאחר ב' או ג' שנים לאו דוקא אלא אפילו אם בזה ליתן מיד ה"ל כשכר פעולה והוי ראוי ולא דמי למלוה שהיה בידו המעות קודם הלואה וחל עליו שיעבודא דאתתא קודם שהלוה המעות וכן הוא שם בתשוב' מהרי"ו ואין הלשון מדוקדק דמשמע לכאורה דכשהמלוה היה קודם הנשואין שלא נשתעבד לה מעולם המעות ה"ל ראוי אבל באמת אינו כן כמ"ש מהרש"ל בתשוב' סי' מ"ט ע"ש וכן הוא בתשוב' רמ"א ודוקא שכר פעולה או במתנה שלא היה ת"י מעולם ה"ל ראוי ועמ"ש לקמן בזה והנה הב"ש כתב ליישב דדוקא לאחר ב' שנים דדוקא כשהתחייב האב ה"ל ראוי אפי' בשהגיע הזמן כבר אבל במתנת שכ"מ איזה סך הוי כמסורים לידו ע"ש ולענ"ד יש לחלק דודאי אם צוה ליתן איזה חפץ או אפילו מנה צרור פשיטא שזוכה המקבל מיד ולא ה"ל ראוי אבל אם צוה ליתן מנכסיו איזה סך ולא ממון בעין נמצא דאותו מתנה הוא עדיין בהלואה ביד היורשי' כדאי' בח"מ סי' רנ"ג סי"ג דהאחריות על היורשים נמצא דה"ל ראוי כמו בהתחייב האב א"ע ועוד נראה דבצוה ליתן חפץ מיוחד י"ל דאינו ראוי אפי' היכא שלא צוה ליתן מיד אלא לאחר זמן דדמי לקרקע שכתב הט"ז דאע"ג שצוה ליתן לו אחר איזה שנים אפ"ה הוי מוחזק ובאמת הט"ו לא ביאר טעמו ונראה דטעמו דאע"ג שאמר שיתן לאחר ב' שנים ח"מ המתנה מתחלת מיד וכן משמע מדהוצרך מהרי"ו ז"ל ליתן טעם דה"ל ראוי ואי ס"ד דלא נתן אלא לאחר ב' שנים א"כ כיון שמת הבן תוך ב' שנים לא זכה בירושה כלל יכולין היורשים לומר מכח אבוה דאבא קאתינא אלא על כרחך שהמתנה מתחלת מיד וא"כ אינו ראוי אלא מטעם שלא זכה בגוף הממון אלא בדרך התחייבו' משא"כ בחפץ ומעות מיוחד אפילו לאחר זמן אינו ראוי וע"כ הא דנקט ב' שנים לאו דוקא כמ"ש הח"מ כנלענ"ד והנה כמהרי"ו שם סי' מ' כתב דהא דאין אשה גובה כתובתה מן הראוי לאו דווקא מן היורשים אלא אפי' מיני' דידיה דומיא דשבח דאין אשה נוטלת אפילו בחיי בעלה והנה בודאי פשוט דמיני' לא שייך ראוי כיון דכבר בא לידו בחייו כמ"ש התוס' ר"פ אע"פ ובודאי אין לחלק בין נכסים שקנה הבעל קודם גירושין או אחר גירושין ואין ראיה משבח שכתב הרא"ש בפ"ק דב"מ דאפילו בחיי הבעל אינה גובה דהיינו משבח ששבחו לקוחות אבל מיני' דידי' פשיטא דגובה כיון שכתב דקנאי ודקנינא והיה נראה דכוונתו דכל זמן שלא בא ליד הבעל אינם משועב' לה מדר"נ והיינו בנדון דידי' שהתחיי' האב ליתן ועדיין לא נתן וכיוצא בדברים אלו שלא הי' מעול' ביד הבעל ועדיין לא בא לידו כגון מלוה של מורישו הוי ראוי כל זמן שלא גבה כמ"ש הב"ש בס"ק י"ז אף דהתם מיירו שמת הבעל ומ"מ הא דהוי ראוי ולא אמרי' דנשתעבד כבר בחיי הבעל מדר"נ כמו מלוה של הבעל עצמו משום דאף בחיי הבעל לא היה משועבד משום דה"ל ראוי אך מ"ש שם בתשובה הנ"ל ומותבינן אשמעתין ממיימוני וכו' ונדחק ביותר ליישב דברי הרמב"ם באיש עני שכופין אותו להוציא והכתובה חוב עליו עד שתמצא ידו ליתן וקשה לי' דה"ל ראוי עיי"ש אינו מן המובן כלל דכשבא לידו פשיט' דצריך לשלם וצע"ג: