הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צח · ג
(שם ואם היא עדיין קיימת וכו') הרא"ש מדייק כן מלשון רש"י שפי' גבי באי כוחה אם הוא מתה משמע דס"ל אם היא חי' צריכה היא לישבע והקשה הב"ח דמנ"ל דילמא כוונת רש"י דאם היא חיה ואומרת שלא נפרעה אין הלקוחות צריכין לישבע ועי' בב"ש שתירץ על זה ותוכן דבריו דסבירא ליה להרא"ש אף על גב דפטרה משבועה הנ"מ כשהוא תקח המעות אבל כשיקחו אחרים המעות לא פטרה ומדמה זה לבאים ברשותו דהיינו לקוחות שלקחו ממנו ויש ליתן טעם קצת בדבר לפי' מה דאי' כריש ב"מ דעיקר טעם שבועת נשבע ונוטל הוא משום ספק מלוה ישינה א"כ י"ל דלגבי דידה הוא יודע שאין לה עליו ספק מ"י אבל כשאחרים נוטלים המעות יש לומר שיש להם ספק מלוה ישינה ומטעם זה היא אומרת שלא נפרעה כדי שיגבו הם ויש להביא קצת ראיה מהא דמקשה בס"פ כל הנשבעין על רב ושמואל דאמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו ממתני' דיורשיו משביעין את יורשי' ואת הבאי' ברשותה ולכאורה קשה דמאי קושיא דילמא איירי כשפטר אותה משבועה ולא היתה צריכה שבועה אז יורשיו משביעי' את יורשי' שבועה שלא פקדנו ולפמ"ש י"ל דהקושיא הוא מבאי' ברשותה כיון דאם היתה חי' צריכה לישבע אפי' בהאמין לה ממילא נימא דא"א מורי' שבועה לבניו ואפשר דאפי' מיורשים קשיא ליה כיון דלגבי יורשים לא האמין אפילו לה דכי היכי דאין נאמנות שלה מועיל גבי באי' ברשותה ה"נ לענין יורשי' הדר ה"ל א"א מוריש שבועה לבניו מיהו הא קשיא לי דהא כת' הרא"ש בשם הרמב"ן שם דאם אין חשש פרעון אלא אחר מכירה לא אמרי' א"א מוריש דבעיא דוקא שיתחייב שבועה בשעת המכירה והירושה משא"כ כשהאמין לה אפי' אם אינו מועיל לגבי דידהו מכל מקום משעת מכירה וירושה לא היה חיוב שבועה מיהו יש לומר דזהו לפי המסקנא דאמרי' שם הבו דלא לוסיף עלי' דרב ושמואל אבל בתחלת הסוגיא הוי ס"ד דאפי' בהא שייך אין אדם מוריש שבועה לבניו והעיקר נראה דהטוש"ע לשיטתי' דס"ל דגבי כתובה אף בכה"ג במוכר שייך אין אדם מוכר וכו' כדאי' לקמן רס"י ק"ה ואדרבה יש להביא ראיה מזה גם לשם וכן משמעות הש"ע כאן בסמוך מיהו לפי מה דפסק בהג"ה בסוף סימן זה משמע דאפי' פטרוה ולא פטר יורשים אפ"ה לא אמרי' ביה תו מוריש שבועה ואפשר דלאו דוקא הוא ומיירי כשפטר גם את יורשים וכן משמע מדכת' היורשי' נוטלין בלא שבועה כלל ועמ"ש בסי' ק"ה בזה וצ"ע: