הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן ק · ה
(שם אבל אם מנרם הבעל) עיין ב"ו בשם תשובת הרשב"א בראובן שהודה בכת"י וכו' ואח"כ הביא עוד תשובת הרשב"א דאף אם הודה ובשעת פטירתו שיש פקדון בידו אינו נאמן וכתב הב"ש דהטעם בתשובה הראשונה כיון דנכתב בו הזמן קודם הנשואין ואז לא היה מחויב לשום אדם היה נאמן וצריך לפרש דבריו דאף ע"ג שהיא אומרת שנכתב אחר הנשואין מ"מ אין זה מיגו במקום חזקה שהרי לא הוחזקה שיעבודה בודאי קודם ושפיר נאמן במיגו שנכתב קודם ואז היה נאמן על שלו ולא הוחזק שעבודה מעולם אך קשה לי לפמ"ש לעיל סי' צ"ח ובכמה דוכתי דהיכא דהמיגו היא בעיקר החזקה אמרינן מיגו לבטל החזקה א"כ ה"נ אי ס"ד דהוא נאמן לומר שהיה של אחר קודם שנשא אותה אפילו אם הוא מודה לאחר הנשואין כיון שלא נתחזק אלא על פיו הוא נאמן במיגו וצ"ל דתשו' שני' מיירי בענין שלא היה יכול להקדים זמן הפקדון קודם הנשואין ויותר הי' נראה דבחיי הבעל כיון דקי"ל דלא נתנה כתובה לגבות מחיים הוא נאמן בהודאתו שהרי אם היה תובע אותו בכתב הודאתו היה בריך ליתן לו ולא היתה יכולה לעכב א"כ כיון שהוא נאמן בשעת הודאה אף ע"ג דבשעת הודאה כבר היה שיעבוד שלה מ"מ לא שייך בשיעבוד חזקה דהרי קי"ל דהלוקח יכול לסלק למלוה בדמים א"כ אין לה שיעבוד בגוף המטלטלין ולא הוי במקום חזקה אבל בתשובה שניה שהודה בשעת פטירתו דאילו מחמת הכתב הי' יכולים לומר שהחזיר הפקדון א"כ ה"ל בשעת הודאה כאילו כבר הגיע זמן פרעון כמ"ש הפוסקי' בסי' נ"ו דהא דחיישי' לצררי בכתובה משום דבשעת מיתה הוי כהגיע זמן גבייתה ובאמת המעיין בח"מ סי' צ"ט בדברי הפוסקים שם דאינו נאמן לומר של אחרים הכל מיירי שם לאחר שעבר זמן פרעון וצ"ע לדינא והש"ך בסי' צ"ט ס"ו כתב לתרץ דבתשובה הראשונה מיירי שהמטלטלין ביד אותו שמודה לו רק שהיו ידועים לראובן בעדים וראו דלא היה נאמן בלא הודאת ראובן ועכשיו הוא נאמן ע"ש ואין להקשות ע"ז דאכתי ה"ל מיגו במקום חזקה דכיון דאיכא עדים וראה הוא בחזקת מרא קמא משום דאין לדמות החזקות זו לזו תדע דבודאי אע"ג דאיכא עדים שבא לידו פקדון נאמן לומר לקוח הוא בידי אח"כ במיגו דהחזרתי כדאית' בח"מ סי' קל"ג סעיף ב' ולא אמרי' דה"ל מיגו במקום חזקת מרא קמא. והנה לכאורה קשה על הרשב"א שכתב דנאמן במיגו דהיה מוכרם או נותנם דהא כתבו התוס' בפ"ב דכתובות גבי שטר אמנה דאינו נאמן במיגו דאי בעי מחל ליה דשמא אין בדעתו למחול לו ולהפסיד חובו אבל כשאומר אמנה יודע הוא שאין הלוה גזלן א"כ ה"נ למה נאמן במיגו דמכרם או נתנם דילמא אינו רוצה להפסיד ויודע שחברו אינו רוצה לגזול ממנו כיון דיודע שאינו משותף משא"כ אם ימכור או יתן לו וצ"ל כמ"ש הש"ך שם דדוקא כשהוא לפני ב"ד שייך זה הכא אבל אם היה רוצה להבריח היה מתנה עם חבירו שאינו נותן לו במתנה גמורה מיהו העיקר נ"ל דכוונת הרשב"א אינו שהיה מוכרם או נתנם לו ע"י חשיכה דודאי י"ל דאינו מאמין לחבירו ומתיר' שמא יחזיק בו ורוצה שיהא בידו כדי שיהי' נאמן לומר שלהבריח נתכוין או שחזר ולקח ממנו במיגו דהחזרתי תי או נאנסו אלא כוונת הרשב"א שהיה יכול למכור לו המטלטלי' ע"י ק"ס או אגב קרקע ויהיה אצלו ולפ"ז אינו מוכרח מ"ש הב"ש דהרשב"א פליג על הרא"ש ולית לי' תקנת השוק בשעבוד מטלטלין אגב קרקע ולפמ"ש דהכא מיירי שהמטלטלין תח"י ואינו נאמן אלא במיגו שהיה מוכרם או נותנם לו והיה מחזיקים בידו א"כ לא שייך הכא תקנת השוק כמ"ש בס"ק ט"ז ועיין בסמוך: