הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צט · ב
(שם אבל גרושה שגרשה בעלה מדעתו בלא טענה וכו') כתב הטור בשם העיטור דאם סרחה עליו שמין לה ויש להסתפק אם יש הכחשה ביניהם והוא טוען שסרחה עליו אם נאמן לנכות מכתובתה ולכאורה היה נראה לדמות להא דאי' בח"מ סי' קנ"ה בדין הרחקת אילן מן העיר דיש חילוק בין יחיד לרבים דביחיד כיון שהספק הוא בקציצה אינו קוצץ מספק אבל גבי רבים כיון דבודאי צריך לקצוץ והספק הוא בנתינת דמום פטורים מספק א"כ י"ל דה"נ כיון שהקנה לה הבגדים כמ"ש בהג"ה אלא דהספק הוא בדמים היא פטורה מספק ועיין בב"ש בס"ק ג' גבי בגדי רגל שכתב כיון דאיכא פלוגתא אין מוציאין מיתומים משמע דכל זמן שלא סלקה לה כתובתה הם נקראים מוחזקים אף שכתב הח"מ דאפי' בבגדי שבת ורגל א"י לסלקה מבגדים מיהו י"ל דהיינו דוקא לענין פלוגתת הפוסקים דיכולים לומר קים לי אפי' בתפיסה בעדים אבל בשאר ספק שמחולקים בטענה י"ל דאינם יכולין לטעון נגד שטר כתובתה ונראה עוד די"ל לגבי יתומים דתליא מילתא אי אמרי' לענין כתובה נכסי בחזקת אלמנה קיימי כמ"ש התוס' דף צ"ו ע"ב ועיין לקמן סי' ק"ג בב"ש ס"ק ז' ומ"ש שם: