אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צז

סימן צו

א

(סעיף א' המושיב אשתו חנונית וכו') כבר פירשו האחרונים דלדיעה קמייתא שבסעיף ב' מיירי הכא כשהיא תובעת הכתובה וס"ל להמחבר דבתובעת כתובה ס"ל לר"ש (דלדעה זו הלכתא כוותיה) דצריכה לישבע אפי' בלא גלגול משא"כ בפילכה ועיסתה א"י להשביעה אלא ע"י גלגול וצריך להבין דמנ"ל להמחבר כל זה והנה בתחלה נלע"ד דמוכח דתובעת דר"ש היינו אפי' בלא גלגול שבועה חדא דהא כתב הרא"ש בשם הר"ח דמתני' דשבועות דחשיב האשה הנושאת ונותנת בתוך הבית בתוך הנשבעין בטענת ספק דאתיא גם כר"ש ובתובעת משמע בלא גלגול דהא כתב הרא"ש שע"י גלגול מודים רבנן דיכול להשביעה אפילו על פילכה ועיסתה ומדקתני דוקא אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ע"כ מיירי בלא גלגול דאי ע"י גלגול הא אמר אין לך אשה שלא נעשית אפטרופיא על פו"ע והב"ש הביא בשם תשובת רלב"ח סי' פ"א דס"ל דאפי' על פו"ע נשבעת כשתובעת בלא גלגול וקשה עליו ממתני' דשבועות כנ"ל ותו קשיא לי דהא לרבנן דר"א ודאי משמע דאינה על פו"ע אפי' כשתובעת כתובתה כמ"ש הב"ש וכ"כ הרלב"ח בעצמו שם וכן הוכחתי בחידושי מהא דמקשה הש"ס בריש דף מ"ז מי הות ידעה דקא מותיב לה אפטרופיא ואי ס"ד דיכול להשביעה כשתובעת כתובתה על פו"ע שפיר ידעה דהא אין לך אשה וכו' אלא ע"כ דלרבנן אינה נשבעת על פו"ע אפי' כשתובעת א"כ אם נימא דר"ש מחייב אפי' על פו"ע כשתובעת הוי ג' מחלוקות בדבר כמ"ש הב"ש וכן נלע"ד מוכח דא"כ הא דכתב ר"ח וכן פירש"י בדף פ"ח ע"ב דרב פפא נמי ס"ל תירוצא דאביי דאבא שאול ס"ל כר"ש מנ"ל הא דהא איכא לפרושי כולהו מילתא דר"ש בחדא בכל נשים שלא מינו בעליהן אותן אפוטרופיא דלרבנן אינה נשבעת אפי' בתובעת וקאמר ר"ש דכל ומן שתובעת צריכה לישבע על פו"ע וכשאינה תובעת א"ב לישבע אפי' במינה אותה אפטרופיא אלא ודאי דלא ניחא להש"ס לעשות ג' מחלוקות בדבר ואפי' בתובעת אינה נשבעת לר"ש על פו"ע. ועיין בב"ש שכתב דמדברי התוס' ר"פ מי שמת משמע כדברי הרלב"ח דיכול להשביע אותה שמא תפסה בעצמה ובאמת התוס' כתבו שם לענין שבועת היורשים ואיכא למימר דיורשים עדיפא טפי דטענינן בשבילם שאם היה אביה' קיים היה טוען ברי שתפסה בעצמה אבל כשהוא טוען שמא י"ל דאינו יכול להשביעה ועמ"ש ברס"י צ"ו דעל כרחך כוונת התוספות כן דבטענת שמא לא שייך מ"ש שם דאין אדם מוריש שבועה לבניו:

עוד כתב הב"ש דנראה לו להכריע דהבעל יכול להשביעה אפילו בלא גלגול כשתובעת כמשמעות הרא"ש והטור וכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם אבל היורשים א"י להשביעה אלא ע"י גלגול דהא להרי"ף אין יכולים להשביעה כלל וכו' ודבריו אינם מובנים דהא כ' הרמב"ם ובש"ע ח"מ סי' צ"ג דאם נתגרשה האשה א"י להשביעה דהוי כחלקו וע"כ הא דלר"ש יכול להשביעה כשתבעה היינו משום דלדידיה לא היה יכול להשביעה כשהיא תחתיו לא שייך לומר דדמי לחלקו כמ"ש הח"מ והב"ש בעצמו בסי' צ"ח ותו תמיה מ"ש גבי יורשים דא"י להשביעה לדעת הרי"ף כיון דהוא בעצמו כתב לקמן הטעם של הרי"ף משום שלא השביעה הבעל אותה בחייה א"כ כ"ש בגרושה מדעתו לא השביעה דהוי כחלקו מדעתם ועוד נראה לענ"ד דעיקר טעמו של הרי"ף דס"ל דאין היורשים יכולי' להשביעה על אפטרופיא שבחיי אביהם הוא מטעם דקי"ל כחנן דתשבע בסוף כדאיתא בתשובת הרי"ף עצמו שהביא הר"ן ר"פ הכותב א"כ כשתובעת כתובתה דלא שייך תו לומר דתשבע בסוף ודאי יכולים להשביעה לדעת הרי"ף וצ"ע ועמ"ש לקמן בסי' צ"ח בזה:

והעיקר נראה כהכרעת הט"ז דהיורשים יכולים להשביעה כשתובעת כיון דקי"ל בח"מ סי' נ"ג דהיורש יכול להשביע שותף אביו וכיון דלא שייך נמי תשבע בסוף כשתובעת כתובתה אבל כשהוא חי כיון שגירשה הוי כחלקו וא"י להשביעה כשתובעת ועוד נראה דלגבי יורשים לא הוי כחלקו כיון דקי"ל דעד שתובעת כתובתה אלמנה ניזונית מן היורשים ומעשה ידי' שלהן לא הוי נחלקו כמו שאמר במשנה אין לך אשה שלא נעשית אפטרופיא שעה א' על פילכה ועיסתה אלמא דכל זמן שהיא תחתיו ומעשה ידיה של הבעל ה"ל בכל שעה אפילו בעת שאינה אפטרופיא על פילכה ועיסתה מ"מ עדיין היא עוסקת בשותפות בפילכה ועיסתה ולא הוי כחלקו. וכדקיימא לן בחושן משפט סי' צ"ג דכל זמן שנשאר שום דבר בשותפות לא הוי כחלקו ומכל מקום נראה דכל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשי' יכולי' להשביעה על פו"ע שלהם בכל ומן שהיא ניזונית ומע"י שלהם אע"ג דלא שייך כאן טעמא דחכמים כ"כ משום שלום בית דהא אמרי' בר"פ מציאת האשה גבי יורשים תהוי לה איבה ואיבה מכל מקום משמעות כל הפוסקים דעד שתובעת כתובתה אין יכולין היורשים להשביעה והוא ממשנה מפורשת הלכה מקבר בעלה וכו' ולא נעשית אפוטרופוס א"י להשבועה אע"ג דמסתמ' ניזונת משל יתומים מיהו לפי דעת הרא"ש דסיפא דמתני' ארישא קאי כמבואר לקמן סי' צ"ח ס"ד ומיירי הרא"ש בנתן לה אביהם נאמנו' י"ל דוק' בנתן לה נאמנו' נגד היורשי' אלא דלא סמיך אדעתי' שימנוה היורשי' אותה אפטרופס' לאח"מ ולא קאי כנאמנו' משא"כ בפו"ע שידע הבעל מזה הוא נכלל בכלל הנאמנות אך לדעת הרי"ף דסיפא מילת' בפ"ע היא ולא מיירי בנאמנות ע"כ צ"ל דא"י היורשי' להשביעה על פו"ע ומזה היה נראה דטעמא של הרי"ף ז"ל בהא דאין היורשים משביעין על אפוטרופסים של אביהם הוא כמ"ש בתשובת הרי"ף משום דתשבע בסוף כשבא לגבות כתובתה ומטעם זה גם כן אין משביעין אותה על פו"ע שלהם כיון דהוא בכל הנשים הוא בכלל תשבע בסוף ומכל מקום נ"ל משמעות ל' הרא"ש דאף הוא ס"ל דכל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה על פו"ע כמשמעות לישנא דכל זמן שאינה תובעת כתובתה א"י להשביעה וצריך להבין הטעם דדוחק לומר דלענין פו"ע ה"ל כאפטרופס שמינהו אבי יתומים דהא לפי הטעם דמינהו אבי יתומים לא ישבע הוא משום דממנע ולא עביד וזה לא שייך במזונו' ומע"י והעיקר נראה דנהי דלת"ק אפשר דס"ל באמת דיכולין להשביעה על פו"ע מ"מ לפי מאי דקי"ל כחנן דתשבע בסוף ה"נ א"י להשביעה על קו"ע מזה הטעם ועיין בחידושי' שכתבתי דלדעה קמייתא יכול להשביע על אפוטרופיא אפי' סילקה כבר מאפטרופיא מכל מקום הואיל ופלכה ועיסתה בידה לא ה"ל כחלקו לגמרי וממילא שיכול לגלגל עליה גם כן שבועה על פו"ע:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה